"יחד כל שבטי ישראל" - נשים וגברים כאחד

רבים מאלו שירקדו עם ספרי התורה בחגיגות שמחת תורה ודאי אינם מודעים לכך שמדובר באחד מהחגים הצעירים של לוח השנה העברי. יומו האחרון של חג הסוכות נזכר אמנם כבר בתורה כיום "שמיני עצרת", אבל הקשר בינו לבין סיום הקריאה בתורה והתחלתה מבראשית נוסד רק בימי הביניים.

עד אז התקיימו זה לצד זה שני מנהגים. מנהג בבל - לקרוא את כל פרשות התורה במרוצת שנה אחת; ומנהג ארץ ישראל - לקרוא את התורה אחת לשלוש וחצי שנים. רק משעה שהמנהג הבבלי פשט בכל קהילות ישראל, נסללה הדרך לשיבוצה של "שמחת תורה" כאקורד הסיום של חגי תשרי. בכך הפך החג המסמל את הקשר של עם ישראל לתורה ולמסורת הדורות גם לחג המציין את התחדשותה והשתכללותה של אותה המסורת ברעיונות ובמנהגים חדשים.

עוד דעות ב-ynet

האם לילד הזה פיללנו?

המציאות המקבילה להחלטת אונסק"ו

הטוב והרע שהיו לנו בתשע"ו

חישוב מסלול מחדש

ממש כשם שהתקנתו של החג במאות השנים האחרונות סמלה את מהפכת ההנגשה של התורה, כך מתחוללת בשנים האחרונות מהפכה נוספת ומשלימה הבאה לידי ביטוי בולט ב"שמחת תורה" - הנגשת התורה למחצית השנייה של העם היהודי - ציבור הנשים. במהלך המאה ה-20 הובילו את המהפכה הזו הקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות, שהזמינו את הנשים היהודיות לרקוד עם התורה, לקרוא בה ולפרש אותה.

בעשור האחרון עושות זאת גם מאות קהילות אורתודוכסיות מודרניות בישראל ובתפוצות. ברבות מהן קריאת נשים בתורה ב"שמחת תורה" והשתתפותן המלאה בחגיגת ההקפות היו "טבילת האש" הראשונה, ולאחריהן הוסרו עוד ועוד מכשולים בדרכן של הנשים לאחוז בתורה בכל המובנים.

קהילות אלו אינן מבקשות לטשטש את ההבחנה בינן לבין הקהילות הלא אורתודוכסיות והן מותירות על כנן חלק לא מבוטל מההבדלים ההלכתיים בין תפילת גברים ותפילת נשים. אך עדיין, במעשיהן הן יוצרות מרחב יהודי רחב עשיר, רב גוני ורב זרמי, ההופך את המאמץ להשגת שוויון מגדרי בתוך בית הכנסת ומחוצה לו למכנה יהודי משותף למאה ה-21.

מהפכה שקטה

המהפכה השקטה הזו, משתרעת גם הרחק מעבר לחגיגות "שמחת תורה". היא באה לידי ביטוי בתלמידות חכמים חילוניות, במספר חסר התקדים של נשים ישראליות הלומדות בבתי המדרש לרבנים של היהדות הרפורמית והקונסרבטיבית, וגם בהפיכתן של נשים אורתודוכסיות ואפילו חרדיות ל"סלביות" של תורה ולמקהילות שיעורים של מאות ואלפים.

ייתכן שאלו האחרונות תתנגדנה להצגתן כחלק מהמהפכה, למען לא יידבק בהן רסיס של "רפורמיות" רחמנא לצלן, אבל עצם העובדה שעד לפני 20 שנים תופעה תרבותית מסוג זה לא הייתה עולה על הדעת, מעידה שהן אכן חלק מאותה התרחשות עומק יהודית מופלאה.

ממש כשם שמהפכת לימוד התורה, קריאת התורה ודרשנות התורה איפשרו ליהדות להיוותר רלוונטית אחרי חורבן הבית השני, כך גם מהפכת הנגשתה של התורה לנשים תבטיח את הרלוונטיות של המסורת והתרבות היהודית במאה ה-21 ולאחריה.

