כמדי שנה אני יושב מול המחשב וקורא את דברי הכאב שלכם... אני בן 26, השתחררתי מהשירות הצבאי לפני כ-5 שנים, וכמו כולם הכרתי גם אני נופלים. בכל שנה חוזרת אותה התהייה, למה הם ולא אני, הרי אני יכולתי להיות שם והם להיות פה.... אני לא מרגיש בר מזל בהיותי פה כשאסף, גיא ורבים נוספים אינם פה, אולי הם היו צריכים להיות בחיים, ואולי אני הייתי צריך.... המחשבות רצות אצלי בכל שנה מחדש... כל השנה.... אני לא יודע מי מקבל ההחלטות שם למעלה וקטונתי מלהבין אותם... אני רק מקווה שהם צופים בנו מלמעלה ושומרים עלינו. אבא של אסף - שברת את ליבי במה שכתבת, עם הכאב הרב שאתה חש אני מאחל לך חיים ארוכים ובריאים, יש אנשים נוספים שזקוקים לך ורצים אותך... אל תוותר, בשביל אותם אנשים ובשביל בנך אסף שרואה אותך מלמעלה ורוצה לחבק אותך בכדי להקל על הכאב. תהיה חזק. אחות של גיא - עם אחות מדהימה כל כך אני יכול רק לתאר לעצמי איזה אדם מיוחד היה גיא... תמשיכי לדבר עם גיא כי הוא מקשיב ושומע, ותגידי לו שעכשיו גם אנחנו מכירים אותו ואוהבים אותו, תגידי לו כשאת מביטה לכוכבים בלילה, כשהוא בא בחלום או כשסתם בא לך לספר לו כמה הוא חסר. אתם אנשים מדהימים, אני מאחל לכם חיים טובים והרבה אושר, תמשיכו לחיות בשביל אסף וארז, כי עכשיו כשהם מסתכלים עליכם מלמעלה הם בטח לא היו רוצים שתוותרו או שתישברו.... תהיו חזקים.

יונתן יפה התואר, יפה הלב, בעל סבר פנים נעים, צנוע מאין כמוהו שמעולם לא דיבר על הייחוס המשפחתי המכובד שלו, נכדו של ראש ממשלת ישראל המנוח מנחם בגין. ביזו', כינו אותן חבריו אנשי צוות אוויר... כשנפל יונתן הייתי בהריון על תאומות, שמעתי את הידיעה ופרצתי בבכי וחשבתי רבות עליו ועל אשתו, ששירתה איתי באותה מחלקה בקיריה, על האופי המיוחד שלה-איך שהם התאימו זה לזה, צנועים, חייכנים ואוהבים ועל-כך שמותו הוא לא נכון, לא יכול להיות. פשוט בלתי נתפס. הצטערתי שלא שמרתי על מבחן שהגיש לי, עם כתב ידו היפהפה והמיוחד , חתום בשמו... שש שנים עברו ואת יונתן אי אפשר לשכוח ולבנותיי, כיום בנות שש, וגם לגדולות יותר סיפרתי על יונתן, הטייס אבל יותר מכל, בן-אדם עם לב רחב.

http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=0&dir=0&i=0&pab=513861&nab=516065&pdt=21629&ndt=45095

לא שוכחים וזוכרים אותך צעיר ויפה כתמיד.

http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=516253 אני בן הדוד שלך שהיה גר בחול ביום נופלך. הייתי גאה בך כל כך שלא התיחסתי לכל האנטישמים סביבי שהתנגדו למבצע בג'נין. הייתי גאה על עוז הרוח שלך והסיפורים שנכרחו סביבך. חבל שלא הכרנו יותר...

רפי אחי שירת בחיל האוויר ברמת הגולן. שנה לאחר שירותו הצבאי חלה אחי בלוקמיה. שנתיים נלחם את מלחמתו במחלה,אך זו הכניעה אותו ,והוא ניפטר בדמי ימיו בגיל 21. יהי זכרו ברוך!!!!!!!!!

תמיד תישארו בליבי ובזכרונותי. אנחנו משפחה. משפחת לוחמי סיירת גבעתי.

נפלת בבופור. זוכר איך ניווטת טיול שלנו בסיני, מעט לפני הפינוי. כל שנה אתה נוגע במחשבות שלי

My comender in armi,I wasn't a worier but in headquaters but still I got very tuched by Dror that had a look that is inspayering you could see it's a qualety comander "Melah ha arez" beemet thank you Dror for being a perfect example to as all very sad and sorry we loos you all the best wishes to tthe family may hashem will comfert you Itzik Akoka

אף פעם לא נשכח.....

כולנו כאן משפחת השכול, כל משפחתי טמונה באדמת אירופה הארורה, ונחמתנו היחידה בתקומת ביית לאומי לעם היהודי. אני יודע אלו מילים גדולות וחסרות משמעות, בעבור אבידה כל כך יקרה, אין ניחומין ביום קדוש זה, בעבורך כל יום, כל שעה, כל שניה הוא אובדן. יצחק היקר ! אני תקווה שאנו ראויים לקורבן היקר מכל, הייה חזק, עם שלם ניצב עימך. וממני חיבוק חם ואוהב, נזכור את אסף ז"ל לעולמיי עד שלא תדע צער ודאבה, במותם ציוו לנו את החיים.

יש לו אח אחד צעיר ממנו שהיה קצין בנ"מ, בעל מבט עצוב בעיניים. הוא סיפר לי את סיפור נפילת האח ושבר את ליבי-כאמור לשני אין עוד אחים לבד מרן, האח הצעיר. עופרה,קצינה ששירתה עם רן במשאבים 1991.

