מפרשים בלי רוח

בדיון האינסופי שמתקיים לאחרונה על חינוך, ניצבות המצוינות במתמטיקה ובאנגלית בראש, והתבשרנו שגם הפיזיקה והסיסמה הכללית "חינוך לערכים" הצטרפו אליהן. על כך שמדעי הרוח קורסים, שהפקולטות למדעי הרוח והחברה מצטמקות עד כדי סגירה, שמספר הבוחרים ללמוד חמש יחידות במקצועות ההומניים נמצא במגמת ירידה מבהילה, איש לא אמר דבר. אין מי שיזדעק נוכח כבודה האבוד של הרוח.

עם הספר לא חושב שספרות היא מקצוע חשוב.

עוד בערוץ הדעות:

זה הסוד שלו

אנחנו לא מטען חורג

"יחד כל שבטי ישראל" - נשים וגברים כאחד

במדינות מתקדמות אחרות כבר הבינו את הבעיה שבגישה החינוכית החסרה הזו. תלמידי תיכון וסטודנטים לתואר ראשון במוסדות המובילים בצפון אמריקה מחויבים ללמוד מקצועות מגוונים, במדעי הרוח והמדעים המדויקים כאחד, ללא קשר למקצוע הראשי שאותו הם לומדים. הם מיישמים את התפיסה, לפיה מהותה של השכלה היא פיתוח המוח השלם, כפי שאמר דה וינצ'י: "למד את המדע שבאמנות, למד את האמנות שבמדע... הבן שהכל קשור בכל".

אני רוצה להאמין שכשמייסדי הציונות הקימו מוסדות אקדמיים ומכוני מחקר בתחומי המדעים וההנדסה, שיבטיחו את חוסנה הביטחוני והכלכלי של המדינה שבדרך, הם לא העלו בדעתם שהעם שתפארתו ומקור גאוותו היו על ההגות, היצירה והנשמה היתרה ששגשגו בקרב בניו ובנותיו, יזניח אותן עד כדי אובדנן.

אבל בישראל 2016, תחום שאין לו לובי חזק ועתיר-השפעה ומשאבים כמו זה של חברות ההייטק, התעשייה והצבא - אין לו סיכוי, כי אין מי שיקשיב לו. בצדק רב מסבירים לנו שחסרים בישראל מהנדסים ומדענים, שאנחנו חייבים לחזק את התעשייה וההייטק, אבל בקלות רבה מדי שוכחים שחסרים לנו גם פילוסופים, אנשי הגות, משוררים ואמנים.

יתרה מזאת: שוכחים שהמהנדס, המדען, איש החברה והרוח והאמן לא רק נשענים אלה על אלה, אלא מזינים אלה את אלה. תרבות צומחת מתוך העשייה וההישגים של כולם. חברה המאפשרת פגיעה בערכו של האחד, סופה שתפגע אנושות ביכולתו של האחר. מתמטיקאי ללא הבנה בפואטיקה, פיזיקאי ללא ידע במוזיקה, תעשיין שאינו מכיר את ההיסטוריה, יכולים אולי להגיע להישגים בתחומם, אך הם יצמיחו חברה שחבריה קנאים-לדבר, בעלי תחומי עניין ויופי צרים, מתקשים לתקשר ביניהם, חסרי נשמה יתרה ולקויי סובלנות דמוקרטית.

חברה כזו תדע, אולי, כיצד לבנות את המפרשים הכי משוכללים, מתקדמים וחזקים, אבל לא תהיה בה שום רוח שתשיט אותם ותוביל את דרכם.