דגנית היקרה- אנחנו חושבים עליך ועל שולה אילן איתי ודקלה- חושבים עליכם מאמריקה הרחוקה

מעולם לא הכרתי, ראיתי או שמעתי עליו לפני כן. ירמי כהן. אבל החיוך שלו שבקע מעל דפי העיתון... תשע, תשע שנים עברו מאז, ואני, אדם רגיל וללא קשר אישי אליו, לא מצליחה לשכוח, דוקא א ו ת ו. ואני זוכרת שבאותו היום הסתכלתי ואמרתי:"כמה יפה.. כמה יפה הוא היה", ומודה שבגלל יופיו, שרואים בפניו כמה יופיו הפנימי מקרין החוצה, פניו טבועות בי כל כך. ואז קראתי עליו, ושבתי וקראתי עכשיו, והוא פשוט מדהים. היה ונשאר. איך זה מדהים שלכל אחד יש סיפור משלו, אופי, הורים, בני זוג, חיים שלמים! חיים שלמים שנקטעים באיבם, וגורמים לכל כך הרבה חיים אחרים לחרוג ממסלולם ולא לשוב אליו לעולם. רס"ן ירמי כהן, זוכרת אותך. לא אשכח.

ילדי העיר העתיקה של ירושלים גדלו באחת להיות משומרי חומותיה ולפתע נשארו רק זיכרון זיכרון החקוק בכל אבן מאבניה מתגעגעים תמיד שבט שלם בין החומות שנשאר עם לב שבור איתי הרשקוביץ עידו טויטו איתיאל סגל אריאל אליצור והמדריך שחר סיביליה

לפני 3 שנים ו-9 חודשים נלקח לי חצי מליבי, נפשי תאומי, חיי ונשמתי הוא אחי אלון ומאז עיניי מחפשות בכל מקום אפשרי אולי הוא כאן אולי הוא שם.הכאב אינו מרפה ורק מתגבר יחד עם הגעגוע, אל הזמן נעצר מלכת ולמרות שלא היינו תאומים פיזית היינו תאומים בנפש עברנו הכל רע וטוב אבל יחד הכל ביחד ואז הגיע אותו יום שלישי אפרורי באוגוסט שבו חשתי את כאבי המוות שלך עוד לפני הידיעה רק מתוך חיבור כל כך חזק אליך וידעתי מייד, אוי כמה שניסיתי להתכחש לתחושה...ומאז אין יותר תחושות ומאז אין יותר שמחה. והנה אני מתקרבת אל גילך והפחד...אוי הפחד מלהיות יותר גדולה ממך שהרי אין הדבר אפשרי כי אתה אחי הגדול שמגן עליי ושומר ומייעץ אתה החבר האח האבא הכי טוב שהיה ויהיה לי בחיי . אני עדיין מתקשה לעכל ,ולהמשיך בחיי נראה לי כמשימה בלתי אפשרית אני נשברת קורסת תחת הכאב העז שלא ניתן לתיאור במילים אני נופלת מכובד אהבה וגעגועים אליך אל החיוך המדהים והמואר והיד המוחה מעיניי את הדמעה שמישהו אחר יצר. ניהלנו פעם שיחה על איך זה אפשרי לעבור מיום כ"כ קשה לשמחת העצמאות ואמרת לי "אחותי, כמה זה קשה בכל שנה אני מבקר בקברי חברים יקרים והשמחה לפגוש שם חברים ישנים מהולה בכ"כ הרבה עצב..." והנה אני מבקרת היום בקברך מדי זמן ונזכרת במשפט והנה החברים והמשפחה גם הם כאן ל"ראותך" אך אתה...אתה אינך יכול לראות אותם אם רק היית יודע כמה עצב נמצא בנו אך שמחה.......ובכן,מתה ונקברה יחד איתך.ושני בניך שהיוו אז את חייך כעת מהווים את חיי, נותרו יתומים ולא יזכו להכיר את אביהם הנדיר כפי שאני הכרתי אלא רק מזכרונות סיפורים ותמונות. אחי המדהים שלי אלון פרץ ז"ל אני אוהבת אותך אתה נמצא בכל חלק ממני אך חלק גדול בי מת יחד איתך. תסלח לי על הקושי להמשיך בחיים אך אתה היית המשענת שלי עמוד האש שהוביל אותי כל ימיי לדרכים נכונות וטובות וכעת הדרכים שלי אפלות ואבודות. "תשמור על העולם ילד יש דברים שאסור לראות, תשמור על העולם ילד אם תראה תפסיק להיות גיבור של העולם ילד עם חיוך של מלאכים"....

