ההדק על המקלעון סחטת עד הטיפה האחרונה ואת הטרנזיסטור המלא רוקנת עד תום ,קריאות הקרב שלך התערבבו בשאגת המטוסים ,מטר הקליעים הניתזים סביבך לא הרתיעוך ,רק אותו קליע 20 מ"מ גדע את גבורת חייך וקטע לחימתך....נוח בשלום על משכבך צנחן לוחם אמיץ.

קיבל את עיטור העוז על כך שחילץ את חבריו תחת אש. בן דודו של אבי, ואבי נפטר אני מנסה כבת משפחה לאתר את קרוביו.

רוח השם תניח אותכם בגן עדן תיהיה נשמתכם צרורה בצרור החיים

נשארת בן 20... נקטפת באכזריות מאיתנו, ואנחנו נותרנו לבד, המומים וכואבים.. נזכור אותך לנצח, ונמשיך להיות מי שאנחנו בזכותך..

נפל כאשר הפיל את עצמו על רימון שעתיד היה להתפוצץ ובמותו הציל חיים רבים. יהי זכרו ברוך.

אתה תמיד בליבנו אוהבים ומתגעגעים המשפחה

לעולם תשאר גיבור אוהבים המשפחה

איך אפשר לכתוב ולתאר סבל וכאב של המשפחה, על אובדן בן, סגן שמוליק קלוגר ז"ל שנרצח באל חמה בשנת 1969 והוא בן 19 בלבד. הוריו של שמוליק ניצולי שואה, אמו פולה ז"ל שרדה רק עם אחותה ואביו יעקב נשאר יחיד אחרי המלחמה וכאן המכה הקשה ביותר. איך אפשר? איך אפשר?

עם לידתך נטעתי עץ, שתיל פרי פורח, ריחני. סביבו היית מתרוצץ, בצחוק שובב וקולני. בכית על כל העלה, אשר נפל עם בוא הסתיו. בדרור היית מתמלא, עם פרי בשל על ענפיו. קרני השמש החמה חילקתם יחד בשנים. אותו אוויר לנשימה, בצוותא בלילות קסומים. לא נם הוא, לא הלך לישון, שמר בסוד רזי ליבך. והוא היה תמיד הראשון, לדעת מי אהובתך. כן, הוא עדיין שם ממתין, ברוח מרשרש עליו... אתה לא כאן, הוא לא מבין... שלא תשוב אף פעם אליו.

נפל בגולני ביוני 1995. אדם צנוע, מצחיק, חבר טוב. שמעתי שהיתה לו חברה במשך ארבע שנים ושהם עמדו להתחתן. הוא היה החבר הראשון שלי. כששמעתי על מותו - צחוק הגורל - שירתתי כדריכה בקייטנת "אימהות ובנים" המיועדת לאלמנות וליתומי צה"ל. ללוויה שלו לא הגעתי, כי הזמ שהקציבו לי לא היה מספיק. אחר כך כבר התביישתי לבקר. אמנם זו לא היתה זוגיות, אלא חברות בין שני ילדים שנמשכה זמן קצר, אבל הוא לעולם לא יישכח.

גל - בחור ג'ינג'י יפה תואר, שנון, בעל חיוך כובש וחוש הומור נדיר ומדהים אשר תמיד היה מוקף בחברים - שירת כחובש קרבי בפלוגת ההנדסה של חיל הצנחנים. בחודש פברואר 1994, התנדב גל להחליף חייל אחר והצטרף לצוות שיצא לפתיחת ציר באזור סוג'וד בלבנון. במהלך פתיחת הציר נתקל הצוות במארב של מחבלי החיזבאללה שהמטירו על כח צה"ל אש תופת תוך הסתייעות בתנאי שטח שעמדו לרועץ לכח צה"ל שעליו נמנה גל. במהלך הקרב נפגע ונפצע אחד החיילים בכח. גל, אשר שימש כחובש הכח, ניגש, תחת אש, לטפל בפצוע שנפגע ותוך כדי הטיפול בפצוע נפגע גל אף הוא ומת מפצעיו תוך זמן קצר. החייל שבו טיפל גל נותר בחיים. במהלך הקרב נהרגו חיילים נוספים, תוך כדי הסתערותם לעבר המחבלים. מצמרר לשמוע את "הבלדה לחובש" תוך כדי קריאת מהלך נפילתו של גל. גל, כואבים וזוכרים.

