ברא' מו, טו - צאצאי יעקב מלאה "כל נפש בניו ובנותיו - שלושים ושלוש".

ברא' מו, יח - צאצאיו מזלפה "ותלד את אלה ליעקב שש-עשרה נפש".

ברא' מו, כב - צאצאיו מרחל "כל נפש ארבעה עשר".

ברא' מו, כה - צאצאיו מבלהה "כל נפש שבעה".

ולבסוף כתוב (מו, כו-כז) כי כל צאצאיו הבאים מצרימה חוץ מנשי בניו - ששים ושש, ויחד עם יוסף ובניו ויעקב עצמו - שבעים נפש.

מי הם שלושים ושלוש הנפש מבני לאה (מו, טו)?

ספירה מדוקדקת מעלה כי כל הנ"ל (יחד עם דינה) - 32 נפש. בלעדיה - 31.

היתכן כי ער ואונן המתים נספרו - ודינה לא נספרה? (אתם, ובלי דינה - 33).

נפש בניו ובנותיו שלושים ושלש".

ואיך יתכן ששרח בת אשר נמנתה בתוך 16 בני זלפה, ודינה לא נמנתה?

פתרון אפשרי: דינה ושרח - in, ער ואונן - out, ויעקב עצמו עמהם, הרי 33.

מצד אחד -

הבנות - דינה ואחייניתה שֹרח בת-אשר, נכללו בספירה עם הבנים.

מצד שני -

נשי הבנים ונשי בני הבנים - לא נכללו בספירה (מו, כו).

(15 נשים, תריסר נשי השבטים, ונשי פרץ ובריעה והכנענית של שמעון).

אבן עזרא אומר "כי האיש ואשתו הוא האדם". וכל אחד מבני יעקב ובני בניו - אשתו כלולה עמו ושניהם ביחד הם נפש אחת.

זה נחמד. אך מעלה שתי שאלות:

א. מה עם אשתו השניה (הכנענית) של שמעון? האם כלולות בו שתי נשים? או שכנענית אינה נחשבת?

ב. אם היו לאה וזלפה ורחל ובלהה בחיים בעת הירידה למצרים - האם היו נכללות בספירה, או היו כלולות כולן בנפשו של יעקב?

סימוכין מעולם המדע,

אין, זה לא הגיוני שלסיפור דמיוני נמצא סימוכין,

אם מהארכיולוגיה או מכל ענף אחר של המדע.

אז אני רוצה תשובה ברורה, אחת ולתמיד, על השאלה הזו.

איך יכול להיות שאנו מוצאים ללא הרף סימוכין לתנ"ך?

.................אין תשובה 

והאמת אני מתחבר לזה הרבה יותר.

http://www.kab.co.il/kabbalah/short/6573

יש לי שני שאלות תמימות:

א. זכור לי שיש איזשהי אמונה שדוגלת בזה? לא?

ב. האם מישהו מהקוראים הזכיר לעצמו מה גודלה של ארץ ישראל ביחס לעולם כולו,ואי לכך מה הם גם הסיכויים שימצאו שרידים כאלו בדיוק כאן? ...הזוי!

מה שנותר לנו לפתור, זוהי רק בעיה אחת קטנה,

והיא שהממצאים האלו מתוארכים לתקופה של לפני 400000 שנה,

אבל אם נצרף לזה את העובדה, שככל שהימים חולפים מתגלות יותר ויותר בעיות בשיטות התיארוך הרדיואקטיביות,

אם כך מה שנותר לי לומר זה שאולי אנו מתקרבים והולכים לימים של

"ומלאה הארץ דעה את ה', כמים לים מכסים..."

אפשר כבר לפתוח שמפניות....? 

אותי זה יכול לחרפן כשאני נתקל במדרשים הללו במקורות.

השאירי לחז"ל את אומנות מדרש השמות האינפנטילי.

למשל, איזו גאונות יצירתית יש במדרש על השם ערפה...

למה נקרב שמה ערפה? שהפכה  עורף לחמותה.

ועוד דרשו במסכת סוטה מ"ב ע"ב:

כתיב (שמואל ב' כ"א) הרפה, וכתיב ערפה - רב ושמואל, חד אמר: הרפה

שמה, ולמה נקרא שמה ערפה? שהכל עורפין אותה מאחריה; וחד אמר:

ערפה שמה, ולמה נקרא שמה הרפה? שהכל דשין אותה כהריפות.

באותו לילה שערפה נפרדה מנעמי שכבו עימה מאה גברים ודשו אותה כמו שדשים את הריפות במכתש.

