תביעה: הגרוש זכה בחלק מהווילה של חמותו

בני זוג התגוררו בבית יוקרתי השייך לאמה של האישה. כשהתגרשו טען הבעל: קיבלתי את הרושם שזה הבית שלי. ביהמ"ש קבע שחמישית מהנכס שייכת לו

עו"ד יחיאל פורתפורסם: 14.07.17 , 08:12

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קבע כי גבר גרוש זכאי ל-20% מווילה יוקרתית השייכת לחמותו, ושבה התגורר במשך כמה שנים עם אשתו לשעבר. בפסק הדין שהותר לאחרונה לפרסום קבעה השופטת מירה דהן שהבעל קיבל את הרושם שמדובר בביתו, ולא נחתם הסכם ממון שקבע אחרת. עם זאת נקבע שחרף העובדה שחמישית מהנכס שייכת לבעל, עליו לעזוב אותו מיידית.

בני הזוג נקלעו למשבר שנתיים אחרי שנכנסו לווילה החדשה שנבנתה עבורם, והאישה עזבה את הבית. בין יתר ההליכים שהתנהלו בין בני הזוג, ב-2014 הגישה אמהּ של האישה תביעה לסילוק ידו של חתנהּ מהווילה הרשומה על שמה בטאבו. מדובר בבית פרטי ששימש ביתם של בני הזוג ושני ילדיהם מ-2010, ונבנה כחלק ממתחם של בתים שבנתה משפחת האישה על מגרשים שירשה באזור יוקרתי.

תביעה

דרש את דירת זוגתו: "לא קראתי את ההסכם"

עו"ד דנית אסף

אחרי 20 שנה יחד תבע גבר לקבל את הנכס של בת זוגו לשעבר בטענה שרומה. אבל השופט דחה אותו: "היית צריך לקרוא את הסכם הממון"

דרש את דירת זוגתו: "לא קראתי את הסכם הממון"

פסק הדין דן במאוחד בתביעת הפינוי ובתביעות הרכושיות של בני הזוג ועסק בעיקר בשאלה האם לבעל יש זכויות בווילה, שראה כבית משותף, והאם חמותו רשאית לסלק אותו משם. הוא טען כי מהרגע שפרויקט הבנייה החל הוא היה מעורב בו עד עמקי נשמתו: תכנן את הבית, עיצב אותו, הגיע לאתר הבנייה מדי יום, פיקח על הבנייה ועוד.

לטענתו, מרגע שהבית הוצע לו היה ברור שזהו בית משותף והוא לא חשב לרגע שיילקח ממנו, ולכן גם לא הקפיד שיירשם על שמו. יותר מזה, הוא גילה שהווילה רשומה על שם חמותו ולא על שם אשתו לשעבר רק כשתביעת הפינוי הוגשה נגדו. הגבר התעקש שהבית ניתן לו במתנה והוא מעולם לא הוחתם על הסכם ממון שמדיר אותו מהזכויות.

אולם האישה ואמה התנגדו לעמדה זו. האישה טענה שהדרישה לקבל זכויות בבית מופרכת, חמדנית וסחטנית שכן מדובר בבית ששייך לאמה, אשר מימנה את מלוא עלויות הבנייה ואפשרה לה ולבעלה דאז לגור בו בחינם מטוב ליבה.

עודדו את הציפייה

אולם השופטת דהן לא סברה כי יש לנשל את הבעל מהזכויות בבית. היא מצאה שהעובדה שלא נערך הסכם שיבהיר שאין לו זכויות בבית מעידה על כך שאכן הוצג לו מצג שווא שלפיו מדובר בבית משותף, בפרט כשבין הזוג היו שותפים כלכליים בכל והוא השקיע רבות בבנייה. יותר מזה: היא כתבה שלטעמה "האישה ומשפחתה עודדו את הציפייה וההסתמכות".

בנסיבות אלה השופטת סברה שמגיע לתובע זכויות בנכס, אם כי לא מחצית ממנו. היא קבעה שלנוכח תקופת הנישואים הקצרה ושוויו הגבוה של הבית, השותפות שלו תהא "מוחלשת" – ותעמוד על 20%.

בתוך הבהירה השופטת דהן שאין לראות בבית מתנה שהוענקה מהחמות לבני הזוג, שכן המתנה לא עוגנה במסמך בכתב כפי שדורש החוק.

בנוסף, היא לא סברה שהבעל קיבל מחמותו זכות מגורים לצמיתות. היא הבהירה שבעל נכס שמעניק למישהו רשות להשתמש בו מרצון טוב רשאי לחזור בו, ועל כן תביעת הפינוי של החמות התקבלה. בסיכומו של נקבע כי הבעל לשעבר יקבל 20% מהזכויות בבית אך בד בבד עליו להתפנות ממנו.