הוכרה כ"ידועה בציבור" למרות מגורים בנפרד

חרף התנגדות בנותיו של גבר שהלך לעולמו, קבע בית המשפט כי בת זוגו זכאית לקבל תגמולים מהביטוח הלאומי ומהרשות לזכויות ניצולי שואה

עו"ד כרם רוזנברגפורסם: 22.01.17 , 23:34

בית הדין האזורי לעבודה בחיפה חייב לאחרונה את הביטוח הלאומי ואת הרשות לזכויות ניצולי שואה לשלם תגמולים לבת זוגו של ניצול שהלך לעולמו. זאת לאחר שהשופטת מיכל נעים דיבנר הכירה בה כידועה בציבור של המנוח, אף שבמשך שנים ארוכות השניים לא התגוררו תחת קורת גג אחת.

בן הזוג הלך לעולמו ב-2013 והוריש את רוב נכסיו וממונו לבנותיו מנישואים קודמים. לבת זוגו ב-26 השנים האחרונות לחייו כמעט לא הותיר דבר. זמן מה לאחר מותו היא פנתה לגופים שונים כגון ביטוח לאומי, מקום העבודה שלו והרשות לזכויות ניצולי שואה, בבקשה להכיר בה כידועה בציבור הזכאית לתגמולים. אולם שלושתם דחו אותה בטענה שלא גרו יחד, ולכן היא הגישה נגדם תביעה.

תביעה

שופט: "ידועים בציבור הם לא חברים בטינדר"

עו"ד אלינור ליבוביץ'

החלטה חריגה במשפט סמים: ידוע בציבור לא חייב להעיד נגד זוגתו. המשמעות: ביהמ"ש מבין שב-2015 בני זוג הם לא רק אלה שהתחתנו כדת וכדין

שופט: "ידועים בציבור הם לא חברים בטינדר"

לטענתה, במשך מחצית מתקופת הזוגיות הם חיו תחת קורת גג אחת. רק לאחר 13 שנה עזב המנוח את הדירה על רקע סכסוך קשה עם ילדיהם מנישואיהם הקודמים, אבל הם המשיכו להיות יחד עד פטירתו.

היא הוסיפה שהזוגיות ביניהם הייתה יציבה וטובה, הם בילו יחד בחגים, באירועים משפחתיים ויצאו לחופשות משותפות, מה גם שהמנוח סייע לה כלכלית והשתתף בהוצאותיה.

שלושת הגופים שנתבעו טענו מנגד שביום שבו עזב המנוח את הבית בני הזוג נפרדו. הם הציגו בבית הדין עדויות מטעם בנותיו התומכות בגרסת הפרידה. כך למשל, אחת הבנות סיפרה שלכל היותר הקשר המשיך מבחינה מינית, ושהתובעת היא זו שרצתה בהפרדת המגורים.

השופטת מיכל נעים דיבנר קבעה כי קיומו של בית משותף הוא אמנם אחד התנאים להכרה בידועים בציבור, אך היעדרו אינו בהכרח שולל את הזוגיות. לדבריה, ישנם סממנים נוספים שיכולים להעיד על זוגיות חזקה וטובה כמו יחסי אישות, נראות בציבור ושותפות כלכלית. היא האמינה לתובעת, שהציגה הוכחות לכך שהיא והמנוח נשארו בקשר זוגי גם אחרי תום המגורים המשותפים.

לעומת התובעת, התרשמות השופטת מבנותיו של המנוח – שהובאו להעיד בתיק – הייתה שלילית. היא ציינה כי עדויותיהן היו מוטות בבירור נגד התובעת תוך המעטה ממעמדה בחייו של אביהן, ככל הנראה על רקע הסכסוך ששורר ביניהן.

השופטת נעים דיבנר הוסיפה כי גם הדרת התובעת מירושתו של המנוח אינה מערערת את מעמדה כידועה בציבור, שכן לטעמה התנהלות כזו היא סבירה והגיונית בהתחשב בכך שמדובר בזוגיות שנייה.

לפיכך נקבע שהתובעת והמנוח ניהלו זוגיות החל מ-1987 ועד לפטירתו של המנוח ונחשבו לידועים בציבור. בהתאם לכך הורתה השופטת לשלושת הגופים לשלם לתובעת את כל הזכויות המגיעות לה מכוח מעמדה, בתוספת הוצאות משפט בסך 7,500 שקל.