פה בצד ימין תקישו על יום הזיכרון הקודם, וכנסו לתגובה מס' 27. מצמרר וכואב.

26 year ago May 1980 in hevron he went back from maarat hamarpela with his group, he was a hesdernick and he just finish army, they did not carry weapon because it was shabbes and it was no erouv and the terrorist knew that. he was killed with his two best friend from bnei bracq , 3 levayot in 2 days in the same neighborhood. He was the reason, i joined IDF with my cousin Didier, I was also in the army when I heard the news and i was on the bus to the hospital when I heard the sad news. 26 years ago, I will celebratre my son bar mitwa next week so long ....

זוכרים, יותר מכפי שנדמה

אבל היי חזקה. אני קורא את מכתב לאחיך ולבי נקרע עמך גם החיילים שלא יכלו לשאת יותר - הם החיילים שלנו.

שני חברים שלי מהפלוגה בסיני. נערים נפלאים שנשארו שם , בחולות.

חרזתי לך מחרוזת מקונכיות שמצאתי חרזתי לך כשפגזים שורקים לא רחוק חרזתי לך מחרוזת מקונכיות געגועים ואהבה חרזתי לך כשלבי יוקד אליך בלהבה חרזתי אותם אחת אחת כמו הימים שעוברים פה לאט לאט רציתי לך אותה לענד אך המרחק אליך רחוק מאד מתוך אני אוהב, רמי

Dudi was kiled at "Beit-Lid" in bombing. I miss you and always remember you rest in peas Itzik akoak

תמיד נזכור את החיוך, את המילה הטובה יהי זכרך ברוך

קראתי גם את תגובתך 98 שמחתי (אם ניתן להשתמש במילה זו ביום קשה זה) לקרוא שאת אם לארבעה כשאת נזכרת באחיך, הסתכלי על ילדייך ודעי שהוא שומר עליהם מלמעלה

החיים ממשיכים אחרי הכל, מידי פעם נתקלים במכשול. מכשול שמאט ולעיתים גם עוצר את הקצב נעצרים לרגע ולעוד רגע ולעוד אחד אמרו לי בהתחלה שהוא נפגע רק ביד תקשיבי לי טוב ילדה, הוא נהרג. בכי, דמעות, עצב ושכול לעמוד בזה אף אחד לא יכול. אומרים שהחיים ממשיכים אחרי הכל, ברדיו מספרים על חייל שנהרג כי שמו לו מכשול. החדשות נגמרות מתחילים השירים, כאילו שכחו שלפני דקה נהרג לנו אחד החיילים. אמרו לי בהתחלה שהכדור עבר דרך הכתף תקשיבי לי טוב ילדה, זה מתחיל לעייף. עצוב, כואב, צורם וקשה בקטע הזה אף אחד לא מתמצא. אמרו לי פעם שהחיים ממשיכים אחרי הכל, הבן שלהם נעלם, שמו להם מכשול. כואב להם, להורים ולילדים, רק לפני יומיים הם הרעיפו עליו נשיקות וחיבוקים. הסיפור של עכשיו הוא שזה המצב, הוא הלך לעולמו, כולם בוכים כאן עכשיו. הוא ישב עם כולם נראה קצת עייף, תקשיבי לי טוב ילדה, זה מלאך שמסביבו מרחף.

למשפחת ורדי היקרה, בכל הימים בכלל וביום הזיכרון בפרט, אנו זוכרים ומוקירים את מורן האהוב שנפל ב6.72004 אלינור, אריה, מירי, בקה, מיכל שורצמן.

אופיר היפה שלי, אהבתי כ"כ גם אם היה לנו רק חודש ביחד ואז נלקחת ממני... ואפילו לא הספקתי לומר לך עד כמה אתה מדהים בעיני ועד כמה התאהבתי בך. אבל אני שמחה שהספקתי לתת לך את אהבתי ושניתנה לי המתנה להיות איתך בחודש האחרון של חייך ומקווה שהרגשת כבר אז שאתה האדם המיוחד ביותר שהכרתי בחיי. מתגעגעת כל כך ונושאת אותך ואת אהבתי אליך לעד...

השארת אותנו בודדים

גלעד זר היה קב"ט שומרון. היה גיבור אמיתי בחייו. נשוי להגר ואבא לשמונה ילדים מקסימים באיסרו חג שבועות בבוקר יצא גלעד לעבודה . שוטרים פלסטינים ירו עליו ממארב מתוכנן. הם ביצעו וידוא הריגה. נזכור אוך תמיד. יהי זכרך ברוך

לא נשכח, כל אחד ואחד מכם חקוק בליבנו לעד! http://www.modiin37.com/modules.php?name=Izkor

אנשי החרש, הנסתרים מעין. גיבורי העם. שחרפו נפשם למעננו, בכל דקה ודקה. לבד, בארץ רחוקה או קרובה. שקטה פעולתם, ושקט מותם... יהי זכרם ברוך.

רועי היקר, כמעט 5 שנים חלפו מאז היום הנורא ההוא בוא עלית למרומים, הגעגועים תמיד נשארים ויחד איתם הזכרונות הטובים. אוהב תמיד וזוכר עדי עד, רן.

בחדרי ליבי כשאתה שם מסתובב משהו בתוכי בזיו פניך מתאהב כה טהור וצעיר מאיתנו הלכת זיכרון ילדות ישן זה רק מה שהשארת אז אני הולך לים שבוכה יחד איתי עליך ומנסה להתגבר על הגעגועים אליך זורק אבן של געגועים וזעם בלב הים היא נוחתת ממש כמו פעם לפני שהלכת אחי אז אני הולך לישון ומקווה שתקפוץ הלילה לבקר באיזה שהוא חדר בלב ותהיה לי שוב חבר-מוקדש לאורי סלומון ז"ל

עכשיו גיא נמצא גם בי.

נפל באסון המסוקים בדרך למוצב דלעת. יהי זכרו ברוך http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=514823 נזכור ולא נשכח

תשע שנים עברו מאז אותו הלילה הארור . תשע שנים בלי החיוך שלך השובב, בלי העניים הירוקות הקורנות. תשע שנים ולא אשכח לעולם...

רפי אחי היקר, חזרתי הבייתה מטקס הזיכרון שנערך בכפר הנוער "יוהנה ז,בוטינסקי", כמה קשה היה להיות במקום בלעדיך. כל פינה שם מזכירה את נוכחותך, התלמיד המצטיין , המנהיג המבטיח... ואכן שירת חייך נקטע באכזריות, סר"ן בחטיבת הצנחנים שרבים נבאו לך עתיד מזהיר כקצין מבטיח. גם היום לאחר 18 שנה הלב מתקשה למצוא נחמה ולהשלים עם הגזירה הנוראה. גם היום לאחר 18 שנה קשה לשכוח את הנקישות האיומות בדלת המביאות איתן את בשורת האיוב. האחיינים שלך שלא היכרת רואים בך דמות מודל וחיקוי , הערצה ואהבה לדוד שלא הכירו. כואבת ומתגעגת אחותך האוהבת רויטל

זוכרת כל יום בן דוד יקר