אולי העלי הזכיר להם משהו....

יש להם ראש כחול... זה משהו....

איזה יופי של מדרשים...

עם כל הכבוד למפרשים הקלאסיים שלנו (וגם למודרניים) אני אוהב לקרוא בתנ"ך את מה שאני רואה.

ה"טוב והישר בעיני ה'" הוא אינו המוסר אלא המצוות שה' מצווה.

אחת המצוות היא השמדת עיר הנידחת. אנשים בני בליעל יצאו מעיר מסויימת והדיחו את רובה של העיר לעבוד עבודה זרה.

לאחר דרישה וחקירה הורגים את כל יושבי העיר לפי חרב, כולל המיעוט שלא עבד ע"ז, כולל נשים וילדים, ואת כל שלל העיר שורפים באש.

מי שמשתתף במצוה הזו מובטח לו שה' יתן לו רחמים וירחמהו וירבהו"כי תשמע בקול ה' אלוהיך לשמור את כל מצוותיו אשר אנכי מצווך היום, לעשות הישר בעיני ה' אלוהיך"

גבי, אתה גם מחוייב להשתתף בסקילת הילד של השכנים שלך שאיננו שומע בקול הוריו ואוכל בשר ושותה יין יותר מהמותר. זו מצות עשה. אחת מהתרי"ג, ובודאי נחשבת לטוב וישר בעיני ה'.  

איך יכלה להיות יהודיה כשהשם יהודי

ניגזר בתקופה הרבה יותר מאוחר מתוך השם יהודה .

כל זה קרה בתקופה הרבה יותר מאוחרת אחרי מתן תורה שאז היו לעם

גם לא נקראו יהודים אלא רק

מאחר ואני מניח שאת אישה, אני מוסיף הנחה שאינך מבינה איך גבר חושב.

פרעה פחד מגייס חמישי במקרה של מלחמה, לכן הגיוני מאד להשמיד את החיילים לעתיד.

כידוע לך הנשים הן כח עבודה זול וצייתן בנוסף היו מבוקשות בהרמונות של אצילי מצרים.

ספר דברי הימים הוא המגמתי ביותר מבין ספרי המקרא וניתן למצוא שם הרבה עקבות של מועלים בקודש כלומר זייפנים מטעם.

היסטוריון רומי שחי במאה השניה חקר את תולדות ירושלים ויהודה ידע על מיתוס יציאת מצרים, אבל של שבט קטן ונדודים של 6 ימים בלבד.

הוא גם טוען שהם הגיעו לארץ נושבת ולכן הם שומרים את השבת, מה שעולה

בקנה אחד עם הגירסה השניה של עשרת הדברות וסיבת השבת.

הרמבם תלה את שמירת השבת בסיפור בריאת העולם לכן הוא פסק שהעולם נברא בנגוד לאריסטו שטען שהעולם קדמון.

בגדול כל המיתוסים והסיפורים בעיקר סיפורי הנסים באים לחזק את האמונה

הטפלה שלשליטים יש תקשור ישיר עם יהוה בורא עולם הכל יכול ולכן

העם חייב לציית לשליטים שסמכותם מאל עליון. זאת איננה המצאה יהודית

כל השלטים נוהגים מאז ומעולם לטעון לא רק לתקשור עם אלוהים אלא למוצא אלוהי.

לכן אמונה טפלה הזאת משותפת לכל זרמי היהדות גם היותר חביבים עלינו

כמו המתנחלים שרבנים שלהם טוענים שיש להם סמכות מעל לממשלה הנבחרת

  ובפינוי הבא הם ישמעו לאותה סמכות. לכן בגדול הדת של החרדים של הסרוגים ושל הרפורמים ושל יתר הכתות עתידה למוטט את מדינת הגמדים החביבה שלנו. דתות העולם הן רעל המרעילות את העולם.

אני הקטן, הדבק בחבלי אהבה-                      שפי השפוי

או שזה קרה רק פעם אחת ויחידה בהיסטוריה.

(אני כותב את דברי אלו כהקדמת תרופה למכה,

בשביל למנוע התלהמות.)

"רבי אומר, איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם--כל שהיא תפארת לעושיה, ותפארת לו מן האדם.  והוי זהיר במצוה קלה כמצוה חמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות; והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה.  והסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, דע מה למעלה ממך--עין רואה, ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבין"

בשונה מרוב המשניות בפרק הראשון, שהיה אפשר לטעון שהיה בהן קו אחיד שסביבו סבבו הדינים, במשנה הזאת קשה לי למצוא קו מחבר אחד. אני אאלץ להסביר אותה ככמה חלקים מנותקים, על אף שאני מאוד אשמח לקרוא הצעות למידה/תכונה/רעיון שסביבו המשנה מסתובבת.

