אני לא יכול לעצור את זה. אני נתקל פה באנשים שהכרתי ונהרגו ובכאלה שלא הכרתי אך הכרתי את הוריהם והאחים שלהם. עצוב מאוד. לכל מי שאיבד את כל היקר לו תהיו חזקים כי מי שאיבדתם היה רוצה שתמשיכו לחיות כרגיל. אתם חייבים למלא את מה שהם רוצים. שלא נדע עוד צער ושכול במדינתנו.

הוא החלל העצום שפעור בליבי, זה שכל יום זיכרון רק הולך וגדל. אני רוצה להדליק נר אישי לזכרם של כל הנופלים במלחמות ישראל ובמלחמה התמידית שלנו על הקיום ועל ההמשכיות. אני רוצה להדליק נר לזכרו של דודי היקר, ציון קדוש, שלא זכיתי להכירו. ציון נהרג במלחמת יום הכיפורים, ב-15.10.73. הוא היה אמור להיות בן 20 שבוע לאחר מותו... אפילו ל-20 הוא לא זכה להגיע. אמנם לא הכרתי אותו, אך כל יום זיכרון אני מתייחדת עם זכרו ומדמיינת לעצמי איזה דוד נפלא הוא היה אמור להיות. לפני שנה היה שידור בטלביזיה על הקרב בו השתתף ונהרג - הקרב על החרמון. החבר'ה שנשארו בין החיים תיארו את הקרב, ונחרט לי בזיכרון המשפט: "ראיתי כדור אש בחשיכה. זה היה ציון"... זה נורא לדמיין את זה! וככה, בצפירה היום, אי עומדת, דמעות זולגות מעיניי, וכדור האש מלווה אותי... אולי ציון באמת היה כדור אש. ככה לפחות מספרים. היה בחור מצחיק, צנוע, מצטיין בכל מה שרק נגע בו. הלוואי שהייתי זוכה לפגשו, אפילו רק ליום אחד. רק כדי לומר לו כמה הייתי רוצה להכירו, וכמה הוא חסר כאן לכולנו... אני רוצה להדליק נר גם לכמה חברים שנהרגו במהלך שירותם הצבאי: לאשל בן משה, שהיה איתי בשכבה. הוא נהרג ביום הולדתי, כשהייתי בת 20... ליוני ברנע, שהינו יחד בקורס צבאי. יוני נהרג בפיגוע בירושלים במהלך שירותו הצבאי. אני רוצה להדליק נר לכל אשר הגנו וחירפו נפשם למען הארץ שלנו - ארץ שיושביה היא אוכלת...

יהי זכרו ברוך

האדם המקסים הזה - יחקק בליבנו לעד. בפלס"ר צנחנים מחזור 93, גיל אז היה סמל, בנבכי לבנון ובבקעה הצפונית....מוקש 3 ק"ג מצאו...ונדם....יהי זיכרו ברוך

החברים והאחים שיותר לא ישובו אלינו ... מתגעגע כל יום - זוכר כל יום. יהי זכרם ברוך.

אתם הלכתם , אנחנו נשארנו בחיים - לא נשכח אתכם לעולם!!

 

את אביעד הכרתי בלימודים יחדיו בישיבה התיכונית. חיצונית, בחור שקט אך כשהוא נפתח לא היה אפשר להתעלם ממנו. מצחיק, חייכן, ואהוב על כל חבריו. איש יקר שנגדע בטרם עת

יפה הבלורית והתואר נושאת אותך בליבי. יהי זכרך ברוך

אני זוכר את החיוך שלך ואיך היית צוחק ואיך דיברנו לא אשכח את היום שהודיעו לי שאתה הלכת הרגשתי כאב אדיר לא הצלחתי להתאושש מזה

גידי, אני זוכר את הפגישה האחרונה שלנו. סתם כך ברחוב בעיר הישנה בבאר-שבע. הייתי כבר אחרי צבא, בשנה הראשונה ללימודים באוניברסיטה. אתה עדיין היית טייס מסוקים בקבע. אני לא זוכר על מה דיברנו. אולי סתם מה נשמע ומה חדש, ואולי נזכרנו בחוויות משדה-בוקר. אני זוכר כן את החיוך הצנוע, את השקט הבטוח הזה שתמיד ליוה אותך. וכמה חודשים אח"כ, בדרך לטיול חנוכה עם חוג הסיור שהדרכתי, שמעתי על התרסקות הססנה וכששמעתי את שמך בין שמות ההרוגים...

כל כך קשה לכתוב עליך , למרות שעבר המון זמן מאז....... עדיין אתה חי ונושם דרכי , לא שוכחת... לפני זמן מה הורי עשו סדר במחסן ומצאו את הקופסה שלנו עם כל הזכרונות שלנו היום שאני אמא ל2 ילדים , עשיתי הספקה פתחתי את הקופסה וראיתי אותנו כל כך מתגעגעת אליך לחום שלך,לחוש ההומור שלך לאהבה שלך למשפחה החמה שלך חשבתי שזה "עבר" לי , אך מסתבר שלא גם היום אני חושבת אך היו נראים הילדים שלנו .. איפה היינו גרים??? פגשתי המון אנשים בחיי מאז אבל אחד כמוך יחיד ומיוחד לא מצאתי מתגעגעת , אוהבת ואולי נתפגש יום אחד שם למעלה שלך תמיד .ע.

