נא לכתוב יותר טגובות בשביל להעלות את הרף מעל ל 1000 טגובות אנחנו חייבים לנצח את הרוע והאיוולת המנצחים כאן בטור.

 

צביקה אתה יכול להעלות שאלות הבל וריק ואני אסביר לך כמו לילד קטן אחד לאחד וכך נרוויח כמה טגובות.

את המלאכה בידי חבר , שקיבל הסבר ממצה על הטור ומהלכיו, ונתן בידו מספר מהלכים שישקפו את דעתו בלא להפר את דבריו (שלא ישוב אלא אחר החורף). שהרי הטיעונים טיעוניו של מישהו אך הסגנון שונה במקצת. ואך השערה היא...

 

מ"דעת אמת".

 

 

וראיתי מעשה קוף ונזכרתי הלכה בקוף ולא אמנע טוב מהטורבינה ואביאנה

לפניכם.

 

 

להלן שאלה שנשאלה בפני הגאון המטורלל מנשה קליין.

 

 

לא צריך לקרוא אותה בעיון ולהבין אותה. די לקרוא את הסופרלטיבים שהוא

מעניק לגוי.

 

 

להזמין נכרי לביהכ"נ בשעה שהציבור מתפללין? 

 

כח לחדש הרחמים התשס"א בנ"י יצו"א מע"כ האי צורב עוסק בחוקי חורב

גיל. ר. קוברסקי הי"ו ואנקובער קענ.

 

אחדשה"ט וכו' ועל דבר שאלתו עוד אי מותר להזמין נכרי לביהכ"נ בשעה

שהציבור מתפללין לפמ"ש בש"ע סי' נ"ה י"א שלא יהא מפסיק דבר שאינו

נקי או עבודת כוכבים, והמג"א שם ס"ק ט"ו פי' עבודת כוכבים ר"ל עבודת

אלילים שלא תהא מפסיק אבל עכו"ם עובד ע"כ אינו מפסיק ובשע"ת שם

חולק בשם מח"ב ומפרש עו"כ היינו גוי שאינו בן ברית, וכבודו ציין להכף

החיים. והנראה דבפמ"ג בא"א ס"ק ט"ו בשם א"ר דעובד כוכבים נמי מפסיק

ובא"א בוטשאטש מתיר בדיעבד ואוסר לכתחילה.

 

 

ולולי דמסתפינא נלפענ"ד לפמ"ש רבינו הבה"ג ז"ל דנכרי השופך מים על

ידי ישראל בנטילת ידים לא מהני דלא הוי ליה בא מכח גברא אלא הוי ליה

כבהמה בעלמא דעכו"ם לאו אדם הוא, ובש"ע א"ח סי' קנ"ט הכל כשרין

ליתן מים לידים אפי' וכו' עכו"ם ונדה, ובתש' מהר"ם הובא בט"ז סקט"ו אני

ניזהר לגבי נטילה מהעכו"ם אף שהר"י התירו ועיין עטרת זקנים שם ונכון

הוא שיזהר מליטול ידיו מהכותי, ועוד שם בש"ע אם הקוף נותן מים לידים יש

פוסלים ויש מכשירים ונראו דבריהן הג"ה ומ"מ יש להחמיר וכתב המג"א

ובדיעבד כשר ואע"ג דביו"ד סוסי' ב' פסל שחיטת הקוף שאני התם דשחיטה

דאורייתא וכו' משמע לכאורה דס"ל דעכו"ם דינו כקוף וכבהמה אלא דבנט"י

מקיל ולא בשחיטה, ועיין רמב"ם פ"ב מה' אבות הטומאה ה"י שכתב שחיטת

עכו"ם נבלה ומטמאה במשא ואם שחט בסכין יפה שחיטה כראוי אחד

העכו"ם ואחד הכותי או גר תושב שחיטתן נבלה וקרוב בעיני שאף זה מדברי

סופרים והראב"ד השיג עליו כי עו"כ הם כבהמות ואין מטמאין ואין מיטמאין

עם הדומה לחמור הן גוים כמר מדלי ואת כלם ישא רוח והחושב אותם לכלום

אסף רוח בחפניו, והכ"מ שם השיב בשביל הרמב"ם שאהכ"נ הרי העכו"ם

כבהמה וניהוי כקוף בעלמא אולי קוף שעשה מעשה שחיטה ששחט כהוגן נמי

מוציא מידי נבילה מה"ת ע"ש ועיין משנ"ה ח"ז סי' צ"ח וח"ט סי' שצ"ד.

