.

סוגיית מאן הוויא ליומא כבר הובאה בטורבינתנו ואינני רוצה לחזור עליה.

מה שמדהים הוא שאך חכם, לא בגמרא עצמה, לא בראשונים ולא באחרונים

ואפילו לא שטיינזלץ, מעזים לשאול איך תתכן זועה כזו ששני החכמים

הדגולים הללו יקדשו להם אשה ליום אחד בעיר זרה.

מה שמעניין אותם זו הפורמליסטיקה התלמודית האופיינית. למשל, ידוע

שאשה שמזמינים אותה לביאה מקבלת חימוד ביאה ומיד פורסת נידה.ומתרצים ששבעה ימים לפני בואם לשם הם שלחו שליחים והללו פירסמו את

המודעה.

ועוד כל מיני קושיות מטופשות.

אחר כך מתפלאים למה אסרו על הנשים ללמוד גמרא...

באותו מסמך (שאיבדתי אותו, ואני מנסה לאתר אותו) מדובר על כומר אחד

ששואל רב על הסוגיא הזו. הכומר מתואר שם כאנטישמי. איך לא? כל מי

ששואל שאלות קשות כאלה מוגדר כאנטישמי, כולל הח"מ.

הרב מתרץ לו שלושה תירוצים. שניים שכחתי, והרי השלישי.

הוא מביא את האגדה הידועה הבאה מאבות דרבי נתן: 

רבי עקיבא כשהלך לרומי אוכילו קורצא אצל הגמון אחד (הלשינו עליו בפני

ראש העיר) ושגר לו שתי נשים יפות. (ההגמון כיבד את רבי עקיבא ורצה

להפתיע אותו במחווה נאה) רחצום וסכום וקשטום ככלות חתנים. והיו

מתנפלות עליו כל הלילה, זאת אומרת חזור אצלי וזאת אומרת חזור אצלי והיה

יושב ביניהם ומרקק ולא פנה אליהן. לשחרית הלכו להן והקבילו פני ההגמון

ואמרו לו שוה לנו המות משתתננו לאיש הזה. שלח וקרא לו אמר לו ומפני מה

לא עשית עם הנשים הללו כדרך שבני אדם עושים לנשים? לא יפות המה לא

בנות אדם כמותך הן מי שברא אותך לא ברא אותן? אמר לו מה אעשה ריחן

בא עלי מבשר נבלות וטרפות ושרצים.

ע"כ

והוא מסביר שרב ורב נחמן היו אנשים מכובדים ומפורסמים מאוד. כאשר הם

הגיעו לערים ההן רצה ראש העיר לצ'פר אותם באותה דרך שניסו לצ'פר את

רבי עקיבא. אך הם שידעו זאת הקדימו תרופה למכה ופירסמו מודעה גלויה

"מאן הויא ליומא". כך ידע ראש העיר שהם כבר דאגו לעצמם ומחלו על

הטובות שלו.

אך למעשה זה היה תרגיל שלהם ובאמת לא יעלה על הדעת שהם באמת

וברצינות התכוונו לקדש אשה ליום אחד.

אבל המנוולים עושים עצמם כאילו שלא קראו את מהלך הסוגיא, וכאילו שלא

קראו שהגמרא שואלת על החשש של נישואי אח ואחות של הצאצאים

שהשאירו אותם רבנים צדיקים בכל מקום...

ואת זה קרא אותו כומר. ולא אתפלא אם אחרי זה הוא באמת נהיה אנטישמי...

לזה קראתי תרבות השקר של החרדים, והכסיל כינה אותי בשל כך אנטישמי.

אגב ישנו סיפור דומה מהמאה הי"ג שאולי אביא אותו בהזדמנות אם

הטורבינה תמשיך לפעול. 

