סופ סופ מישהי שמסוגלת להתנתק לרגע מהפלצנות הקולינרית ולהתחבר למציאות שלנו.

אני הראשון שיקנה

אנה היקרה התרגשתי מאוד מכתבתך ועוד יותר התרגשתי מהתמודדותך והתמודדות משפחתך בעומץ לב ראי לשבח!. החזרתי אותי שנים אחורה, כשלמדתי בבי"ס יסודי גם בבית ספרי היתה "מסעדה" ,למרות שלא חוויתי רעב, אהבתי את שיעורי הכלכלה את האכילה ב"מסעדה". כמה חבל שקברניטי מדינתנו אטומים לרעב ילדים בארצנו (?) לאלהאמין לאן הגענו ? !שיזכרו, נקמת ילד קטן לא ברא השטן !!!

וזה היה אחד הדברים היפים, טובים וחיוביים שאני זוכרת מבית הספר היסודי. האוכל, התורנויות והאחריות הן להכנה והן לניקיון. ללא משוא פנים. כל הילדים החל מילדי כיתות א' וכלה ב"גדולים" שבכתה ח'.ואף אחד לא יצא רעב משם.

כתבה נהדרת - עניינית חזקה ונוגעת ללב.

הזכרת לי.. ונזכרתי וכמעט בכיתי.. את נפלאה ..וכותבת מדהימה..

אנה, את מיטיבה לבטא את עמצך ברגעים כאלו. כל הכבוד. מעלה דמעות ומזכריה נשכחות. מרגש לקרוא.

אני ממליץ לך לעסוק בנושאים בהם את מבינה כמו אוכל וכתיבה ולמשוך ידך מהשוואות היסטוריות-כלכליות. אין מקום להשוואה בין המיתון של שנות ה 60 שנבע מסיבות שונות לחלוטין לבין המיתון העכשווי. פרויקט כמו מפעל ההזנה כפי שאת מתארת אותו לא יכול לעמוד על הרגליים, למרות שזה לא רעיון רע להקים אותו בצורות אחרות (ולו רק כתעסוקה למובטלים). אם את באמת מחוייבת לשפר את מצב המשק הישראלי תציעי במדורך לבטל את הרעה החולה הנקראת הבטחת הכנסה. למה? כי הבטחת ההכנסה וקצבאות הילדים המנופחות הינן מטלה אשר המשק לא יכול להתמודד איתה בתנאים הנוכחיים (מלחמה, הוצאות ביטחון גדולות, נפילת ענף התיירות וההיי טק, ומעל לכל 30% לא עובדים מכל מיני סיבות). ובכן - כל הכבוד על ההתפייטות. אבל עובדות נשארות עובדות.

אני זוכרת שהייתי בת 5 בשנת 1967 , בגן חובה הייתה שנה אחת שנתנו אוכל בגן. היום זמנים קשים הפוליטקאים לא חושבים על הילדים הרעבים , לדעתי צריך לחזור לימים שננו אוכל , לפחות בשכבות המצוקה.

יש בכפר סבא עמותה שמספקת אוכל לנצרכי העיר, ושמה "מלוא הטנא". אפשר לתרום סכום צנוע מדי חודש.

יש לא מעט אנשים טובים בארץ שמאכילים רעבים. לפחות בתל אביב ידוע לי על כמה מפעלי הזנה שעושים בדיוק את מה שקראת לעשות. עמותת "לשובע" של עו"ד שרונה וגילי חריש מאכילה כבר שנים הרבה רעבים בתמורה סמלית. עוד התארגנות של אנשים נפלאים בם ענת גוב וחבריה שמארגנת ארוחות חמות לנזקקים. יש עוד מקום קסום בתל אביב שבו מאכילים, מלבישים, ומאפשרים תנאים הוגנים לנוער במצוקה וזה "ב י ת ה ש א נ טי ". שם מבשלים להם כל יום ארוחה חמה שלא הייתה מביישת את לוח המזון של סיירת מטכ"ל. בסוד אני מגלה רק לך שארקדי דוכין בישל לנערים בהתנדבות תקופה לא מבוטלת. אין צורך להכביר מילים על מצוקת ילדי הרחוב העזובים והנטושים שמגיעים לשם בשניה האחרונה לפני החידלון, והדבר הראשון שהם מקבלים זו ארוחה חמה. אנא בקרו באתר של בית השאנטי ואם בא לכם חשק לסייע יהיו שם הרבה פיות שיודעים להעריך כל תרומה וסיוע ולהודות בחום. http://www.shanti.org.il/ אין הרבה מקומות כאלה ורצוי שיהיו ככל שהצורך קיים. כל עוד התקציבים מועברים לאלה שאומנותם סחטנותם, נצטרך אנחנו להוציא מכיסנו את הדרוש שלא יהיה ילד רעב אחד בארץ. בלי מנגנונים, בלי גוזרי קופונים, בלי שידעו, בשקט בשקט. פואד הקשב לי: הסעדת כל ילדי ישראל בבתי הספר עולה בתקציב שנתי פחות מטנק מרכבה אחד וחשובה לבטחון ישראל יותר מטנק. ויסלח לי שר הביטחון אך דעתי שחוסנה של ישראל באנשיה ואלה שגדלים עם בטן רעבה לא בדיוק חסונים דים.