תהיה חזק, תהנה מהקרובים לך וגרום גם להם אושר. אין כמו משפחה. כולם במשפחה שכולה זקוקים לכולם. כאב לי לראות בטלויזיה את ההורים השכולים מספרים על בנם. כואב לי לראות הורים שנפרדים מבניהם בגיל כל כך משמעותי הן מבחינת הקשר לבן. הן מבחינת היכולת שלו להתחיל חיים עצמאיים. אנו חיים בעולם אכזר. אבל אין לנו ברירה חייבים להתקיים ולהמשיך להראות לכולם כמה אנחנו מצויינים וטובים. אנחנו עם יש לנו במה להתגאות ואסור לנו להכנע כי זה רק ידרדר אותנו.

ניר, לעולם לא אשכח את היום שנהרגת, ישבתי לי בעבודה, ובדיוק ב 20:05, התקשר חבר שלי שהכיר את שימך מהסיפורים, ואמר שאמרו בחדשות שנהרגת. קפאתי, העולם החל להסתובב, כל הרעשים מסביבי החלו נשמעים כהדים רחוקים, ואני רק ניסיתי להבין את שנאמר לי, "ניר נהרג", שתי מילים, אשר כשתי חצים נורו לעברי, והשאירו אותי משותקת. ניר אתה, אולי האדם הכי חיי ותוסס שהכרתי, אתה האדם הכה חזק והשרירי, אתה שכל כך אהבת את החיים, הייתכן שאת שוכב לך אי שם, על האדמה הקרה?לא האמנתי אז, וגם היום כאשר אני חושבת עליך, אני חושבת על הניר שהכרתי, הניר החי והמחייך והמדהים שאתה, ושעבורי תמיד תהיה. יהי זיכרך ברוך גיבור ישראל. נעמי

אסף נשאר זכרון חי בלב כל מי שהכיר אותו, ועם לב חם כמו שהיה לו הוא בטח לא היה רוצה שתיסבול. אוהבים אותך תחזיק מעמד ותנסה להנות מהחיים כי בסוף כולנו נלך לאותו מקום, מי מוקדם ומי מאוחר

אליהו אוסטרייכר, נפל בשנת 1969 מאש מחבלים בעזה, בן 19 במותו. אימי, אחותו, ילדה אותי, הנכדה הראשונה במשפחה 4 שנים לאחר שנהרג. מסיפורים שמלווים אותי כל חיי עולה אדם מדהים, חכם, בעל ערכים, רגיש, איש חברה ועשיה. לעיתים רואה חלקי חיוך מוכרים מתמונותיו בפניהם של ילדי. שנשכיל כולנו לשמור את זכרם תמיד. גם לאחר שנים, הכאב אולי חד פחות אבל חוזקו אינו משתנה ואינו מתפוגג.

איתן הכל נותר כאן כשהיה ביום שבו הלכת: הדשא הרמוס ממשחקי אחר הצהרים, ועץ השסק החמוץ שקצת גבה בינתיים... ומטפס היערה ממשיך להתפרע נותן ריחות כאלה, שאפשר להשתגע ריחות טובים כמו בזמנך אבל אתה אינך. וכשאני בתוך כל זה כואב בי זכרך ומבטי הולך אז אל הבית שהיה ביתך אל המפתן עליו זוג נעלי צבא חומות היו תמיד סימן שאתה כאן והן אינן, וגם אתה אינך, איתן, איתן... (השיר היפהפה הזה - מילים: ארנון לפיד, לחן: גדעון אפרתי - נכתב על איתן רותם מגבעת חיים איחוד, שנפל בלבנון. כשאני שומע את השיר אני בוכה על איתן שאהבתי, ועל כל החיילים, ועל כולנו...)

בס"ד רועי היקר כבכול יום זכרון אני עומד בצפירה ומתפלל בליבי לעילוי נשמתך.היינו ביחד בחטיבה ובכיתה י', לא היה בנינו קשר קרוב אבל הערצתי אותך מרחוק: היית גבוה ומרשים ושחקן כדורגל מעולה בהפועל רעננה. בחטיבה היית במרכז "חבורת "הבלונדים", כפי שכונתם בחיבה עלי-ידי המחנך חיים כרמי. עצוב לראות את כולם מתקדמים בחיים ורק אתה שם תלוי בחדר הזכרון ביד לבנים, נשארת בן 20. יצא לי להכיר את אימך רותי, היא עבדה בעסק המשפחתי שלנו תקופה מסוימת,מתמודדת יום יום עם אובדנך באומץ לב.קראתי את השירים שאביך כתב לך בחוברת הזכרון, כן אביך הפך להיות משורר לאחר מותך. אני מאחל למשפחתך שימשיכו להיות חזקים אנחנו איתם עם מכאובם וזכרונתיהם ועם האמונה האמיתית שאתה שם למעלה, בעזרת השם,שומר עליהם במלחמת ההשרדות היום יומית.