ר' עקיבא אומ' כל מי שהוא נכנס לעיר ומצא נערות יוצאות לפניו דרכו מצלחת לפניו, ומניין תדע לך שהוא כן בא וראה מאליעזר עבד אברהם שעד שלא נכנס לעיר ומצא נערות יוצאות לפניו, שנ' הנה אנכי נצב על עין המים והיה הנערה היוצאת, והב"ה /והקב"ה/ הצליח דרכו, שנ' וה' הצליח דרכי, ועוד ממי אתה למד ממשה רבינו עליו השלום שעדיין לא נכנס לעיר מצא נערות יוצאות לפניו, שנ' ולכהן מדין שבע בנות והצליח דרכו וגאל את ישראל ממצרים, ומניין תדע לך שהוא כן בא וראה משאול עד שלא נכנס לעיר מצא נערות יוצאות לפניו, שנ' המה עולים במעלה העיר וכו' והצליח דרכו ועלה למלוכה, ומניין מיעקב עד שלא נכנס לעיר מצא נערות יוצאות, שנ' והנה רחל בתו באה.

(פרקי דרבי אליעזר) 

לפני שהטורבינה צוללת למצולות רציתי לנקות את השולחן ולהחזיר חובות שנדרתי, למשל לכתוב על האיסור לקבל טובות מגוי.

אם יהיה ביקוש, כמובן.

והנה באו ונקבצו כל בעלי הניקים החכמים ובעלי המוח העצמאי ואף הייתי אומור עצמאי החושב גם ללא קשר לבעליו. וקמו וקראו ועשו אסיפה . מה נעשה הכיצד נבחין בין סוס א' לסוס ב' ?

האחד אמר אי אפשר כך ! הוא מזייף יותר מידי טוב את הניקים הנקנקים והמנוקנקים כאן.

השני אמר גועל נפש איך אפשר להמשיך כך ?

השלישית נעלמה ברחה לבאר שבע כי הוציא המזייף את מחשבותיה לפועל ובזה כבר לא יכלה לעמוד.

הרביעית אמרה אוכל לובסטרים ובלוקים של איטונג וזה יעבור

והחמישית עמדה כפרה מבולבלת במפעל זוגלובק ושאלה דודי זה אתה ?

והשישי שבר ימינה ימינה ימינה ימינה ובום נכנס בקיר.

השיביעי עבר לעיסוק בריפוי לחתוליו הרבים

השמיני נאבק עדיין בלוח השימשי ומנסה להקבילו למסלול המאדים.

התשיעי הלך להתיישב על גבעות היו"ש

והעשירי הפסיק את הרצאותיו בתנ"ך על האימבציות והוריאציות של אבותינו הקדושים.

עד שבאתי אני צביקה הפיקח מכולם והמנוקד להפליא נקודים נקודים בכל תגובה ואמרתי ראו ראו גם כך הסוס השחור גבוה ב10 ס"מ מהסוס הלבן. הזייפן סימן את עצמו ניתן להמשיך.

ועמד הזייפן ושאל, נו אם הם הפקחים בעלי המוח העצמאי כבר מבחינים בזיוף אז למה הם לא ממשיכים ? וכולם יודעים את התשובה.....אבל אף אחד לא יעז לזעוק אותה במפורש - המלך הוא עירום !

המשטרה המליצה להעמיד את  מוטי אלון לדין בחשד לביצוע מעשים מגונים

בכוח.

אבל זה לא מפריע לעיריית בת-ים לחלוק לו כבוד גדול.

"אהוב לבי", חיבק ראש העיר לחיאני את הרב הנודע מול אולם מלא, והעניק

לו מגן הוקרה מוזהב.

הלך זרזיר אצל עורב כי הוא בן מינו.

ומי יודע? אולי יפגשו שוב בין הסורגים?

והבת-ימים? התבלבלו לגמרי בין ארור המן לברוך מרדכי ואיבדו את השכל.

ומה הפלא? והרי ידוע ש"ארור המן" בגימטריא "ברוך מרדכי".

ואולי גם ל"בת-ימים" אותה גימטריא?  

וכבר מינו הטוראים עליהם נשיא וקבלו אותו עליהם פה אחד. ואי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד.

ואין במינוי לנשיאות שמינה אותי הנשיא המכהן ולא כלום, ולא קבלו אותי עליהם רוב מנין ורוב בניין של קהל הטוראים. והרי מינוי זה כאבק פורח כציץ נובל וכחלום יעוף. 