כל כך אהבנו אימון באש חיה. את המשחק בחוט השני של היה או לא היה זיק שפתאום הפך ערב רב לפלוגה לוחמת. ואתם לציפור הענק בבטן מלאה ונוהמת. מאי ,אלף תשע מאות שיבעים ושבע. שם בארץ ציה ושוממת, בן גיא לגבע. שאון ,אבק ואש אש אש כל הדומם רועש. 890 .מאי אלף תשע מאות שיבעים ושש. ואנו שנותרנו מן קול דומם בשאון. על גבעה במדבר כמה עצים ויד של בטון. בן חמו אהרון בן 46 ועדיין לא מתגלח ילד בן 46 היו שלום

תגיד גם שם למעלה אתה עוד עושה את השטויות שלך?,הולך עם פיג'מה שהרמת עד לחזה? מדבר בקול המצחיק שהיית עושה ? עושה להם שם דיסקו או מתווכח כאילו אתה המצאת את העולם? עברו המון שנים,אתה נהרגת בקרב על הבופור ואנחנו המשכנו הקמנו משפחה אבל לא שוכחים אותך

זו הפעם הראשונה שאני כותבת כך, אבל הייתי חייבת. אני מרגישה את הכאב שלך... שוקע פנימה ומחלחל עמוק. אם הייתי יכולה לגעת - אפילו במעט בכאב ולהקל, הייתי עושה זאת. כל מה שאוכל לעשות מרחוק זה לומר את מילים אלו, שתדע שאכפת! אפילו שאינני מכירה אותך ואת סיפורך... אתה חייב לדעת שאתה חשוב ומשמעותי לאנשים רבים. להפיץ סביבך אור, כוח ואהבה... שילוו אותך, ויחזקו אותך תהיה חזק!!!

יואל חברנו ללימודים בב"בויאר" נהרג במלחמת יום הכיפורים .אמו ,שארת בשרו היחידה הלכה אף היא בדרך כל בשר. אנו החברים ננצור את זכרו !!!

מחבקת אותך

ב9.9.03 הגיע מחבל לטרמפיאדה בצריפין ולקח אותך איתו אל המוות. יותר נכון להגיד רק אל המוות כי הוא בטח הגיע לגיהנום ואת לגן עדן. בסה"כ 4 חודשים הכרתי אותך, אבל נכנסת לי מהר ועמוק ללב ולעולם לא אשכח אותך. את איתי כל יום, כל פיגוע מזכיר לי אותך, כל חיילת עם עיניים ירוקות ושיער ארוך חלק נראית לי כמוך. תנוחי על משכבך בשלום ושלחי כח למשפחתך ולכל אוהבייך שיוכלו להמשיך בחיים ולהתחזק. לא אשכח אותך לעולם.

אין לי מילים לכתוב. תרגיש יותר טוב. דורית.

זה עתה ראיתי את הסרט על בנך יוסי ז"ל בערוץ 2. לא הכרתי אותו, אך הוא נגע בליבי ופרץ את מעיין הדמעות. נער נצחי שנפל כגיבור אמיתי כשהתנדב להגן על מפקדו הפצוע. בנך הוא גיבור אמיץ, מלח הארץ, אין מילים לתארו. לליטל, החברה, אני מקווה שתצליחי להמשיך ולשקם את חייך, את בחורה צעירה ויוסי יישאר עימך לעד, בכל יום משארית חייך, אבל חשוב לי לומר שאני בטוחה שיוסי היה רוצה שתחיי, שתבלי, שתתגברי. אלוהים אדירים, שמור על המשפחה היקרה.

רבותי יש לעזור לאיש. האיתותים המגיעים ממנו לפי סגנון הכתיבה מעיד על סערת נפשות. מי שמכיר אותו יש לעזור לו מיידית בטרם יעשה מעשה נמהר.

כשהייתי קטן תמיד רציתי להכיר מישהו שנפל במלחמה, כדי להיות שייך ולקבל קצת יותר תשומת לב להגיד גם אני מכיר.. סתם בקשה תמימה של ילד קטן לא רוצה לאבד אף אחד רק להכיר, אבל היום שגדלתי לצערי אני מכיר יותר מידי אנשים אם זה חברים לפלוגה או חברים מהשיכבה, היום אני רוצה לשנות את הבקשה, בבקשה אני לא רוצה להכיר יותר אנשים שנפלו מספיק לי, אני מכיר יותר מידי אנשים, אפילו אם אני לא מכיר אותם אז אני מכיר. כשאני נזכר באסף חבר מהפנימיה שנהרג ב"אסון המסוקים" בשער ישוב עם עוד 72 חיילים, זה כבר יותר מידי הכרות עם המוות בשבילי. תמיד עולות לי התמונות מהטלוויזיה, של עולמות שלמים מפוזרים לחלקים, אבל אסף תמיד עומד שם מחייך את החיוך המלאכי שלו, כולם מתים שם והוא מחייך, הוא מת עם כולם אבל בדימיון הוא מחייך וקופץ לבריכה בתרגיל "הדאווין" שלו, הוא לא יכול להיות שם מונח עם כולם בערמות האבל הוא מחייך איך בחור יפה ומחייך יכול למות? לא נתפס אפילו שעבר המון זמן, הוא עדיין מחייך, כל פעם שאני מבקר בפנימייה ועובר ליד הבריכה, הוא שם, קופץ ומחייך... לזכר סמ"ר אסף דהן