מתגעגע אלייך אחי יהי זכרך ברוך www.nir13.com

אח שלי נהרג בתאונת דרכים חודש לפני שהיה אמור להתגייס לקרבי... זה כל כך נורא השכול הזה.. כ"כ קשה.. אין מילים בכלל לתאר את הסבל הזה שאנחנו עוברים כל יום וכל שניה.. אין לאנשים מושג מה זה לאבד אדם ככה בשניה ולהישאר ר עם געגוגעים עצומים.. עצוב לי נורא.. כמה אדם יכול לסבול? זה לא נקלט... מה שמחזיק בחיים זה רק האמונה אנשים אני קוראת לכל מי שחי את השכול כמוני- תתחזקו.. תאמינו באלוהים..בתורה.. זו האמת היחידה והדבר היחיד שיחזק אותנו ויהיה איתנו עד סוף חיינו... תנסו! לכו לרבנים.. תשאלו.. תבררו.. זה עוזר..האמונה מחזקת את האדם ואת הנפש.. באמת... תשמעו לי אני חויתי שכול וזה הדבר שבאמת נאחזתי בו ונתן לי כוחות להמשיך....

http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=516219

אני משתתפת כל כך בצערכם.תהיו חזקים בשביל אהובכם שבטח היו רוצים שתמשיכו בחיים מלאים ונורמלים עד כמה שאפשר... שלא תדעו עוד צער

צחי שלי, אני עדיין תוהה איפה אתה ואיך אתה מסתדר האם יש לך משפחה חדשה, אח ואחות? האם אתה זוכר אותנו כמו שאנחנו זוכרים אותך.? כי בכל יום שעובר אתה כן חסר יותר, הזמן משחק תפקיד חשוב, הזמן שעבר מהיום שנפרדנו, והזמן שיעבור עד שניפגש... זה יקרה, זה ידוע, דברים לא נפסקים כך פתאום , הם לא!!! הם חוזרים על עצמם, לא סתם אומרים מעגל החיים, הכל חוזר על עצמו, בדרך זו או אחרת, ואנחנו, אנחנו עוד נתראה. הזמן עושה את שלו, לא את שלי.. היית, השארת זיכרונות מאחור, השארת צלקות לעתיד, השארת קבר לבכות עליו השארת דברים מאחוריך צח. מתגעגעת יותר מתמיד, וממשיכה לחכות, ממשיכה לצפות... לנצח צחי אזכור אותך תמיד ונפגש בסוף אתה יודע... אחותך, דנית...

אני עוקבת אחריך כבר בשני אתרים, כל פעם מחדש אני קוראת את הדברים שלך והלב שלי נצבט... תהיה חזק, אתה שומע? אתה חשוב למשפחה שלך, לקרובים שלך... אל תשכח את זה.

ליבי השבור חש את כובד כאבך, בני, אהוב נפש, לוחם סיירת נפל בלבנון, האמת היא שהחיים איבדו את משמעותם אבל באמת , אני לא חושב שזה מה שהבנים שלנו רצו שיקרה,נכון, קשה, קשה מאוד מאוד להמשיך כאשר עולמך חרב עליך, עם כל הסבל הכאב היגון והצער, בוא ננסה לתת להם נחת, שם למעלה, כי הם בטח יותר ינוח על משכבם כאשר ידעו שאנחנו משתדלים להתקיים ולא להשבר, אשמח אם תיצור עימי קשר, www.oslz@comcast.net

האיש והאגדה .... מילים לא יתארו את האיש הגדול מהחיים, ורק מי שהכיר מבין על מה אני מדבר...

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-1831971,00.html לזכרך.

אוהבים אותך ולא שוכחים

אמנם אינני שכולה ואינני יכולה ואולי בתקווה לעולם לא אוכל להבין את גודל הכאב והשכול המלווה אתכם, אבל רק מלקרוא את תגובותכם אני נשברת. אני יודעת ששום מילה לא תוכל להקל על הכאב והאובדן ישאר עימכם עד יום מותכם אבל אני יודעת שאני יכולה ולו במעט לחזק אותכם. וזה מה שיש לי לומר לכם: אתם גיבורים כמו קרוביכם שנפלו. אתם, אלו שמתמודדים בכל יום ובכל רגע עם הכאב הכי כואב, עם הטרגדיה הכי נוראית ממשיכים לחיות, ועצם המשך קיומכם והעובדה שלא נישברתם מלמדת כמה אתם גיבורים וכמה חוסן נפשי טמון בכם. למען קרוביכם תיהיו חזקים, הם רואים הכל ואינם ירצו לראות אותכם נופלים, בבקשה, למענם החזיקו מעמד. יום יבוא ותיהיו איתם שם למעלה אבל זה עדיין לא הזמן, עכשיו הזמן לחיות! אתם תמיד בליבי. יהי זיכרם ברוך.

תודה איתי , אנחנו מחכים לך מחר משה טלבי

הלוואי והעולם היה אחר, לא של וצער וכאב עמוק, הלוואי וכל החיילים האהובים שנפלו היו חיים עמנו עכשיו, הלוואי והמשפחות שלהם היו מאושרות ולא היו מתוודעות לשכול, הלוואי שהיה לנו שלום, הלוואי שלא יהיו עוד אסונות ודמעות. נזכור את הגיבורים לעולם ועד.