ארז שלי, אני רואה שלא אני בלבד זוכרת את חייך המלאים חיוכים מאירים וחום אנושי רב, משמח אותי לדעת שיש עוד כמה כמוני שזוכרים אותך...אני מתגעגעת.

שירת בגבעתי ונפל בלבנון בשנת 1984. בבית החולים שניידר בפ"ת ישנה רכבת חשמלית שהוא בנה,להנאת הילדים החולים,ולזכרו.

Tears for people I never knew and many of whom I knew who fought for a country where sadness and happiness are mixed with bravery and blood of brothers and friends. Tears I have in my eyes when I read your comments. Israel, stay strong and united as we are not done yet and only the brave and strong would last

ממכתבך אני קוראת את האשמה שלקחת על עצמך. אני טיפלתי בעבר במשפחות שבניהן/בנותיהן ניסו להתאבד ו/אן הצליחו ואני מבינה את התסכול, במיוחד ביום זה שכל כולו מוקדש למעשי הגבורה, לאומץ של החיילים - ופתאום את צריכה לומר: "כן, אני אחות שכולה... לא, הוא לא נפל בקרב... הוא התאבד..." אני מקווה שתהיי חזקה אני מקווה שתביני שנפש האדם מאד סבוכה אבל מערכת הצבאית סבוכה כפליים. אני מאחלת לך שלא תדעי עוד צער (הבנתי מקריאת תגובתך שאביך גם נפטר...) תתנחמי במה שיש לך (4 ילדים..., דרך אגב גם זה יכול להיות נושא למורכבות נפש האדם) וחיי, חיי עבורך ועבור אחיך חיי כאילו אין מחר, חיי למען ילדייך. יפה אמרת לאבל של אסף (תגובה 201) מותר להיות חלש... חזק ואמץ!!!

מאד קצר ומאד כואב. עדיין. מאז 1973 הזמן שינה לכתו. אין מרגוע כשהשלם חסר. ואתם חסרים לי. מאד וכל הזמן. להתראות אחרי המלחמה.

אמצע מרץ 2003...סוף מארב לילה בהר ברכה. עברנו כמעט חודש של שירות המילואים הכי מדכא שאפשר לדמיין - החורף המטורף של הרי השומרון, מארבי לילה אינסופיים בטנק המטונף - וכל זה בהתנחלויות המותראות ביותר לחדירת מחבלים, איתמר והר ברכה. עברנו את כל זה כדי להגיע ליום הבוקר הגואל, בוקר השחרור, ודווקא אז החלטת להיעלם לנו לתמיד. לא היינו חברים, לא הכרנו באזרחות, נפגשנו רק בתעסוקות ואימונים, אבל זה הספיק לי לדעת שאתה כנראה הרבה דברים אבל קודם כל בנאדם (שזה בעצם מה שהכי חשוב בחיים), ואם יש מישהו שמתאים לי להתקע איתו בשמירה הכי מסריחה של אמצע הלילה זה אתה, בגלל ששנינו יכולנו לקטר עד אור הבוקר ולצחוק מזה. שלוש שנים והיום הנורא הזה עדיין נשאר לי בראש...וכנראה גם ישאר

אבי - "אפקי" היקר שלנו נשאר בן 21 בן דוד יקר שלי חלק בלתי נפרד מילדותי, חלק בלתי נפרד מנוף הפרדסים של מגדיאל אבי נשאר בן 21 התמונות אינן מסגירות את השובבות, , וההומור המיוחדים של אפקי שלנו ילד ביישן עם יושר נדיר אבי בן 21 ואצלנו בזכרון כבר 33 שנה.

נרצח לפני שנה ושלושה חודשים בפיגוע בצומת תפוח.

יושב במשרד בעבודה ודמעות זולגות מעיני אנשים עוברים ואני מרכין ראש מנסה להסתיר. קשה לי ביום הזה לתפקד , איני יכול לתאר לעצמי מה אתם עוברים יום יום שעה שעה. המעט שאני יכול לעשות הוא לזכור את יקיריכם ולהתעניין ולא לשכוח. היו חזקים ודעו שעם ישראל זוכר את אשר איבדתם ומחזק אתכם , שלא תדעו עוד צער אמן.

מור היה חובש פלוגתי.חבר למופת,אחד שנתן את הכל בשביל כולם,תמיד מחייך ולוקח הכל בקלות! תמיד נזכור!!

לעולם לא נישכח את ניבhttp://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=514783