המתכונים האלה (וגם דומים להם) זה בדיוק מה שמאפשר לכמה משפחות היום להרגיש פחות את הקשיים!! יישר כח אנה!

רעב זה לא דבר סנטימנטלי, ובטח לא קישקוש. זה משהו אמיתי שהרבה ילדים במדינת ישראל היום חווים. אבל אתה בטח לא תדע.. אתה בטוח שקראת את מה שהיה לאנה להגיד ?

פותח עיתון ורואה שהמדינה הפכה ל"חוות החיות" של ג'ורג' אורוול.

מדהימה. תודה על המפעל המבורך שלך, על הכתיבה שלך. אי של שפיות בתוך כל אי השפיות. כמה מרגש לגלות את זה פעמיים בשבוע. את מופלאה ועושה אנשים נרגשים, מרגישים וטובים יותר. שבת שלום. נ.ב. כמו שהוציאו סטיקר "באהבה"- צריך להוציא סטיקר, "אנה וגנר- טעימה מהחיים" כל הצעה תבורך!

שיתביישו ממשלות ישראל אשר גרמו למצב! ובעיקר, שיתביישו אנשים היושבים על תקציבי רווחה כבר שנים, ומשתמשים בהם באופן ציני כדי לקשור יותר ויותר אנשים למפלגתם - הכוונה היא לש"ס. אני מפנה אותך לכמה כתבות שהתפרסמו לאחרונה בין היתר באתר זה הקושרות בין כוח פוליטי לבין שימור אנשים במצב כלכלי קשה. מה שאנה הציעה הוא רעיון יפה - ובלבד שיבוא באופן ממלכתי, ולא מלמטה. במצב הנוכחי אין לו שום סיכוי להמריא כאשר הוא יבוא ממני וממך. למה? כי אם אתה מדבר על קיום מערך התנדבותי אשר יספק צרכים - מערך כזה צריך סדר גודל מסוים. השכבות המסוגלות לשאת מערך זה נאנקות (במלוא מובן המילה) כבר היום תחת נטל מס שאין שני לו (כמעט) בכל העולם. המודל של טיפול בצרכים של שכבות מעוטות הכנסה על ידי התנדבות הוא יפה, אבל יכול להתקיים אך ורק במדינות בהן נטל המס נמוך ובינוני. במדינות בעלות נטל מס גבוה וגבוה מאוד האזרחים מצפים, ובצדק, כי כתמורה לא יהיו תופעות של ילדים רעבים. כלומר - השלטון אמור אמנם לקחת הרבה, אבל גם לדאוג לכולם. אז מה קרה אצלנו? ישנה שכבה, של בערך 30% מהאוכלוסיה, אשר באופן מודע ורצוני לחלוטין אינה מכניסה עצמה למעגל העבודה וחיה מקצבאות ועל חשבון קופת הציבור. כאן נוצרת אנומליה אשר הולכת וגוברת מאחר והשכבה הזו מקבלת תמריץ, באמצעות חוק משפחות ברוכות ילדים, להעצים את כוחה, וגם את עונייה. אז במקום לקרוא לי בכל מיני שמות, תקדיש דקה מחשבה למה שאמרתי.

כ"כ עצוב ומרגש תודה.

אכן נפלאה היא יכולתה של אנה וגנר לעורר את נימי הרגש האטומים והרדומים שלנו דרך כתיבתה על הדבר הבסיסי ביותר בחיים ,האוכל. אמן טוב מעורר כל מני רגשות שונים אצל אנשים שונים. אצל האחד זכרונות מתוקים אצל האחר התאהבות ויש גם כמה שאצלם מתעורר זעם. מה לעשות שילדים רעבים זה פוליטיקה, ג'יפים מצופי ניקל על שטחי מחיה של בעלי חיים זה פוליטיקה ולובסטרים מוטסים ממיין ,כשלאוכלוסיה שלמה אין כסף לחלב ,זה גם פוליטיקה. הכתבה שלמעלה היא כתבה פוליטית נקודה. יש שנהנים מאוכל יש שנהנים מכתיבה טובה יש שנהנים מהקתרזיס המשחרר של של הבכי מול המסך, אני נהנה מכולם וגם מהיכולת שלי לבעוט לטיפוסים שכמוך בתחת. אפרופו, בכתבות הפוליטיות אני המגיב הנאלח המכונה "רשע" (אוכל שרצים מחלל שבת ובועל נידות שמלאכתו לא נעשית בידיי אחרים)

אני קוראת עיתונים יום-יום ומחפשת כתבות שמחוברות למציאות,מציאות של אבטלה והתחושות האיומות שמלוות אותה,של מחסור ורעב. אבל כמו אותם בעלי ממון שממשיכים לבזבז בלי חשבון ,לפוצץ עם מכוניות נוצצות,כך גם העיתונות,מלאה כתבות על חופשות סקי,מסעדות יוקרה וכו.... איפה המציאות????

גדלתי ברמת אביב. מי שחושב שזו היתה שכונה נובורישית בסגנון רמת אביב ג'- טועה טעות גדולה ומרה. השכונה היתה מאוכלסת ברובה באנשים עובדים למחייתם, הרבה פליטים מהשואה, עולים חדשים- והיתה לנו מעין מעברה משלנו- שיח' מוניס. ומפעל ההזנה- "המסעדה" שהיה בבית הספר "אילנות", סתם הרבה חורים בבטן לרבים מאיתנו. ויבורכו כל אלה שנתנו ידם לכך!!!

כל הכבוד לקרית ארבע. אולי כדאי שישלחו קצת מהמליארדים שמקבלות ההתנחלויות בשטחים לעניים ברחבי הארץ.

