אובמה: "אלי ויזל היה מצפונו של העולם"
נשיא ארצות הברית ברק אובמה נפרד מחתן פרס נובל לשלום, הסופר וניצול השואה אלי ויזל, שהלך לעולמו אמש: "היה לי הכבוד לכנות אותו חבר יקר". גם ביל והילרי קלינטון ספדו: "אלי נשא על כתפיו את ברכת ונטל ההישרדות"
"אלי ויזל היה אחד מקולות המוסר הגדולים של זמננו, ובמובנים רבים, מצפונו של העולם". כך ספד הלילה (א') נשיא ארצות הברית ברק אובמה לחתן פרס נובל לשלום, הסופר אלי ויזל, שהלך לעולמו אמש בגיל 87. "הלילה, מישל ואני מצטרפים לאנשים בארצות הברית, ישראל וברחבי העולם באבל על האובדן ובחגיגת חייו של אדם יוצא דופן באמת. כמו מיליוני מעריציו, גם אני התוודעתי אליו לראשונה באמצעות עדויותיו על הזוועות שעבר בזמן השואה, רק בגלל שהיה יהודי. אבל היה לי גם הכבוד לכנות אותו חבר יקר. אני אסיר תודה במיוחד על כל הרגעים שחלקנו והשיחות שהיו לנו, החל ממשמעותה של חברות ועד למחויבותנו המשותפת למדינת ישראל".
אובמה סיפר על הביקור שערך לפני כשבע שנים במחנה הריכוז הנאצי בוכנוולד בגרמניה, שאליו התלוו ויזל, ששהה במחנה בזמן השואה, וקנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל: "אלי לא היה רק ניצול השואה הבולט בעולם, הוא היה מצבה חיה. לאחר שהלכנו ביחד לאורכה של גדר התיל ומגדלי השמירה של מחנה הריכוז בוכנוולד, שבו הוא הוחזק כשהיה נער, ושבו אביו נספה, אלי אמר משפט שלא שכחתי: 'הזיכרון הפך לחובתם הקדושה של כל בני האדם בעלי הרצון הטוב'. קיום החובה הקדושה הזו הייתה מטרת חייו של אלי.
יחד עם אשתו האהובה, מריון, והקרן שנושאת את שמו, הוא השמיע את קולו, לא רק נגד אנטישמיות, אלא נגד שנאה, קנאות וחוסר סובלנות בכל צורותיהם. הוא הפציר בכל אחד מאיתנו, כאומות וכבני אדם, לעשות את אותו הדבר, לראות עצמנו בנעלי הזולת, ולהפוך את ההתחייבות 'לעולם לא עוד' לאמיתית".
לפני כארבע שנים, כשערך ביקור במוזיאון השואה בוושינגטון, התלווה ויזל לאובמה, שהזכיר גם את הסיור הזה בהספדו: "במוזיאון ארצות הברית לזכר השואה, שהוא עזר להקים, אפשר לראות את אמירתו - 'עבור המתים והחיים, אנו חייבים לשאת עדות'. אך אלי עשה יותר מאשר לשאת עדות, הוא פעל. כסופר, נואם, אקטיביסט, והוגה, הוא היה אחד מאותם האנשים ששינו את העולם כאזרחי העולם, יותר מאשר אלה שהחזיקו בתפקידים רשמיים ובעמדות כוח מסורתיות. חייו, והכוח בדוגמה האישית שנתן, דוחקים בנו להיות טובים יותר. אל מול פני השנאה, אנו חייבים לאהוב. אל מול פני האכזריות, אנו חייבים לחיות עם אמפתיה וחמלה. אסור לנו לעולם לנהוג כצופים מהצד בחוסר צדק או להיות אדישים לסבל. רק דמיינו את השלום והצדק שהיו אפשריים בעולמנו אם כולנו היינו חיים קצת יותר כמו אלי ויזל".
"בתום הסיור שלנו בבוכנוואלד", נזכר אובמה בהספדו, "אלי אמר שלאחר כל מה שהוא ושאר הניצולים עברו, 'הייתה להם הזכות לוותר על האנושות'. אבל הוא אמר, 'דחינו את האפשרות הזו... אמרנו, לא אנחנו חייבים להמשיך להאמין בעתיד'. הלילה, אנו מודים על כך שאלי מעולם לא ויתר על האנושות, ועל הקדמה שאפשרית כשאנו נוהגים אחד בשני באצילות ובכבוד. מחשבותינו עם מריון, בנם שלמה אלישע, בתו החורגת ג'ניפר ונכדיו, להם אנו מודים על כך שחלקו את אלי עם העולם. שאלוהים יברך את זכרו של אלי ויזל, ושנשמתו תהיה כרוכה בקשר החיים הנצחיים", כתב אובמה בהודעתו.
גם נשיא ארצות הברית לשעבר, ביל קלינטון, ואשתו הילרי, המועמדת לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית, פרסמו הודעה משותפת בעקבות פטירתו של ויזל: "הילרי ואני הצטערנו לשמוע על פטירתו של אלי ויזל. אנו מצטרפים להמונים ברחבי העולם אשר מתאבלים על אובדנו ומוקירים תודה על חייו. אלי נשא על כתפיו את ברכת ונטל ההישרדות. הוא נהג לומר כי מספיק אדם אחד בעל יושרה כדי לעשות שינוי, ועבור כה רבים - אלי היה האדם הזה".
ויזל נולד למשפחה דתית אורתודכסית בעיר סיגט בצפון טרנסילבניה ברומניה. בתקופת מלחמת העולם השנייה נשלחה משפחתו למחנות הריכוז, הוריו ואחותו הקטנה ניספו בשואה, בעוד הוא ושתי אחיותיו הגדולות נותרו בחיים. לאחר ששוחרר ממחנה בוכנוולד, עבר לפריז שם למד באוניברסיטת סורבון ועבד כעיתונאי.
בשנת 1952 התחיל לעבוד עבור העיתון "ידיעות אחרונות". ב-1956 עבר לארצות הברית ושם קבע את משכנו.
ויזל כתב 47 ספרים, מהם ארבעה העוסקים במישרין בשואת העם היהודי ובסבלן של קהילות נוספות שנרדפו ע"י הנאצים. כמו כן, כתב מאמרים רבים והרצה ברחבי העולם נגד רדיפת עמים, גזעים וקבוצות חלשות בעולם. בשנת 1986 זכה בפרס נובל לשלום כהוקרה על מחויבותו לנושא, והפצתו בכל העולם.
לפנייה לכתב/ת 