www.yaronbardor.co.il

קראתי את שכתבת וכל כך הזדהתי,גם אני איבדתי את אחי לפני שש שנים שנראים כאילו היו אתמול... ההרגשה המוזרה הזו שהוא אחי הגדול אבל היום עברתי אותו בגיל היא נוראית, יש לי אח גדול וחזק שאמור לשמור עלי אבל הוא כבר לא כאן... במסעותיי בעולם ובכל חויה שאני עוברת, נוף יפה, הופעה טובה או סתם יום שמש נעים אני מדברת אל אחי, נותנת לו לחוות את אותה חוויה דרכי, לראות את הים דרך עיני, את העולם הגדול הזה שהוא לא הספיק לראות.. ואני בעיקר מתגעגעת , מתגעגעת אליו כל כך, לקול שלו, לצחוק שלו... אני מבינה כל כך את כאבך, הכאב הגדול הזה שלא מרפה... הוא איתנו כל יום בשנה, רק שהיום אנשים אחרים מבינים אותנו...אלו שאיבדו חלק מליבם במותו של יקירם... המחשבה שלעולם לא יותר תהיה שמחה אמיתית מלאה ושלמה משתתפת בכאבם של המשפחות הרבות

לפעמים אמא מדברת עליו קצת, אבל יותר מדיי כי זה כואב ולכן גם לא נעים לשאול... אני אפילו עוד לא נולדתי שזה קרה ולפעמים אני חושבת: אוף הוא היה בנאדם מסקרן למה לא זכיתי להכיר אותו?!אני מרגישה קשר עמוק שאי אפשר להסביר לאדם שאפילו לא הכרתי! מה היה קורה אם...איך החיים היו נראים? אוהבת, אפילו שלא הכרתי אתה תמיד תיהיה הגיבור שלי!

בשנת 1973 הייתי ילדה גרתי בבסיס צבאי ופינו אותנו למקום אחר כשפרצה מלחמת יום הכיפורים. לא ידעתי מה לומר אז לכל אותן נשים שהבעלים שלהם נפלו בקרב, אם זה היה לניר או עייני כן הכרתי אותם ואת הילדים שלהם אבל הייתי ילדה והדמעות שזלגו מעיניהן חרוטות לי עד היום, מאז כל יום זיכרון מאז שאני נשואה אני מדליקה נר נשמה לזכר אותם הנופלים שלא הכרתי, לזכר מי שלא יהיה פה יותר הלוואי ויגיעו ימים יותר טובים לכולנו הלוואי ולא ידעו משפחות יותר צער

אני מבין את כאבך ושברון לבך אבל זה מה שבנך היה רוצה הוא היה רוצה לראות את אביו מתייאש ככה? זה שלקחו את בנך זה לא אומר שאתה תיתן לקחת גם אותך אתה חייב להמשיך להילחם בחיי היום יום ובקוי שיש בזה כי אני בטוח שזה מה מה שבנך היה רוצה!שלא תדע צער עוד...

חכם אלגנטי אצילי יפה מרשים כריזמטי זקוף מושך מוכשר חופשי אמיתי רגיש אוהב נאמן מוערך נחשב חזק צעיר לנצח

היית המפקד של אחי. אתה תמיד איתנו. בזיכרון ובלב.

ריגשת אותי ממש. העברת את התחושות האלה בצורה כ"כ אמיתית וכ"כ כואבת. אני בטוחה שאחיך היה גאה בך, ברגישות, בכוחות. תמשיכי לכתוב, לפרוק את הדברים- זה חשוב. תהיי חזקה. המחשבות שלי איתך.

עברו 8 חודשים ונראה כאילו זה היה רק אתמול. אוהב אותך תמיד.

כשאני אעמוד מחר בתיכון, בטקס, ואסתכל על הבוגרים ואחשוב "שיהיה נחמד להגיע בתור בוגרים", אני אחשוב עליך. אני אסתכל ואתפלל לא לעמוד שם כמו שאת עומדת, ובצפירה – אני אחשוב עליך.

רפי היה רס"פ שלי בפלוגת הצנחנים של אוגוסט 82 לפני שיצאנו לקורס מ"כים. בן אדם נשמה טהורה. בכל יום שאני מגיע לצומת המוביל אני רואה את מקום התאונה ולבי נחמץ. יהי זכרו ברוך.

אביב, ליאור, זוהר ומשה אביב- כל כך נחוש מנהיג הרואה את הנולד יצרת יש מאין, לחלילך הרים רקדו, השמיים היו הגבול לשאיפותיך, איש חזון מלח ארץ. ליאור וזהר קיבלנו אותכם לזמן כה קצר כחודש וחצי חייתם בקירבנו והייתם ללוחמים מן המניין ליאור - התברכת בשלוות נפש של אנשים הנהנים ממלאכתם כמה עליצות נקטעה במותך. זוהר- צנוע ורחב לב נתת מעצמך לחבר'ה את הכל. משה - איך לא ראינו דרך מסירותך, רצינותך ואומץ ליבך את הנפש היוצרת והעדינה שלך? איש אשכולות, אמן ומפקד למשפחות השכולות , תמיד נהיה לצדכם, העצב אין לו סוף אבל כך גם לאהבתינו אליכם

לאבא של אסף. מדבריך עלתה אמיתה כואבת. הזמן במהלכו לא מרחם. ובכל זאת: אנא, החזק מעמד. בטוח ישנה איזו תוחלת. אתה נתת ומישהו לקח. אינני מאמינה באלוהים ואינני יודעת מה הן אמונותיך. אנא, אל תישבר. כי למרות שנתת מעצמך ועצמך נילקח ממך, בטוחני כי לאסף אח, אחות ואולי שניהם ואף יותר. למענם. אני איתך!

לא הכרתי אותך הרבה שהגעת אלינו כיוון שהייתי חייל ותיק במסייעת אבל ממה שאני זוכר אותך היה לי רושם שמדובר בבנאדם משכמhttp://www.bambili.com/bambili_news/katava_main.asp?news_id=17214&sivug_id=1ו ומעלה חבל על בנאדם יקר כמוך.