ניצחון מדיניות החוץ של אובמה

אחת הסיסמאות של דונלד טראמפ במסע הבחירות הנוכחי היא שהוא יחזיר את ארה”ב למעמדה המרכזי בעולם. תחת הנהגתו, אמריקה תהיה שוב גדולה וחזקה כפי שהייתה בעבר. לטענתו, הנשיא אובמה הוא מנהיג חלש שדירדר, בעזרת שותפתו לדרך הילרי קלינטון, את מעמדה של ארה"ב בעולם.

עוד בערוץ הדעות:

מפרשים בלי רוח

זה הסוד שלו

בסיור שערכתי לאחרונה מחוף אל חוף בארה"ב, ובמסעותיי ברחבי העולם, שמעתי אנשים רבים שתומכים בביקורת על אובמה, גם אם הם לא מתומכי טראמפ. הם מצביעים על העלייה חסרת התקדים ברמת הפעילות המתריסה של רוסיה, על העלייה ברמת הטרור העולמי, על התמוטטות הסדר הישן במזרח התיכון (ובפרט על יחסה של ארה"ב לנעשה במצרים), על עליית דעאש וכו'. לדעה זו שותפים רבים גם בישראל.

האם אכן ניתן לקשור בין מדיניות אובמה בשמונה השנים האחרונות לבין התופעות שלעיל? האם באמת מדובר במדיניות שהחלישה את ארה"ב וגרמה לפיחות במעמדה? אם נתבונן, למשל, בפעילות הרוסית - אין ספק שרוסיה מתריסה נגד ארה"ב ואירופה במעשיה באוקראינה. גם שליחת כוחותיה לסוריה אינה דבר של מה בכך.

אבל מה הגורם לכך? אחת הסיבות העיקריות היא היחלשותה הכלכלית של רוסיה. רוסיה לא השכילה להבנות מחדש את כלכלתה אחרי נפילת החומה משום שהייתה לה דרך נוחה יותר לצמוח: ייצוא נפט וגז, במיוחד לאירופה. היא נפלה באותה מלכודת שבה נמצאות מדינות ערב זה כ־100 שנים: שאיבת הכסף (נפט) מהאדמה מקנה אשליה של פריחה כלכלית מדומה ומשחררת את הציבור והממשלה מחיפוש של דרכים אחרות לפיתוח. אין זה מקרה שמדינות הנפט נמצאות בדרך כלל בתחתית הרשימה של דו"ח האו"ם, המודד את רמת הפיתוח בעולם.

אלא שבשנים האחרונות קרה אסון למדינות אלה: מחירי הנפט ירדו לפחות מחצי בהשוואה למצב לפני כחמש שנים, בעקבות העלייה העצומה בתפוקה. זו נגרמה על ידי לחץ אמריקני (כן, של אובמה) על סעודיה וארגון יצרניות הנפט לשאוב יותר מבטן האדמה. סעודיה נענתה אף שהיא נפגעת מכך, בגלל תלותה בארה"ב, ומשום שהירידה החדה במחירי הנפט גרמה לפגיעה אנושה בכלכלה האיראנית. באיראן זה הביא את השלטון לחתימה על הסכם הגרעין, וברוסיה זה התבטא בצעדים שנועדו לאותת למערב (בלי למתוח את החבל יותר מדי) כי היא עדיין שחקן שיש להתחשב בו.

דווקא מדיניות אובמה היא שהביאה להיחלשות רוסיה, שבעקבותיה עלה “החום הבינלאומי”. למה הדבר דומה? להבדל בין הסיבה למחלה ובין החום שהיא יוצרת. טיפול באקמול יכול להוריד את החום, אבל לא לרפא את המחלה עצמה. ככל שרוסיה נחלשת יותר, כך היא נדחפת להעלות את החום הבינלאומי, ולא להפך.

אפילו בעניין המזרח התיכון, המצב הפוך ממה שנתפס בדרך כלל על ידי הציבור הרחב. אובמה סירב לשלוח את חייליו למלחמה קרקעית בדעאש, ורבים סברו שהוא מאבד זמן יקר שבמהלכו ארגון המדינה האיסלאמית יצליח להתבסס במזרח התיכון. במקום זאת הוא דבק באסטרטגיה של בניית יכולת מקומית (בעיקר עיראקית וכורדית). בימים אלה נראה כי הוא צדק וכי אסטרטגיה זו מצליחה. יש פה לקח ישיר מהשגיאה שעשה קודמו, הנשיא בוש, שלא הסתפק בהפלת סדאם חוסיין אלא גם פירק את היכולות הצבאיות המקומיות ואיפשר בכך את עליית דעאש.

דיבור אלים אינו זהה למנהיגות; חשיבה ודיאלוג אינם סימן לחולשה. האשליה שהחום הוא המחלה, היא שמביאה רבים להערכת חסר ואי-הבנה של מדיניות אובמה - מדיניות שהביאה בסופו של דבר להחלשת כוחה של רוסיה ולחיסולם של גורמים רדיקליים מרכזיים באזורנו. אין פלא שפוטין תומך בטראמפ.