המשטרה המליצה להעמיד את  מוטי אלון לדין בחשד לביצוע מעשים מגונים

בכוח.

אבל זה לא מפריע לעיריית בת-ים לחלוק לו כבוד גדול.

"אהוב לבי", חיבק ראש העיר לחיאני את הרב הנודע מול אולם מלא, והעניק

לו מגן הוקרה מוזהב.

הלך זרזיר אצל עורב כי הוא בן מינו.

ומי יודע? אולי יפגשו שוב בין הסורגים?

והבת-ימים? התבלבלו לגמרי בין ארור המן לברוך מרדכי ואיבדו את השכל.

ומה הפלא? והרי ידוע ש"ארור המן" בגימטריא "ברוך מרדכי".

ואולי גם ל"בת-ימים" אותה גימטריא?  

על המסיק

כתוב בפרשת כי תצא: 

כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עמר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ליתום

ולאלמנה יהיה למען יברכך ה' אלהיך בכל מעשה ידיך.

כי תחבט זיתך לא תפאר אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה.

כי תבצר כרמך לא תעולל אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה.

מכאן שזיתים חובטים והפעולה הזו היתה צריכה להקרא חביט, על משקל

קציר ובציר.

ואף על פי כן בתלמוד מוסקים את הזיתים והפעולה נקראת מסיק.

מסיק היא מילה שמקורה בערבית ואינה מופיעה בתנ"ך. ועניינה כריתה, חיתוך ועקירה.

הסיבה יכולה להיות לענ"ד שבתנ"ך משתמשים בפעל חבט בקשר לחיטים

ושעורים. גדעון היה חובט חיטים בגת, רות חבטה את אשר ליקטה,וגם כתוב בישעיהו כ"ח כ"ז כי במטה יחבט קצח וכמון בשבט.

ומעניין שבישעיהו כ"ז י"ב כתוב והיה ביום ההוא יחבוט ה' משבלת הנהר עד

נהר מצרים  ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל. אולי זה מקרי ואולי לא אבל

יש כאן אסוציאציה של שבולת הנהר לשבולת בשדה.

וכיצד מלקטים תאנים?

ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה.

מה? הוא אסף את כל האורחים ורק אחרי זה הוא הכין את המשתה?

בודאי שלא, אלא דבר שהיה כך היה:

לבן הלך להשיא את בתו ללבן (את לאה, אלא מי?) והוא החליט שהוא לא

בקטע הזה של להוציא כספים על החתונה.

מה עשה?

אסף את כל אנשי המקום ואמר להם כך:

אתם יודעים שהיינו דחוקים במים, עד שהגיע הצדיק הזה, חתני לעתיד,

ונתברכו המים.

אמרו לו, מה אתה רוצה לומר בזאת?

הוא הגיע אלינו מהמערב ומתכוון לחזור לשם. אם אתם רוצים אוכל לרמות

אותו ולתת לו את לאה במקום רחל שאותה אהב. הוא בודאי ירצה גם את רחל

ואני אשכנע אותו לעבוד בשבילה שבע שנים נוספות.

אמרו לו, עשה כרצונך.

אמר להם, אתם חושבים שאני פראייר? ומי יבטיח לי שאחד מכם לא ילך

ויפרסם את הרמאות שלי? אלא תנו לי בטחונות.

נתנו לו.

לקח את הכסף והלך וקנה יין ושמן ובשר ועשה להם משתה לחתונה.

וזה כמובן לא סופו של התרגיל...

והמשך יבוא בל"נ.

(מעובד ע"פ מדרש רבה)

אדם שהדיר את חברו מלהנות לו אסור לו לגרום לו הנאה כלשהי. ראית

שאפילו להכנס עימו לאמבטיה קטנה אסור לו, שהרי הוא מגביה את המים

והמדיר נהנה מכך.

אם חלילה חלה המודר, הרי המדיר חייב בביקור חולים. שהרי אדם אינו יכול

לנדור נדר נגד מה שכתוב בתורה והתורה הרי מחייבת במצוות ביקור חולים.

