7 שנות המאבק של חולת אנמיה בביטוח לאומי

מאז 2011 ניסתה אישה לקבל קצבת נסיעות מיוחדת, משום שהשימוש בתחבורה ציבורית מסכן את בריאותה. בית הדין לעבודה נזף בביטוח הלאומי

עו"ד נעים פראןפורסם: 24.05.17 , 17:50

בתום מאבק משפטי של כשבע שנים חייב לאחרונה בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע את הביטוח הלאומי לשלם קצבת נסיעות מיוחדת לחולת אנמיה, ששימוש בתחבורה ציבורית מסכן את בריאותה. השופט אילן סופר מתח ביקורת על הביטוח הלאומי שגרם עיוות דין לאישה, ולא העביר את התשלום חרף שני פסקי דין קודמים בעניין.

בשנים 2006-2002 הועסקה התובעת בחנות המפעל של חברת "נירלט" לייצור צבעים. בעבודתה היא נחשפה לחומרים המכילים בנזן ועלולים להתפתחות אנמיה אפלסטית, שאכן אובחנה אצלה בינואר 2006. באותה שנה היא הוכרה כנפגעת עבודה, ומאוחר יותר כנכה 100%. מדובר במחלה המתבטאת בחיוורון, חולשה ועייפות בגלל אנמיה, בין היתר בשל ירידה ברמת ההמוגלובין בדם.

תביעה

ביטוח לאומי נגד ישראלית שסעדה את הוריה

עו"ד דניאל רייכמן

בשנים 2013-2007 שהתה תושבת בת ים רוב הזמן ברוסיה, עם הוריה החולים. ביטוח לאומי הודיע לה: איבדת את התושבות בארץ. מה נקבע?

ביטוח לאומי נגד ישראלית שסעדה את הוריה

לנוכח מצבה והחשש שתידבק בזיהום חיצוני, הגישה התובעת בקשה לקבלת קצבה מיוחדת להחזקה אישית בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי, הניתנת בין היתר עבור הסעות שלא בתחבורה ציבורית. בקשתה נדחתה והיא נאלצה לפנות לבית הדין האזורי לעבודה, שקיבל את תביעה. ביטוח לאומי לא ויתר וערער לבית הדין הארצי אולם נדחה גם שם.

למרות שני פסקי הדין, ביטוח לאומי לא שילם את הקצבה המיוחדת, והעובדת נאלצה להגיש תביעה נוספת בבית הדין האזורי.

לדבריה ועדת השיקום בביטוח לאומי שדנה בעניינה לא שמעה טענותיה, התעלמה מפרוטוקולים של ועדות רפואיות, פקידת השיקום לא נפגשה עמה ולא נערכה פניה לרופא משפחה.

"זכותה לא להיות מובדלת"

ואכן, השופט אילן סופר השתכנע שמצב התובעת החמיר ושימוש בתחבורה ציבורית מסכן אותה: "נפלו ליקויים בעבודה ועדת השיקום, המצדיקים את ביטול החלטתה וקבלת התביעה. התובעת מרגישה חלשה, נדחקת, מטלטלת, עלולה ליפול, להיפצע ובנוסף, להיחשף לזיהומים".

הוא מתח ביקורת על הביטוח הלאומי, וציין כי הוועדה לא שמעה את התובעת: "הוועדה לא נתנה משקל למסמכים הרפואיים של הרופאים המטפלים, לסוג המחלה, הטיפול בה, תסמיניה, והחשיבות שיש לתחבורה מבחינת התובעת, כאשר היא אינה נוהגת ברכב פרטי".

בזמן ההליך טען ביטוח לאומי שהתובעת יכולה לנסוע בתחבורה ציבורית עם מסכה, אולם היא סירבה, והשופט קבע שמדובר בסירוב סביר: "זכותה של התובעת לא להיות מובדלת ומסומנת על מחלה שגם כך נוטלת ממנה את הנאות החיים שאדם בריא זוכה להן".

בסיכומו של דבר נקבע כי המוסד ישלם לתובעת גמלה מיוחדת מעתה ועד בכלל: "לתובעת נגרם עיוות דין, כאשר עניינה תלוי ועומד אצל הנתבע ובערכאות כשבע שנים. אין צורך כי התובעת תשתרך לה שוב ושוב בין הנתבע ובין בית הדין".