החלק הראשון של המשנה יכול להיקרא ב-2 צורות. אפשר לומר 1)שצריך גם שהדרך תהיה תפארת לאדם שעושה אותה (כנראה דרך שהאדם לא מתבייש בה) וגם שתהיה תפארת מהאנשים החיצוניים (דהיינו, דרך שתרשים את הזולת ותגרום לזולת להתעצם). אפשר גם לומר 2)שהמשנה באה לחדש שהמושג העמום "תפארת לעושיה" הוא התפארת שבאה לו מכוח הזולת.

בין אם נסביר כך ובין אם נסביר כך המשנה מצביעה על יסוד חשוב. לפי מה שהמשנה אומרת, אנשים צריכים לחשוב איך הדברים שהם עושים נראים בעיניים חיצוניות, ולא רק איך הם חושבים שהם נראים. (לדוגמה, אם אני עושה משהו שהוא באמת נכון, אבל דמות חיצונית מסתכלת על זה וחוטפת בחילה/ חושבת מי חינך את הילד הזה, לשיטת רבי- אני לא בסדר). זה דבר שהוא מאוד לא פשוט, שהרי הקרבת קרבנות וסקילה אף פעם לא יהיו פוטוגניים, ואם רבי טוען במשנה שהדרך היהודית צריכה להיות פוטוגנית אז או שיש כאן סתירה שמצריכה מחשבה, או ש(מה שנראה לי יותר סביר) לא הסברתי נכון את רבי. ושוב- אני סקרן לשמוע הצעות אחרות.

2 המשפטים הבאים של המשנה גם סותרים. מחד- אי אתה יודע מתן שכרן של מצוות, מאידן האדם נדרש לחשב הפסד מצווה כנגד שכרה. what?

אני אציע הסבר שאולי יספק אותי אבל הוא בטוח לא חזות הכל: האדם הדתי באמת לא יודע מתן שכרן של מצוות, אבל הוא מכיר בקיומו של אפקט שהמצוות מחילות עליו. "אחרי המעשים נמשכים הלבבות" כפי שכותב הרבה ספר החינוך, קיימת גם תזה חסידית שלפיה המצוות הן כלי לקדם את האדם לקראת בוראו, ליצירת קשר אינטימי ועמוק. כל אלה- הם הפסדים שאותם האדם יכול לשום ולהעריך, אבל מאידך, הם לא עונים להגדרה שכר, אם נפרש 'שכר' כמשהו אימננטי.

לכן, אמנם אנחנו לא יודעים מתן שכרן של מצוות, אבל מסוגלים להעריך מה זה להפסיד מצווה.

לגבי החלק השלישי של המשנה- יש דמיון משעשע בין התיאורים המפורטים לבין תפקידה של התקשורת וההצדקה לכך שהתקשורת נקראת 'כלב השמירה של הדמוקרטיה' (עצירה, גיחוך, המשך). מעניין איפה עושים עבודה יותר טובה... בשמים או בארץ.

שיהיה שבוע מצוין

שאלתה של קושית ושל אחרים על גזירת המתת הבנים דווקא היא קושיה המרמזת על סיבות אחרות לגזירה זו ולאו דווקא הכחדת עם ישראל היה בראש מעייניו.

וכבר דרשו חזלינו בשמות רבה א, יד:

"מי שנתן העצה הזאת טפש הוא. היה לך להרוג את הנקבות אם אין נקבות אין זכרים מהיכן ישאו נשים אשה אחת אינה יכולה ליטול שני אנשים אבל איש אחד יכול ליטול עשר נשים או מאה הוי (ישעיהו יט יא) אך אוילים שרי צוען וגו' שנתנו לו זו העצה:"

כלומר, התרוץ הכתוב בפרשה כאילו הגזירה הזו נועדה לצמצם את סכנת השתלטות העם העברי על מצרים אינה הגיונית גם בעיני חז"ל.