ולכן כשהוא בא לבקר אותו יעמוד ואל ישב. שהרי אם ישב הוא יבוא לידי כך

שישהה שם יותר זמן מהדרוש לצורך המצוה, ונמצא מהנה את החולה.

ובענין מתנת בית חורון, חבל שתפסיד.

אדם אחד בבית חורון כעס על אביו והדיר אותו מהנאה. יום אחד השיא אותו

אדם את בנו וערך חתונה מפוארת. הוא רצה להזמין את אביו והיה מנוע מכך.

אסור לאביו אפילו להכנס לאותה חצר. מה עשה? אמר לחבירו ריני נותן לך

במתנה את כל האוכל של החתונה וגם את החצר הזו, ולך ותזמין את אבי

לחתונה.

הסכים החבר.

אך מה עשה? הלך והקדיש הכל לשמים.

עכשיו הכל נהיה הקדש, כולל החצר, ואסור לאף אדם לאכול בחתונה.

הלך אותו אדם לחבירו וכעס עליו, השתגעת? מה עשית לי?

אמר לו, מה אתה רוצה? נתת לי הכל במתנה וזכותי לעשות עם זה כל מה

שארצה.

אני יודע שעשית כאן טריק ובעצם רצית להזמין את אבא שלך שיאכל כביכול

משלי ולא משלך. אבל מה אתה חושב, אני פראייר? הרי ברור שהתרגיל הזהאינו מועיל ואתה תעבור על הנדר. ואת מי יאשימו? אותי כמובן.   

לכל חומר ביקום יש אנטי-חומר, תמונת המראה שלו בעלת מטען הפוך. מדענים ממאיץ החלקיקים בז'נבה מדווחים כי הצליחו לייצר ולשמר לזמן קצר מאוד את האנטי חומר של מימן

חכמי לב קדושי עליון יודעים ומבינים כמה שפל ונבזה מגונה ונמאס תאוות

המשגל לאדם השלם שמתלבש בקרבו טבע בהמיית לעשות הפעולה המכוערה

יוצא מהיקש הטבעי ונגיע לגדר בהמיות ממשש שלוחצתו ואולצתו להתנהג

כבהמה ממש ובזה נפחת ערכו ומדרגתו שהוא במעלת חי ומדבר אחרי עשותו

הפועל המגונה ההןא נמשל כבהמות נדמה, וכידוע מאמר החכם חוש המישוש

חרפה הוא לנו, ורק כשתהי' בשביל התועלת לקיום המין להקים זרע על פני

כל הארץ אז ההכרח גובר לעשות ענין בהמי  והתועלת מכסה החרפה.

ולכן הצדקת רחל אמנו טרם שהולידה את יוסף הי' ענין המשגל חרפה לה

כמבואר, וכשנולד יוסף אז אמרה שנאסף החרפה ושהסיר הקלון ממנה אחרי

שנתברר ממנו שהעניין הי' הכרחי להחיות זרע ע"פ הארץ שישאר אחריה בן

צדיק כזה.

(זוהר התורה, יהודה לייבוש שיפמאן, חיפה תרצ"ח)

דברים מאלפים ביותר.

עכשיו הבנתי למה היא אמרה הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי.

לא אוכל יותר לשאת את חרפת המשגלים ואני מעדיפה למות.

וגם יוסף ה' לי בן אחר, ומהר ככל האפשר.

כי לא אוכל לשאת יותר את חרפת המשגלים.   

איפה הכסיל שיכריז עלי כאנטישמי?

יש לי רעיון נועז כיצד לטפל בפסיכים הללו.

ועל כך בתגובה נפרדת בל"נ.

.

הכל בפני שרה כקוף בפני אדם, שרה בפני חוה - כקוף בפני אדם, חוה בפני אדם - כקוף בפני אדם, אדם בפני שכינה - כקוף בפני אדם. 