 

 

ולפי הנ"ל כיון דדין נכרי כדין בהמה ובשר חמורים בשרם א"כ כמו בהמה

אינו מפסיק וחוצץ ה"ה עכו"ם ולכן כתב המג"א שהוא ע"א ממש ולא

עכו"ם אלא שיש לחלק דעכו"ם הגם שהוא כבהמה מ"מ גזרו עליו טומאה

עכ"פ מדרבנן משא"כ בבהמה ולהלכה לפענ"ד ודאי שלכתחילה מה לו

לעכו"ם בביהכ"נ אבל בדיעבד אין להחמיר וכן ראיתי מנהג העולם וקצת ראי'

עוד בתפלת שלמה בזמן חינוך המקדש וגם הנכר שיבא להתפלל וי"ל וקצרתי.ובזה הנני מברכו בברכת התורה המעתיר בעדו לטובה דושה"ט בלב ונפש,

 

מנשה הקטן

ע"כ

 

 

יש להדפיס את כל השו"תים הללו ולתרגם לאנגלית ולהפיץ ברשת.

 

 

מעניין מה יאמרו בגויים....

 

עכשיו נפל לך האסימון וסוף סוף אתה רואה באלו שטויות הם עוסקים.

 

 

איך אני מסתדר עם זה?

 

 

אני יש לי את שיטת השיל"ת.

 

 

מי שדוגל בשיל"ת לא יכול לומר לאדם שביתו הולך ונשרף בשבת שאלהים

אסר עליו לכבות את הדליקה וכל מה שמותר לו לעשות זה להציל מזון של

הסעודות שנשארו.

 

אבל אם הצלת לחם סובין ויש לך בבית חלות, אלהים יסלח לך אם תכנס ותציל

את החלות, אך לא להפך.

 

 

אסור לך להוציא חפצים החוצה, רק מה שאתה לובש.

 

 

יש לך שני מעילים יקרים שעומדים להשרף? עכשיו חמסין נורא וגם החום

של האש מעיק?

 

תלבש את שני המעילים וצא, אלהים יחשוב שלבשת אותם כדי לא להצטנן.

 

 

אבל אם בטעות לבשת את המעיל של אשתך, נו, נו...

 

 

כשיבנה בית המקדש תביא חטאת שמנה.

 

 

הבעיה היא שאני היחידי בעולם שנוקט בשיטת השיל"ת. וזה מה שמדאיג

אותי.

 

אתה יודע על מה אני חולם?

 

טוב, נשאיר את זה למחר. 

