ביטוח לאומי נגד ישראלית שסעדה את הוריה

בשנים 2013-2007 שהתה תושבת בת ים רוב הזמן ברוסיה, עם הוריה החולים. ביטוח לאומי הודיע לה: איבדת את התושבות בארץ. מה קבע בית הדין?

עו"ד דניאל רייכמןפורסם: 19.11.16 , 09:06

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב הורה לאחרונה לביטוח הלאומי להכיר בזכאותה של תושבת בת ים להמשיך לקבל קצבת זקנה, אף שבמשך חודשים ארוכים שהתה ברוסיה, שם סעדה את הוריה הקשישים והחולים. השופטת אופירה דגן-טוכמכר קבעה שהביטוח הלאומי לא עמד בנטל ההוכחה שמרכז חייה אינו עוד בישראל.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

התובעת עלתה ארצה מרוסיה לפני כ-20 שנה יחד עם משפחתה, קבעה את מגוריה בבת-ים וקיבלה אזרחות ישראלית. בדצמבר 2013 היא קיבלה מכתב מביטוח לאומי שלפיו הפסיקה להיות תושבת ישראל כבר מ-2007 משום שהיא שוהה רוב הזמן ברוסיה, והחל מתקופה זו נגרע שמה מרשימת המבוטחים. היא השיבה במכתב משלה שלפיו נאלצה לשהות עם בעלה ברוסיה לצורך טיפול בהוריה הקשישים, אך לא זכתה לתשובה.

נזיפה

שופטת: "חקירות ביטוח לאומי פסולות ופגומות"

עו"ד דרור שוסהיים

המוסד סירב להעניק קצבה לילד ממזרח י-ם, בהתבסס על חקירה מפוקפקת שקבעה שהמשפחה אינה תושבת ישראל. בית הדין העמיד אותו במקומו

שופטת: "חקירות ביטוח לאומי פסולות ופגומות"

כחצי שנה לאחר מכן קיבלה התובעת מכתב נוסף בדרישה להחזר חוב בסך 34,750 שקל בגין קצבת זקנה ששולמה לה אף שלא הייתה זכאית לה משום שאינה תושבת ישראל. בתום מאבק היא הצליחה להביא למחיקת חצי מהחוב.

ב-2014 היא הגישה תביעה נגד הביטוח הלאומי בטענה שנפלה טעות בהחלטה לשלול את התושבות שלה, ולפיכך שלילת קצבת הזקנה נעשתה שלא כדין. לדבריה, במשך כל התקופה הרלוונטית שמרה על זיקה חזקה לישראל, ובין היתר המשיכה להחזיק בדירה בבת-ים וחשבון בנק בארץ. היא טענה כי במשך שהותה ברוסיה לא ניהלה שם חשבון בנק, לא עבדה ולא התקיימו סממנים המעידים על העתקת מרכז חייה לחו"ל.

ביטוח לאומי טען מנגד שבין יוני 2007 לדצמבר 2013 שהתה התובעת 58% מהזמן מחוץ לישראל. שהות זאת, נטען, ניתקה את זיקתה לארץ.

מגמה של גמישות

אבל השופטת אופירה דגן-טוכמכר קבעה שהביטוח הלאומי לא הצליח עמד בנטל להוכיח שהתובעת איבדה את התושבות בישראל. היא הסבירה שהחוק לא מגדיר את המונח "תושב", ולכן פרשנותו לצורך קבלת זכויות נקבעת ממכלול הנסיבות וממבחן "מרכז החיים", שבודק היכן נמצא מרכז חייו של המבוטח (מבחן מירב הזיקות).

"לא די בהשוואה בין מספר החודשים שבהם שוהה פלוני בחוץ לארץ לבין מספר החודשים שבהם שוהה פלוני בארץ כדי לקבוע את מבחן התושבות", כתבה בפסק הדין. "במסגרת המגמה שבדין להגמשת פרשנות המונח תושב ישראל, הכיר בית הדין הארצי לעבודה בשהייה ממושכת של תושבי ישראל בחו"ל לצורכי עבודה או לימודים, באופן שאין בו כדי לשלול את מעמדם כתושבי ישראל".

השופטת דגן-טוכמכר קבע שהתובעת אכן נסעה לחו"ל על מנת לסייע לאמה, ואילוץ זה הוא שהביא לכך שנאלצה לשהות ברוסיה תקופות ארוכות. משכך, לקביעתה, לא נראה שהתובעת ניתקה את עצמה מישראל, ומרכז חייה נותר כאן.

לבסוף התקבל הערעור של התובעת, החוב בגין קצבת הזקנה בוטל והביטוח הלאומי נדרש להשיב לה את כל הסכומים שנוכו לה לאחר ביטול התושבות.