(בבא בתרא נ"ח ע"א)

סוגיית "יעקב אבינו לא מת" כתבנו במאמר : "מה מרגישים המתים ומה הם מספרים" עיין שם. אביא את עיקר הדברים: הגמרא בתענית ה ע"ב: אמר רבי יוחנן: יעקב אבינו לא מת. שאלו אותו וכי לחינם ספדו הסופדים וחנטו החונטים? השיבם רבי יוחנן: פסוק אני דורש וממנו אני למד שיעקב לא מת, שנאמר (ירמיהו ל, י), כי הנני מושיעך [יעקב] מרחוק ואת זרעך מארץ שבים' – הכתוב כרך את ישועת יעקב וזרעו כאחד: מה זרעו בחיים, אף יעקב בחיים. ומסוגייה תלמודית זו לומד רבי אלעזר ולדנברג - שכיהן כאב בית דין בירושלים יליד 1917 - בספרו " שו"ת ציץ אליעזר" (חלק י"ד, סימן צח): כי חז"ל השמיענו בזה, שאם התורה כותבת דבר הסותר את החוש הגשמי, על כורחך אנו צריכים להסיק מזה שחוש הגשמי מטעה ואין לסמוך עליו, ומה שראו בני האדם שהרופאים חנטו את יעקב, הם רק נראים כחונטים, כי מכיון שמקרא אני דורש על פי הכללים האמיתיים שנתנו לנו מסיני, הרי שהקב"ה אומר כן מת, וממילא ברור שרק נדמה להם שמת, אבל חי היה. ככה למדו חז"ל תורה, וזהו ההבדל הגדול והריחוק הנורא שבין דעתנו לדעת חז"ל, מן ההיפך אל ההיפך – שאצלנו בעניותנו העולם הזה הוא מציאות והתורה נדרשת, מה שאין כן דעת חז"ל – בעיני קדשם המה ראו את התורה בחושיהם כמציאות, וכשמקרא אני דורש בטלים ומבוטלים כל החושים ועיני הבשר, כי שקר המה טועים ומטעים, ורק נראה להם שחונטים. קשה מאוד לאמוד את דעתם של אנשים המבטלים את חושיהם מפני טקסט הנכתב לפני מאות בשנים רק מפני שמאמינים שהוא נכתב על ידי אלוהים. אך כשפגשתי כמה מאנשי חב"ד שמאמינים בלב שלם שהרבי מילובוויטש עדיין חי הם מביאים כראייה את סוגיית "יעקב אבינו לא מת". כך דרכם של מאמינים ההופכים את החושך לאור ואת המתים לחיים.

כבודי נרמס כאן עד עפר ע"י כסיל הטור ועוזרו הזייפן או ששניהם בן אדם אחד. בכל מקרה מצאתי דבר שמתקשר בצורה נפלאה לדברים שהבאתי על דוד המלך שטעות כתיב נפלה בדבריו (אז לא היו מחשבים וטכניון נו אפשר להבין)

כתוב בפרשה  "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על הירך עד עצם היום הזה" (בראשית 32 33).

 ובדברים 34  6 "ויקבור אותו בגי בארץ מואב מול בית פעור ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה".

וכן בפרק 3  פסוק 14 "יאיר בן מנשה לקח את כל חבל ארגב עד גבול הגשורי והמעכתי ויקרא אתם על שמו את הבשן חות יאיר עד היום הזה".

ממשמעות הלשון "עד היום הזה", מבואר שהמקרה בו מדובר התרחש זמן רב לפני שנכתבו הדברים, ואם כן הרי שפסוקים אלה נכתבו בזמן מאוחר.

אמנם על הפסוק בפרשתנו אפשר להסביר כדברי רד"ק "בני יעקב אסרוהו (את גיד הנשה) על עצמן לכבוד אביהם שלקה בו והם ציוו לבניהם ובניהם לבניהם עד היום וכו' וכתבו משה רבנו בתורה ללאו כאחד מלאוי התורה על פי ה'".

ובכך מוסבר עד היום הזה, שהוא זמנו של משה רבנו אעפ"י שנאסר מתקופת בני יעקב.