ממקום אחר לגמרי, שאלתי פעם איך יתכן שלידתו של משה רבינו, שמלווה את החומש בארבעה ספרים המתארים בעיקר את המתרחש בשליש האחרון של חייו, לידה זו של הגואל האולטימטיבי של עם ישראל וזה שהביא תורה לעמו, לידה זו מתוארת בצורה כל כך דלה וקמצנית. ממה שאנחנו יודעים על דמויות מיתולוגיות גדולות מהחיים יש תמיד סיפורי לידה מרשימים וניסיים, יש הכנות, כולם יודעים עוד קודם ללידה שלידה זו הולכת להתרחש ויש בדרך כלל מבשרים המבשרים אותה. דוגמאות לא חסר, אך קחי למשל את לידת יצחק, שמואל שמשון, כמו גם לידת יעקב ועשו, פרץ וזרח...בשורתו של אלישע לאשה השונמית ועוד...וזה רק מהתנ"ך שלנו..!

אם תפליגי למיתולוגיות של עמים אחרים הרי סיפורי לידה מיתולוגיים ובשורתם היו נפוצים מאוד כמו לידתו של אדיפוס שעליה בישר האורקל מדלפי, לידתו הפלאית של אלכסנדר מוקדון, לידתה של אתנה ממצחו של זאוס, דיונסוס וכמובן לידת ישו. בחלק מהמקרים מלווה לידה כזו באיום המביא את המאויים לידי נסיונות להרוג את הרך הילוד. כך היה עם אדיפוס שאביו רצה להרוג אותו, דיונסוס נאלץ לברוח, וכן הורדוס שהתבשר על לידתו של ישו וגזר להרוג את כל הזכרים מגיל שנתיים ומטה...

היתכן שמשה - הגואל - יבוא לעולם והעולם לא ידע על כך קודם לכן?

ראי מה קורה היום, איך כל אחד מנסה לבשר על הגעתו של המשיח. היתכן שאז לא...?

מתברר, שהייתה כנראה מסורת אחרת שלא התקבלה ולא נכנסה לסיפור המקראי, אלא שלסיפורים שכאלו יש תמיד הד במקורות  אחרים ואפילו במקורותינו אנו - ורק צריך לשים לב אליהם.

במקורות חוץ מקראיים קיימות עדויות לכך שפרעה ידע על לידתו הצפויה של משה. איך ידע? "אמרו איצטגניניו: גואל ישראל התעברה בו אמו" - כך אומר הדרשן במדרש שמות רבה, ואילו בתרגומו של יונתן לספר שמות מסופר על חלום של פרעה שאותו פותרים החרטומים, המבשר על הולדתו של משה.

את אותו החלום חולמת גם בת פרעה ולכן היא יורדת ליאור.

יוסף בן מתיתיהו מספר בקדמוניות היהודים ספר שני, על כך שעמרם מתבשר בחלום על הולדת הבן שלו שבגללו נגזרה הגזירה: "...אותו הבן שבגלל פחדם מפני היוולדו דנו המצרים למיתה את  ילדיהם של כל ישראל- שלך יהיה....דברים אלה נתגלו לעמרם בחלום והוא הקיץ משנתו וסיפר ליוכבד אשתו ותקף את שניהם פחד גדול בגלל הבשורה שבישר החלום."

ועוד אנו למדים על הלידה הפלאית של משה שיוכבד ילדה אותו כשהייתה בת 130 והוא נולד בחודש השישי להריון (מסביר אולי את הצפנתו למשך שלושה חודשים...) ועוד סיפורים נאים כיאה ללידה של דמות ענקית זו.

הפתרון לתעלומה:

פחדו של פרעה מלידה זו מביאה אותו לגזור את גזירתו על הבנים.

רמז נוסף לכך שזו הייתה הסיבה הוא בכך שסיפור לידתו של ישו, המבשר על הברית החדשה מקבל כנראה את  השראתו מהסיפור (הדחוי) של לידתו של משה - מביא הברית הישנה. גם אצלו כמו אצל משה הלידה מלווה בגזירת מוות על התינוקות הזכרים בלבד וראי זה פלא - יוסף ומרים נמלטים למצרים עד יעבור זעם וכאשר הורדוס מת מבשר המלאך ליוסף שהוא יכול לחזור - "...כי מתו האנשים המבקשים את נפש הילד..." (מתי, ב). אי אפשר שלא לשים לב לדמיון בין הבשורה הזו ליוסף לבין הבשורה שהועברה למשה לפני חזרתו למצרים: " ...כי מתו האנשים המבקשים את נפשך" (שמות ד, יט).

מדוע נדחה הסיפור הפלאי של לידת משה מהמקרא? אם יהיה לי כח בהמשך השבוע ואם יהיה ביקוש (כמו שדודי אומר) - אתייחס לכך בהמשך השבוע.

בבה-יגה, חכמינו העדיפו את הסיף על פני הקופיץ (הגיליוטינה).