כתבה בעמוד הראשון זה טוב, אבל נראה שהכתבה הזו יותר חשובה מהחמישייה הקומית, ועם כל הכבוד למופז ולסנה, גם יותר חשובה מ-2 האחרונים. יהיה נחמד אם תפרסמו אותה ביום ראשון במקום גבוה בדף. לאנה, תודה על הכתבה. נקווה שמישהו מנוסעי הוולבו על חשבונינו יתעורר ויעשה מעשה, כי התרומות של הציבור לא יספיקו.

בשלו התנאים להזרים כסף להתנחלויות !

אנה, אני לא מוצאת תגובה מספיק טובה.. מרגש לקרוא.. אני נדהמת מרוח העשיה שלך ומהרצון לחדש הכל גם היום, כל הכבוד! תמיד צריך למצוא במה אפשר לעזור ולתרום- אפשר רק לקבל מזה.... (בקשר להצעה לפתוח גם היום מפעלי הזנה לילדים) תודה, את מדהימה

יכולת לומר את כל זה באופן חם ופחות מתנשא.... ואנה הגדולה מכולן: את מרגשת עד דמעות... יישר כוח עוד דבר קטן-בילדותי גם בבית ספרי הייתה מסעדה מן הסוג הזה אך למה זכור לי שלילדי הלא עשירים אשר הוריהם לא שלמו מראש על ארוחה- לא הייתה כניסה? אולי אני טועה אך זכור לי שבכדי להיכנס הייתי צריכה להתגנב...

אראל ישראלי - תגובה נהדרת!! היכנסו לתגובתו ותראו כיצד ניתן לעזור בפועל - יש כבר מפעלים כאלה!!

מכל הכתבות על עוני ועל רעב זו ריגשה אותי יותר מכל. תמיד טענתי שאין רעב בישראל. לא יכול להיות אז לחם ושוקולד יש לכולם, לפחות לא מתים מזה. טעיתי. רעב זה משהו עמוק יותר. ושום לחם עם שוקולד לא יפתור את זה. גם בילדותי בחולון היה מפעל כזה של מסעדה בבית הספר - למדנו כלכלת בית, מתכונים קלילים כמו כדורי שוקולד וקציצות דגים זכורות לטוב ושילמנו סכום סימלי וכולם אבל כולם יכלו לאכול שם. גם מי שהיה לו וגם מי שלא היה לו. המפעל הזה עם המטבח שבו תרגלנו את שיעורי כלכלת הבית , פשט מזמן את הרגל. כמו הרבה דברים טובים במדינה. וגם אני בגיל 30 וקצת יכולה רק להזכר...

אנה כמה שאת צודקת.ריגשת אותי.אני באמת תוהה מדוע לא מחדשים את מפעל ההזנה בבתי הספר.נתן זהבי הציע לתקצב את המפעל הזה מכספי קיצבאות הילדים.חידוש המפעל הזה יכול לספק גם מקומות עבודה למובטלים.

כמו מנכל עמותת פתחון לב שמי יודע כמה אנשים שחשבו שהם תורמים לילדים נזקקים, תרמו במקרה הטוב לארוחות שחיתות לילדים של המנכל. תירמו ישירות מזון לארגוני ההזנה וכך תדעו שבאמת עזרתם למישהו.

אנה יקרה. אכלנו עם סבתא עמליה את הסעודה המפסקת ועכשיו אני מרגישה כבר במשפחה. הכתיבה שלך מלאת חסד ונוגעת עמוק. בבקשה אספי את כל סיפוריך לספר!

ולכל המשתפכים כאן אשר עוד מעט קט טובעים בים הדמעות של עצמם: תפסיקו לנסות להראות טוב יותר ממה שאתם באמת, קריאות עידוד סתמיות שוות כקליפת השום. לפי הבישולים שאתם עושים אתם לא בעשירון התחתון (גם אני לא). אני בטוח שכל אחד מכם מכיר לפחות אדם ניזקק אחד. אז יאללה במקום הבבלת תכתבו צ'ק ותעבירו אליו בסתר. אני מבטיח לכם (מנסיון אישי) שאז גם תרגישו (מבפנים) הרבה יותר יפים. אין צורך לחכות למפעלים ממשלתיים מסובכים, כי בינתיים האנשים האלו רעבים. קדימה זוזו...

ונתחיל בירדן: אני לא מאמינה בחיבוקים וירטואליים, אבל איש אחד לימד אותי שבני אדם לא מתפרקים כשמחבקים אותם, ומאז האמיתיים שלי גדולים ועוטפים ולפעמים קצת מפוקקי עצמות. רוצה אחד? קחי. יש מליונים :-) גלילי לשעבר - אוף, כמה שאתה צודק. ברור שזה טור פוליטי. שמחה שמישהו ראה והבין ... אראל יקירי - אפשר לשוחח מעט יותר בעניין היוזמה המקומית ואיך היא עובדת? אני רצינית בעניין מפעל ההזנה: זה לא סתם בגלל שהתחשק לי למלא את מכסתי השבועית. נסה את הכתובת annawagner2002 @hotmail.com רות קלדרון, ניו ג'רסי - יקירתי, אני מקווה שאת בטוב, ושלום לך ולבני ביתך. ותודה, תודה. ולאוהד מושבע, שוב תודה, במיוחד על חמאת הפסטו.

כתבתך ריגשה אותי עד דמעות גם בגלל אופן הכתיבה וגם הסיפור האישי. ריגשו אותי גם תגובותיהם של הקוראים הרבים. אני מצטרפת לבקשת הקוראים שביקשו מצוות YNET לפרסם כתבה זו בעמוד הראשי. מקריאת התגובות מסתבר שיש הרבה אנשים המוכנים לעזור ולתרום וככל שידעו יותר אנשים יגדלו מספר המתנדבים והנדבנים אנה יישר כח!!!