גם אם מהפכה זו נעשית ללא קולות של רעמים וברקים, היא אינה נופלת בחשיבותה בכל הנוגע לעתיד היהדות והעם היהודי, מהמהפכות הגדולות של חז"ל, מהופעתן של תנועות רעיוניות ודתיות משפיעות במרוצת הדורות, מהחייאת השפה העברית ומתרומתה האדירה של מדינת ישראל לעתיד הדמוגרפי והתרבותי של העם היהודי. מבלי להגזים, מלבד המעבר מהנהגה כוהנית למנהיגות של חכמים סביב חורבן הבית השני, לא היתה עוד מהפכה רעיונית אחרת שהכפילה באחת את הפוטנציאל האנושי לצמיחת המנהיגות הדתית, התרבותית, הרוחנית והקהילתית של עם ישראל.

התרומות הקטנות

בדומה לכל מהפכה, עיקר הקרדיט ראוי לחלוצות ולפורצות הדרך. בישראל של היום עדיין לא קל לבחור בשליחות חיים של רב רפורמי; הדבר נכון, על אחת כמה וכמה, לנשים. לא קל גם ליזום מניין נשים בבית הכנסת האורתודוכסי שבו את חברה; ולא קל לייסד בית מדרש חילוני או חבורת לימוד פלורליסטית. אבל כמו בכל מהפכה אחרת, לא די בחלוצים שלפני המחנה ויש צורך גם בציבור גדול שיאמץ את השינוי ויתמוך בו במעשים קטנים.

החיפוש אחרי מנין שוויוני או משתף; רפורמי, קונסרבטיבי או אורתודוכסי; לחגיגת ההקפות עם הילדים; הבחירה בדגל שמחת תורה עליו מופיעות גם בנות ולא רק בנים (ניתנים להורדה באינטרנט); והשיחה עם הילדים על קיומם של בתי כנסת שבהם גם נשים רוקדות עם התורה, אפילו אם עוד לא שמעו על כך בבית הכנסת השכונתי - אלו התרומות הקטנות של כל משפחה ישראלית למהפכה בחג הזה.

החל משנות ה-40 של המאה הקודמת נהגו קהילות רבות בישראל לקיים חגיגות של הקפות שניות ולהוציא את ספרי התורה מבית הכנסת אל רחובות העיר. כיום אין עיר בישראל שבה המועצה הדתית והרשות המקומית אינן עורכות הקפות שניות בכיכר העיר ברוב עם ופרנסיו. בניגוד למתרחש בתוך בתי הכנסת, בחגיגות הרשמיות האלה אין עדיין ביטוי לאותה מהפכה חשובה, ובכולן התורה שייכת רק למחצית מן העם היהודי.

רק לפני שבועות אחדים סערה התקשורת הישראלית סביב אירוע בכיכר רבין לקראת יום הכיפורים שבו נשים לא הוזמנו לשיר. במוצאי שמחת תורה, באותה הכיכר ובכל רחבי הארץ, נשים לא תוזמנה לשאת את ספרי התורה ולרקוד עמם.

"צדיק באמונתו יחיה" לימדו אותנו הנביאים ואכן אין סיבה למחות נגד חגיגות שמחת תורה המתנהלות בסגנון המסורתי הזה; אך המציאות שבה לא מתקיימות במקביל חגיגות שבהן תלמידות חכמים, רבות, חברות מועצות הערים והמועצות הדתיות, פעילות חברתיות וכל הנשים הרוצות בכך יכולות לרקוד עם התורה - ראויה לשינוי דחוף. כאשר זה יקרה, יתברר כי המלים מהפרשה האחרונה של התורה - "יחד כל שבטי ישראל" - מתארות בראש וראשונה דווקא את החגיגות האלה, המפגישות נשים וגברים ממגוון של קהילות, חוגים וזרמים בכל יישוב, לשמוח יחד בשמחת העבר המשותף והעתיד המשותף, ובשמחתה של התורה.

עו"ד הרב גלעד קריב, מנכ"ל התנועה הרפורמית בישראל