חזרו בהם מזיכרון דברים. השופט: הבית יימכר

בעלי בית בקיבוץ זיקים חתמו על מסמך התחייבות למכירתו, אבל אז התחרטו וטענו שלא הבינו את משמעותו. ביהמ"ש קבע: זה הסכם מכר לכל דבר

עו"ד ישי דאבפורסם: 13.04.17 , 22:33

בית המשפט המחוזי בבאר שבע חייב לאחרונה בעלי בית בקיבוץ זיקים למכור אותו כפי שהתחייבו בחתימתם על זיכרון דברים, וזאת חרף דרישתם לבטל את העסקה בטענה שלא הבינו את המסמך. השופט אריאל ואגו קבע שזיכרון הדברים מהווה הסכם מכר לכל דבר.

במאי 2016 ראו בני זוג מאשקלון מודעה ברשת שבה הוצע למכירה בית בן ארבעה חדרים בהרחבה של הקיבוץ הסמוך. המו"מ שניהלו מול הבעלים התקדם וחודש לאחר מכן נחתם ביניהם זיכרון דברים. המסמך, שנוסח על ידי עורך דינם של הרוכשים, כלל התחייבות הדדית של הצדדים למכור ולרכוש את הבית תמורת 2.1 מיליון שקל.

תביעה

כמה ישלם רוכש דירה שהתחרט בדקה ה-90?

עו"ד ארז הראל

ביום שבו אמור היה להיחתם חוזה מכירה של דירה בכפ"ס שלח הרוכש המיועד מייל למוכרים והודיע שהוא חוזר בו. הם החליטו לתבוע אותו

כמה ישלם רוכש דירה שהתחרט בדקה ה-90?

לאחר החתימה התקבלו הרוכשים לקיבוץ והחלו להתכונן למעבר, אך אז החלה התכתבות ווטסאפ עם המוכרים, שביקשו לבטל את העסקה וציינו שזיכרון הדברים אינו מסמך מחייב. בעתירה שהגישו לבית המשפט ביקשו הרוכשים להצהיר שזיכרון הדברים הוא הסכם מכר לכל דבר ויש לאכוף אותו.

המוכרים טענו מנגד שלא קראו את המסמך לעומק, לא הבינו שמדובר בעסקת מכר וחשבו שהם רק מעניקים לרוכשים "זכות קדימה" לקנות את הבית למקרה שיחליטו סופית למכור. לטענתם, לאחר החתימה פתחו הרוכשים ב"מסע אובססיבי ומציק" לממש את עסקת המכר, כשהם עצמם בכלל לא רצו עדיין להיפרד מביתם.

טענה נוספת שהעלו המוכרים הייתה שבזיכרון הדברים התנו הצדדים את העסקה בכך שאין "מניעות" כלשהי לבצע אותה מבחינת מצב הזכויות של הבית. אלא שלדבריהם, הסכם החכירה שלהם עם רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) אינו מאפשר להם להעביר את זכויותיהם לאחרים בשלב זה.

בלון ניסוי

אבל השופט אריאל ואגו קבע שטענת המוכרים שלפיה "לא הבינו" שמדובר בהסכם מכר היא מופרכת. הוא הדגיש שבפגישות בין הצדדים הם לא הבהירו לרוכשים שהצעת הבית למכירה היא רק "בלון ניסוי" שהפריחו לאוויר ושהם בעצם לא מעוניינים למכור.

זיכרון הדברים, הבהיר השופט, הוא מסמך מפורט, מודפס ומסודר, שמופיעים בו כל הפרטים המהותיים המעידים על "גמירות דעת" של שני הצדדים להתקשר בעסקה. הוא גם הזכיר את החזקה המשפטית שלפיה מי שחותם על מסמך מודע למה שחתם עליו, וציין שבכל מקרה לפי גרסת המוכרים עצמם הוכנסו למסמך מספר סעיפים ביוזמתם, כך שלא יכול להיות שלא קראו אותו.

הטענה היחידה שעוררה התלבטות מסוימת אצל השופט ואגו הייתה בעניין המניעות בשל ההתחייבות מול רמ"י, אך בסופו של דבר הוא דחה גם אותה. נקבע שהמוכרים הציגו תמונה חלקית של ההסכם מול רמ"י, וקריאה מדוקדקת שלו מעלה שהם רשאים להעביר את זכויותיהם לאחרים כבר בשלב זה.

בנסיבות אלה קיבל השופט ואגו את העתירה וקבע שזיכרון הדברים הוא הסכם מכר תקף המחייב את הצדדים. המוכרים חויבו בהוצאות משפט של 15 אלף שקל.