פרשת "ויצא"פרשת ויצא
הפרשה מציגה בצורה מופלאה
אהבת יעקב לרחל ולאה
רחל בשל יופייה וחינה
אחרי כן לאה בשל פרי בטנה
בנוסף מגוללת אותה פרשה
את ניצול יעקב בצורה קשה
כשלבן דודו חורש וחותר
ויעקב טינה איננו נוטר
הסיפור עור וגידים קרם
כשיצא יעקב פדנה ארם
ועוד בדרכו חזה הוא חלום
כששרפים ברכוהו באותו המקום
מקום קדוש בהר בית אל
מקום המזבח הוא אריאל
מלאכים עלו וירדו בסולם
ואלוהים ניצב בראש על כולם
החלום מפרט שוב הבטחה
שלאביו וסבו מאלוהים נשלחה
ארבה זרעך לרוב כעפר
עד לא ימנה בכמות ומספר
ימה קדמה צפונה תפרוץ
אף נגבה, ועל ממלכות תערוץ
לא אעזבך גמרתי אומר
אלוהים עמך, משגיח, שומר
וייקץ יעקב משנתו וירא
ויאמר קדוש המקום ונורא
זה בית אלוהים, שער שמיים
לוז בית אל הרי היא ירושלים
וינדור יעקב, נשבע מאשר
בשובו מכל רכושו יעשר
נדר אותו נשא בשבועה
כשדרכו לא ברורה ואינה ידועה
וילך השכם עת בוקר זרח
ויבוא קדמה לארץ מזרח
הגיע לבאר שסביבה נוהרים
צאן ובקר, עדרים עדרים
ואבן על פי הבאר גלולה
כבדה משאת, ענקית וגדולה
וישאל הרועים על מה מחשים
מדוע אינם משקים הכבשים
וישיבוהו אחוזי בושה וכלימה
כי כשלו לגול האבן ממקומה
ובבוא רחל, בת אח של אימו
גלל האבן יעקב בעצמו
ואין הכתוב מפרט בשבחו
ללמדך עד מה רב הוא כוחו
שהזיז האבן כמו בלי משים
בקלות וקלילות, באופן מרשים
לאחר מבוכה קלה ושתיקה
גילה לרחל שהוא בן רבקה
אחות אביה, בן דודתה
ויישק לה ויבך ותגבר שמחתה
רחל לאביה רצה, סיפרה
את דבר הפגישה ואשר לה קרה
לבן יצא בשמחה לקראתו
ויביאהו אליו שישב בביתו
לאחר שהבין ששאר בשרו
ישהה בביתו, שאל לשכרו
וישב יעקב, ליבו מתחלחל
שבע שנים אעבוד ברחל
כי את ליבי לכדה וכבשה
ואותה ארצה עבורי לאישה
שבע שנות עבודה כבירה
חלפו, עברו בקלות מהרה
בתומן ביצע לבן הונאה
והחליף את ביתו, רחל בלאה
כשגילה יעקב דבר המרמה
פנה ללבן, שאל ותמה
מה זאת עשית בלי כל בושה
ואני את רחל רציתי אישה
ויען לבן כי אין צעירה
נישאת כמנהג לפני הבכירה
ואם רצון יעקב ברחל
שוב שבע שנים לספור יחל
יעקב עבד את לבן בתנופה
עבור רחל, לאה, בלהה וזלפה
וירא אלוהים ללאה צערה
כי רחל מועדפת אך עקרה
ללאה פרי בטן והיא יולדה
את ראובן, שמעון, לוי ויהודה
רחל מקנאת כי אין לה בנים
והיא עקרה שנים על שנים
ותיתן ליעקב את בלהה, אמתה
שאמרה תיבנה אולי בזכותה
מבלהה נולדו עם השנים
דן ונפתלי, שניים בנים
לאה נהגה כרחל, אחותה
ליעקב נתנה את שפחתה
שילדה שני בנים והכתוב מאשר
כי זלפה אימם של גד ואשר
סבל לאה נענה בשכר
ותלד את זבולון ואת יששכר
אחריהם נולדה ילדה קטנה
ושמה בקרב אחיה דינה
אלוהים זכר לרחל חרפתה
והנה לפתע גם היא הרתה
ותאמר אלוהים חרפתי אוסף
ותקרא לבנה הילוד יוסף
ועוד לחשה בקול תחנונים
יוסף אלוהים לי עליו עוד בנים
בהיוולד יוסף ביקש יעקב
את לבן, דודו לעזוב
הדוד ידע והבין, כמובן
שבזכות יעקב נתברך כך לבן
ויפנה לבן ליעקב בדברו
וישאל לשלם לו את שכרו
וישב יעקב עדי אלוהים
שכרי יהיה הנקודים וטלואים
שכן לא רצה בשכרו להגזים
והללו מעטות הן בין העיזים
יעקב הקדיש מיטב שנותיו
עבד את לבן בעבור בנותיו
גם התקופה שנולדו הבנים
ארכה לבטח כמה שנים
הגדיל לעשות הירבה את הונו
בכל יכולתו, מרצו ואונו
לבן הרחיק טלואים ונקודים
ושילחם הרחק עם הילדים
ויעקב רועה את הנותרות
והן כולן לבנות או שחורות
יעקב נטל מקלות לוז וערמון
ויפצלם ברהטים, בשקתות, בהמון
ותחמנה הצאן אל המקלות
ותהרנה יולדות עקידות וטלואות
ויפרו וירבו הצאן עדרים
עיזים ובקר, סוסים, חמורים
ויהי ליעקב עבדים ושפחות
ובכל שהלך נחל הצלחות
בני לבן מלינים ברגשה
את אשר ליעקב מאבינו עשה
סוערים בלבבם, חורשי נכלים
ופני לבן גם הוא נפולים
ותחלחל בתודעת יעקב הידיעה
כי כלתה מאת לבן הרעה