האחים היקרים, חיים, דוד ויהודית ז''ל, גם לרוב השנים, לא פג הכאב. תנחומינו לכל המשפחות השכולות ולכל עם ישראל. בזכות הקדושים אנו חיים היום, ובזכותם יבוא השלום לעם ולמדינה בע''ה, אנחנו מאמינים. זאת נחמתי בעוניי.

דב נולד בהונגריה ב-1924, היה פעיל בבני עקיבא, שרד את השואה ועלה לארץ ב- 1946. נפל ב- 11.06.1948 והוא בן 24, נקבר בהר הרצל בירושלים. דב היה אחיו של של סבא שלי, שמואל-חיים לנדאו. הוא נרצח ע" הגרמנים ב- 1944 בפלוגות העבודה בהונגריה, מקום קבורתו לא ידוע לנו. במהלך שנת תשס"ה נפטרה אחותו של דב , האחרונה לבית לנדאו. לא נותרו בני משפחה הזוכרים את דב הי"ד אישית. יהי זכרו ברוך.

הפיגוע במומנט קטף אותך היית פרח שצומח הכי יפה בעולם, תמיד עזרת לכולם ,תמיד את היית שם בשביל כולם תודה לימור שהיית חברה כ"כ טובה תמיד נזכור אותך ,את הילדה הכי יפה בגן, אוהבת וזוכרת אותך שרון.

למה ילדים צריכים למות ? למה צריך ללבוש מדים וללכת למלחמה למה בחרתם להקים את המדינה דווקא כאן ? לא יכולנו לקבל מדינה באמריקה ? איזה מקום קטן שהיינו מתלוננים על הישראלים שבאים והורסים אותו... ריח הגוף שנשאר על הבגדים שלבשתם ביום מותכם ... הכאב של אמא זה נורא ואני ממשיך לשאול למה ???

זו השנה הראשונה בה אינני נמצאת ביום הזכרון בארץ. והכאב כה גדול. כה קשה להיות רחוק מהארץ ברגעים אלה. משפחות שכול יקרות - ובעיקר משפחת שייטת 13 היקרה לליבי כל כך - רוצה אני ליידע אתכם שגם כאן, בקוסקו, פרו, חושבים עליכם. הרגע הסתיים לו טקס יום הזכרון במעמד 200 מטיילים לערך שבאו לחלוק כבוד לכל הנופלים ונפגעי פעולות האיבה. מי ייתן ולא תדעו עוד צער.

לא שוכחת, יהי זיכרך ברוך

not a day passes that i cant stop thinking about you, you fell as a hero- i will never ever forget you i love you my borther, always!!

Ytzhak Halfon, Shlomo Halamish, Zvika Paz-Golde, Efraim Kotik and many others. You were the best of the best and the bravest of the brave. We and our country lost you all in the Six Days War and before. I am privileged to have known you heroes.

Oded, I will not forget you!!! I grew up with you and your family in Nir David, and I still can't believe that you are not with us.

יהי זיכרם של כל הנופלים ברוך לעולמים. אנחנו זוכרים אותם ומצדיעים להם ביום הזה, שהוא היום הכי עצוב בכל תולדות עם ישראל . גיבורים בחייהם ובמותם. מחר נצדיע לעצמאות ישראל, לצה"ל ולכוחות הבטחון שממשיכים לשמור עלינו ועל מדינת ישראל שאותה ציוו לנו במותם כל אלה שנפלו למענה ולמעננו !! יהי זכר כל הנופלים ברוך לעולמים !!!

ביושבי מול המחשב קורא מקצת מזכרונותיכם על אותם עלומים שאינם עוד איני יכול שלא להזדהות עמכם... מאות המוני אדם מסרו את חייהם על מנת שאנו נוכל להמשיך, ככל שניתן, את שגרת חיינו, והם שכמובן קיוו וייחלו לאותו חופש אינם עימנו עוד. מי ייתן ובשנה הבאה, ביום הזכרון, לא נבכה את מותם של חללים נוספים, אשר מוסרים נפשם למען חרות הארץ המדינה ובטחון תושביה. ולכם משפחת השכול, יהי רצון שתנוחמו והשם יקל על עוגמתכם. אמן!!!

האזינו למישדר המרכזי "חללים שנותרו בליבנו" של הרדיו לישראלים בעולם, רדיו קול הלב בשיתוף YNET רק ב- www.kolhalev.com

גדל בתל אביב. נפל בגיל 18 בי"ט אדר תשמ"ד,1984.

הלוואי ולא תדעי עוד צער...

לזכרך. שקד מרץ 7

לעולם לא נשכח אותך 636

דיברנו עם אמא אתמול.נשיקות

תגובה 391