הכתבה הזאת , ריגשה מאד גם אותי, אבל רציתי לשאול למה מה שמובן כל כך, כמו לתת אוכל פשוט לילדים רעבים, נראה כל כך מסובך בארצנו. ויש ילדים רעבים וזאת בושה וחרפה.

פעם היתה המדינה סולידרית כלפי אזרחיה על אף שהיה לה הרבה פחות .היום "המדינה" זה חבורת שמנדריקים שמחשבים חישובים אנטרסנטיים של רייטינג ומניפולציות אלקטורליות. איכות חברה נקבעת לפי מצבו של הקטן והחלש אשר בתוכה ולא לפי איכות המזון במסעדות היוקרה והמעדניות. כאשר נדע שכל ילד כל זקן וכל אדם מקבל ארוחה חמה ליום, גם המזון שבא אל פינו ינעם שבעתיים.

YNET שיחקו אותה :) זה בעמוד הראשי

כתבה יפה וכואבת זו החזירה אותי אחורה לשנות החמישים כשעלינו לארץ ואני ילדה בת ארבע גרה במעברה בדרום הארץ ואני אז רעבה רעבה מבקר עד בקר אכלנו בעיקר לחם עם מרגרינה אסור שזה יחזור !ילד אחד הוא עולם ומלואו כלאחד חייב לצאת למאבק עבור ילדים אלה והאחריות היא למעלה אצל שרי החינוך והרווחה אשמח באופן אישילעזור לכיקום גוף כזה אך שוב צריך להקים קול צעקה בכנסת ולגרום לתפניתמבורכת.

כבוגר עיירת פיתוח, לא יכולתי לחוש אלא הזדהות מוחלטת עם הנאמר...

אני רוצה להצתרף לתשואות הרמות שמגיעות לך וזאת בשל היכולת להעלות אותנו הקוראים רמה אחת מעל השחיתויות וההתבטאיות חסרות השחר שמנהיגינו מאכילים אותנו יום יום. תודה לך אנה יקרה על הכתבה הכל כך נוגעת ללב . וכן כן גם אני בכיתי.

מה פואד ? אתה לא שומע חדשות ? ובכלל, עזבו פוליטיקה. לפעול למען חיסול הרעב. ילד רעב ? הייתם מאמינים ? בישראל עכשיו ? אתם זוכרים את : "מחשב לכל ילד" ? אולי נתחיל בילדים שבעים ולבושים ? עם שמיכות חמות וחימום בחורף ?

אפשר לקבל חיבוק? נ.ב אשמח לעזור. יש עוד פרטים?

למרות שב"ה לא היה רעב בבית. את המחברת מהמורה לתזונה יש לי עד היום. כמעט 30 שנה אחרי. אבל יש להדגיש - האכילה היתה על פי בחירה, ולרוב , הילדים שהיו במצב טוב בבית לא אכלו ב"מסעדה" של בית הספר.הלוואי שיחזירו את ימי ההסעדה האלו, ולא רק אכילה של קייטרינג. שהילדים יעבדו בעצמם להכין את האוכל, וילמדו להעריך כמה עבודה מושקעת בהכנת אוכל יומיומית.

יש לי ב-ד-י-ו-ק את אותו זיכרון!

תתביישו, ציניקנים טיפשים וחסרי לב

Thanks for the memories, i cann't waite to read your next one,,, u r the best,!!!kol hakavod

למפלגות אין מועמדים-רק פוליטיקאים קטנים נטולי חזון. אנה וגנר היא אלטרנטיבה בעלת חזון מרענן. אני מצביע אנה!!

למרות שאהבה משביעה את צרכי הלב ולא את הרעב .... את כותבת שירה.