מבחירי טייסי ארצנו אנשים מדהימים, מבריקים, הצבי ישראל על במותיך חלל איכה נפלו גיבורים

לצערי הכרתי אותו רק לאחר שנפל מסיפורי בני משפחתו.חייל למופת.הורים נפלאים.אמו מתנדבת בבי"ח עד היום.אביו נפטר, כנראה משברון לב. יתן ה' הרכה כח להמשיך לאימו ולמשפחתו.

אין מילים שיתארו את עוצמת הגעגועים... עדיין לא חלפה שנה וכל יום שעובר אתה חסר יותר ויותר... אהבתי ואוהב לנצח, מדציע לך חבר יקר. רן.

אני חושבת עליך כל פעם בצפירה, לא מכירה אבל כואבת את מותך.

קראתי ודמעתי... תהיה חזק, ואני חושבת שאסף היה רוצה שתישאר כאן בשביל להנציח את זכרונו. יהי זכרו וזכר כל הנופלים ברוך

תמיד זה כואב , אבל היום יותר מתמיד . כל כך הרבה אנשים הפסידו שהם לא הכירו אותך , הלב מסרב להאמין שאתה לא פה !!! כבר 3 שנים אחרי ואתה כל כך חסר ...

התאריך המדויק אינו זכור לי היו אלו ימי "חומת מגן" ערב הכניסה לג'נין המקוללת כל קציני הגדוד התכנס להם לישיבה, טרם הכניסה. ומבין החיילים תפסה את עיני תמונתו של משה גרטנר ז"ל , מבט של ילד קטן , ואני לא מבין איך ילד קטן זה מפקד על חיילים, ובבוקר לאחריו התמונה הקשה של משה שוכב לפנינו מת... לזכר הילדון מ"פ בפלוגת מילואים גדוד יואב הי"ד.

דוד יקרת אותך לא זכיתי להכיר אבל רק מהסיפורים של סבתא למדתי מי אתה, יצאת מבית הכנסת ביום כיפור ממהר למלחמה למרות שלא אותך גייסו אלא את משאיתך. נפלת במלחמת יום כיפור והשארת את משפחתך וארוסתך עדיין מתגעגעת ולא מאמינה. וסבתא אחותך שעדיין מספרת עדיין משתפת ולא מחסירה מזיכרונך. רחמים יהי זיכרך ברוך.

"שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי עזרי מעם ה' עושה שמיים וארץ אל יתן למוט רגליך אל ינום שומריך הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל ה' שומרך ה' צילך על יד ימינך יומם השמש לא יכך וירח בלילה ה' ישמורך מכל רע ישמור את נפשך ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם"

אין לי מילים ריגשת אותי . אני מרגיש אותך קרוב לליבי . מחבק אותך כאח קרוב . אני מוריד מעלי כל טינה שיש לי עליך רוצה אותך לאח . עודד.

כבר חלפו להם 32 שנים וכאילו זה אתמול רק לפני ימים נולדה לך עוד נכדה ואני בטוח שכמו שהייה אבא לדוגמא אבל קצת סבא ענק ככל שהשנים חולפות הקושי בחסר שלך לי גדל אני בטוח שהייתה לי לעזר בימיי ושעותי הקשות פה למטה אלוהים שלח לילדיך בני זוג מדהימים אשר יחד עם ילדיך מרעיפים אהבה תשומת לב ודאגה למירי כדי לפצותה אך במעט על מה שהשקיעה בהם אבא ואמא הצטרפו אלייך שם למעלה וכולכם מביטים עלינו ועל מעשינן היה שלום אח יקר

לא הכרתי אותך אף פעם אך מהסיפורים על הדוד המוצלח , האמיץ וטוב הלב שמעתי בלי סוף. מחר שוב נלך לבקר אותך ונפגוש את כל החברים שלך , כולם כב גדולים ורק אתה ילד , בן 20 אי אפשר להשתחרר מתחושת ההחמצה הגדולה , ההחמצה שלי. אתה תמיד בלב.

אני זוכר אותך מבסיס ההדרכה של בית חורון... הייתי מדריך מחשבים, עוד איש מטה, כשאתה בדיוק הגעת מקורס חובשים קרבי... לא רצית להישאר כחובש טירונים, רצית היות בשטח, לתת את הלב. מי תיאר לעצמו שאת הלב המקסים שלך יפלח כדור... שם במחסום בעזה... לא ממש הכרתי אותך, בחור שקט וחייכן, עושה לכולנו פעלולים בקראטה על המדשאות.... אני לא אשכח כשראיתי את שמך בעיתון... דוד סמירנוף... עוד שם לכולם אבל בן אדם בשבילי... תמשיך לעופף עם מלאכים שם למעלה... תמשיך לשמור עלינו משם... תמשיך להיו ילד בן 20....

רק בשנה שעברה זכיתי לראות לראשונה בחיי את תמונתך. הלואי והייתי זוכה גם להכירך. יהי זכרך ברוך.

ישבת בספסל ראשון לשמאלי. יפה תואר ותמיד מריח מאפטרשייב איכותי, חיוך תמידי על פניך, גם כאשר היה קשה. השרית אוירה של טוב, נינוחות וחדות חיים. הרגעת את כולם, עזרת ותמכת בכל עת ובכל שעה. בבת עיני הוריך היקרים, ג'ני וניסים - חור שחור בלב. אביך שב אליך כמה שנים אחר כך ואמך נותרה לבדה לשמור על שניכם פה מלמטה - אם אהובה על כולם, בדיוק כמוך. ספסל ראשון משמאלי, ריק ונטוש והלב מדמם .....