וכך אמרו בגמרא כתובות ל"ז ע"ב: 

מנין למומתים בסייף שהוא מן הצואר? ת"ל: ואתה תבער הדם הנקי מקרבך,

הוקשו כל שופכי דמים לעגלה ערופה, מה להלן מן הצואר, אף שופכי דמים מן

הצואר. אי מה להלן בקופיץ וממול עורף, אף כאן בקופיץ וממול עורף? אמר

רב נחמן אמר רבה בר אבוה, אמר קרא ואהבת לרעך כמוך, ברור לו מיתה

יפה.

רש"י - מיתה יפה, בסיף, ומצד הסימנים שימות מהר.

ובאמת היו גם גיליוטינות שחתכו את הראש מצד הצוואר.

ולאמיתו של דבר, המיתה הכי יפה היא תליה. היא משברת מיד את המפרקת

והתלוי מאבד את הכרתו ואינו מרגיש דבר.

בעוד שבעריפה בגיליוטינה היו עדים שהעידו שהראש הנופל קורץ בעין אחת

ושפתיו ממללות משהו.

העריפה האחרונה היתה בפריס בפברואר 1977.

למרות שהגיליוטינה מיוחסת לצרפתים, מסתבר שבגרמניה הנאצית ערפו בימי

המלחמה כ 20000 ראשים גרמניים, יותר ממה שערפו מאז ומתמיד במשך

ההיסטוריה מאז המצאת הגיליוטינה, (ע"י רופא צרפתי הומניסט).  

אמש בשעה 10 שודרה בערוץ 1 תוכנית על תהליך הגיור של בחורה

הולנדית אחת.

הסרט מתחיל בהתאהבותה של הצעירה בבחור דתי, עוברת דרך הקורס הארוך

שעברה, התלהבותה מרעיון הגיור, בית הדין לגיור עם דיינים סרוגים, וכלה

בסצינת הראיון האחרון שעורכים לה שבשיאו הרגע הנכסף שבו לוקח

האב"ד את החותמת "אישור" וחותם בה בדף.

היא מקבלת בבכי של אושר את האישור והולכת לטבול במקוה.

המצלמה מתעדת את ההתרגשות שלה במקוה וגם את טבילתה. הרבנים רק

רואים את גבה כשהיא מכוסה באיזה בגד (לצורך הצילומים כנראה).

הכל היה כה מרגש, שאפילו ציניקן שכמוני לא היה יכול לשלוט בעצמו.

אלא דא עקא.

הרב נשאל על ידי גברת אחת, מדוע צריכים גברים לבוא ולראות אותה טובלת.

ואז הוא השיב לה שבית הדין הם מייצגים את הקב"ה בארץ ועושים את

שליחותו.

וכאן נסתפקתי במשמעותה של התשובה.

א. להיות שליח של הקב"ה זו משימה נכבדה ביותר, וראויה רק לגברים.

ב. כשם שהקב"ה הוא זכר (אין אלוהימה...), וגם אין לפניו יצר הרע, כך

שלוחיו טרודים באותה מצוות שליחות אין לפניהם יצר הרע.

ברור שהתשובה הזו חתכה באבחת חרב את ההתרגשות שלי.

עוד מעט תאמרו שגם השם וניה הוא מהתנ"ך...

יש לחכמינו מדרשים עם הומור, למשל...

שמות רבה פרשת שמות פרשה א':

ותאמרנה איש מצרי הצילנו מיד הרועים, וכי מצרי היה משה אלא לבושו מצרי והוא עברי. ד"א איש מצרי משל לאחד שנשכו הערוד והיה רץ ליתן רגליו במים, נתנן לנהר וראה תינוק אחד שהוא שוקע במים, ושלח ידו והצילו, אמר לו התינוק אילולי אתה כבר הייתי מת, אמר לו לא אני הצלתיך אלא הערוד שנשכני וברחתי הימנו הוא הצילך.

כך אמרו בנות יתרו למשה יישר כחך שהצלתנו מיד הרועים, אמר להם משה אותו מצרי שהרגתי הוא הציל אתכם, ולכך אמרו לאביהן איש מצרי, כלומר מי גרם לזה שיבא אצלנו איש מצרי שהרג. 

האם אתה היית בגלגול קודם בעל הניק - האדמור מהר המור?

אנו דואגים לאדמור שנעלם וחוששים שמא פולסא דנורא:) של הזויים פגעה בו ובחתוליו.

כולם נגד כולם,

נו, ואיפה כל אלה שהספידו כבר את הטור?