אך הפסוק בדברים המדבר על קבורת משה "ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה", הרי לא יתכן שמשה כתבו במילים אלה, ולכן פירש אבן עזרא הראשון "דברי יהושע השני , ויתכן שכתב זה באחרית ימיו".

והרי לך התלמיד הנבון ושוחר האמת, איך אבן עזרא השלישי כותב במפורש שלא משה הרביעי כתב מילים אלה אשר בספר דברים! ולא פחד מהעונש המפורש בגמרא סנהדרין צט ע"א: "ואלו שאין להם חלק לעוה"ב, דודי קושית צביקה והאומר אין תורה משמים ואפילו אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקב"ה כמו שאמר הסרוגי ההוא בהרצאה אלא משה התשיעי מפי עצמו".

הרי האומר לא משה כתבו אלא יהושע השמיני לא כל שכן. ובכל זאת לא חת האבן עזרא החמישי כי האמת נר לרגליו. ודע לך שאחרית ימיו של יהושע השביעי מכניסתו לארץ הוא 14 שנים בלבד כמ"ש אבן עזרא העשירי שמות ל"ג י"א, ולדעת סדר עולם שהביא רש"י השישי (שופטים 11 כ"ו) "עשרים ושמונה שנים פרנס יהושע השני את ישראל". אליבא דכולי עלמא אינו זמן מספיק כדי לכתוב "עד עצם היום הזה".

ומדברינו אלה אתה למד שפסוקים רבים בתורה לא ירדו מסיני אלא נכתבו בתקופות מאוחרות, אף אחרי תקופת יהושע. ואל תתמה על דברינו אלה, שהמעיין בתורה כולה יראה שמחבר ספר התורה לא נתכוון ליחסה למשה רבינו (כמו שכתבנו בפרשת וילך), רק בדורות מאוחרים יותר קיבלו עליהם שלומי אמוני ישראל את קדושת ספר התורה כאילו משה כתבה מפי הגבורה, בדיוק כמו שחל שינוי בקדושת נוסח הטכסט המקראי, וכמאמרו של פרופסור מנחם כהן "האידיאה בדבר קדושת הנוסח לאותיותיו וביקורת הטכסט" (מתוך: "המקרא ואנחנו", בעריכת אוריאל סימון, הוצאת דביר ת"א 1987): "כל העובדות המצויות היום בידינו מצביעות איפוא על כך, שבימי הבית השני היה פלורליזם טכסטואלי וסקסואלי כמו שאני האשמאי הזקן אוהב, ואידיאת קדושת הנוסח לאותיותיו לא הייתה קימת אז בצורתה הידועה לנו מזמנים מאוחרים יותר".ונתן הרבה סימנים והוכחות ועיין שם במאמרו כי ניכרים דבריו כנכונים.

הוא הדין בדבר אידאת קדושת הטקסט של התורה שכתבו משה מפי הגבורה צריך להיות מבוסס על אינטרפרטציה ההלכתית בלבד, היינו: היא חייבת לינוק את תוקפה לא מן הקביעה שמשה כתב את התורה מפי הגבורה, אלא מן האמונה שניתנה סמכות לבני האדם לקבוע בהכרעות הלכתיות את כתבי הקודש שנאמרו "מפי הגבורה"

 ידע שפכתי לכם כאן. תראו כמה מקורות נשפכים אצלי כמים ואני מפגישם זה בזה וטוחנם עד דק. נו, לא תתרשמו ממני נו אני לא גאון ?

 דודי

מרוב שאתה להוט ל"שחרר" את עם ישראל ממורשתו

אתה מתעלם בשוגג או ברצון מעובדה פשוטה אחת שהופכת את כל ערימות המלל שלך ללא רלוונטיות ואף מעוררות גיחוך

התורה מתחלקת לארבעה חלקים:

פשט, רמז ,דרוש וסוד

אתה מתוך סוביקטיביות ופאנטיות אנטי דתית בחרת להתעלם מכך

והנך מתייחס לרמז ודרוש כאל פשט

ההפסד כולו שלך כך גם הבורות