נהרג בציר פילדלפי. יהי זכרו ברוך

הייתי החונך שלו בישיבת ימית בנווה דקלים בחור שקט חייכן חיוך כובש הוא נהרג בערב יום הכיפורים לפני שנה וחצי באותו יום הכיפורים לא יכולתי להתאפק ובכיתי פעם אחר פעם בתפילות יהי זכרו ברוך

אייל נהרג במבצע חומת מגן בשרות מילואים תמיד נזכור אותך ל'- נובמבר 7 931

אלוהים איך יכלת לעשות לנו את זה לקחת לנו את הדבר "הכי" בחיים שלנו ועדיין להשאיר אותנו חיים לתת לנו לבכות ללא סוף לכאוב עד שמאבדים תחושה וכל הזמן לחלום שאולי יום אחד נתעורר מהסיוט שהלב לא ישתות דם שנוכל לחייך מכל הלב אולי אסור לי להגיד את זה, אבל כולם יודעים ששום דבר לא משכיח את הכאב, שבכל לילה מופיעות הדמעות ומציפות את הכרית... והחלל והתהום ששוקעים בו , עמוקה מאוד... אבל כמו שנאמר "במותם ציוו לנו את החיים" בשביל הילדים הקטנים שלנו , בשביל הנכדים חייבים לחייך, להיות פה עד שנחדול..

ביום זה בכל שנה בעשר שנותיי האחרונות אני יכולה למלאת כוסות של דמעות, מאז החבר האהוב שלי עירן נפל בקרב מיותר ואכזר בעזה, עירן היה קרבן מיותר, כמה מיותר אני כבר לא יכולה לתאר, אבל דוקא בשנה זו לשמע המספר המזעזע - 22680 נופלים, שנשמע והדהד בהר הרצל, החלו בי הרהורי כפירה דוקר מהעיר האצילית קיסריה. לפתע אני חושבת, האם שוה היה להקים מדינה אם יפלו בה על הקמתה 22680 איש ונער, מטובי בנינו, הרי בכל שנות קיומינו כאן תחת שלטון זר בכל שנות האימה ואף ביושבינו בעירק או באיראן או בכל מקום אחר לא מתו אפילו 400 נופלים על חוסר תקומה?? אז האם אנחנו בתקומה או בנפילה??? ועל מה אלך לחגוג הלילה ביום העצמאות? על עירן החמוד על עיניו התכולות, על בחור כארז מדהים ביופיו ובאישיותו, שרכש לי טבעת אבל לא הספיק לענוד אותה על ידי??? על 22680 טובי בנינו שאולי לולא הקמת מדינה מפולגת וגורלית זו היו חיים עמנו כיום תחת שלטון זר, אבל בטוח יותר?? אני מהרהרת ואין בליבי תשובה ברורה, אני רק בטוחה שלו היינו פועלים אחרת אני הייתי יושבת עתה במרפסת ביתי בקיסריה יחד עם עירן וחובקים שני ילדים חמודים ואוהבים תכולי עיניים ובהירי שיער..... והעיקר המשך חי ונושם לדמותו המיתמרת והמזדקרת של עירן...... אבל בינתיים הוא עמוק באדמה ואני עמוק בקרשים למרות נסיונותיי לשכוח ולהתחיל חיים חדשים..... אז אולי, התקוה היא אליך בורא עולם חלץ אותנו מן המיצר!!!!

"תודה שנתת לי להיות מבא לי. ואיך לפעמים את ראית איך כאב לי. רציתי להגיד לך שבכל מקום-את איתי. בלבי. לא הספקתי לומר לך שלום. שירי לי שיר עצוב. רציתי להגיד לך שאני אוהבת אותך." חושבת עליך כל הזמן. את חסרה. מתגעגעת ואוהבת מלאנים!

הייתי היום בבית עלמין ואגיע גם לאזכרה ב18 במאי. הייתי גם בביתו של בעלך היום. הסיפור של אמיר הועבר לי כשהייתי קטן ואני מתכוון לזכור אותו גם לשנים הבאות.

מפקד אבל קודם כל בן אדם. כשנפלת הייתי צעירה ממך ב-4 שנים....היום אני מבוגרת ממך בשנתיים...לא אשכח אותך לעולם.

שמעון חברי וידיד האהוב: 16 שנה חלפו מאז אותו יום ארור. 16 שנה חלפו ולא שוכח אותך. הספקנו לשחק בשבת כדורסל יחד ,לפני שיצאת למילואים הראשונים שלך.סיפרת לי על הפצע בציפורן שיש לך ושבגלל זה תקבל גימלים.אבל זה לא קרה ,יצאת לתרגיל בכל זאת.שנינו ידענו שזה מה שיקרה ,כי אתה אף פעם לא התחמקת מאחריות ולא תוציא גימלים על דבר כה פעוט. חבל שזה לא קרה ,חבל שיצאת לתרגיל הזה.מאותו יום כל החבורה התפרקה.כל אחד פנה למקום אחר.בשכונה כבר ידעו שהחמישיה הפותחת כבר לא תיהיה עוד. כולם עזבו שמעון ,כולנו עזבנו כי לא יכולנו עוד לגור ברחוב צאלים בשכונת גילה.... בהלוויה אמרנו לך מצאלים יצאת ובצאלים נפלת.... יהיה זיכרך ברוך שמעון ,16 שנה עברו, 16 שנה אני זוכר אותך. באהבה וברעות דניאל

רציתי לציין כאן את כל החללים שלא הותירו מי שיזכור אותם. חללים אלמוניים או כאלו שנתיב חייהם נגדע בטרם הספיקו ליצור לעצמם משפחות וכדומה. כל שנה ביום הזכרון, כשאני הולכת להר הרצל בירושלים, יש המוני קברים (מהמלחמות המוקדמות בדרך כלל) שאיש אינו פוקד אותם או מניח פרח לזכרם. יהי זכרם ברוך,שינוחו בשלום על משכבם, וידעו שאנו מוקירים לעד את תרומתם העליונה ואת ההקרבה, וזוכרים אותם תמיד.

לא נשכח ולא נסלח!!! "הצבי ישראל על במותיך חלל, איך נפלו גיבורים"

תמיד אזכור אותך עם חיוך שובה לב. מצד אחד בחור רציני, מעמיק בעל שכל חריף ומצד שני בעל חוש הומור מעולה חברותי מאוד ותמיד כיף לצחוק אתו. נפלת בלבנון כמ"פ בגולני במרדף אחר מחבלים שפגעו בחיילך שבועות מספר לפני כן. היה זה זמן קצר לפני תחילת חופשת השחרור שלך ושמעתי שהתקבלת ללימודי רפואה באוניברסיטה. אכן היית מלח הארץ וממיטב בניה. חבל על "דאבדין ולא משתכחין". שמור עלינו שם למעלה והתחנן לפני בורא עולם שישים לצרותינו די.

אמנם אני לא הכרתי אותו אבל אני מכירה את המשפחה, הוא נהרג בתאונת דרכים בזמן ששירת בצבא, יהי זכרו וזכר שאר הנופלים ברוך!

ליבך עימך, הייתי רוצה להגיד שתהייה חזק, שתחזיק מעמד , שאסף היה רוצה שתמצא כוחות, אבל מה אני כבר יודעת לגבי כאב שכזה, הדמעות נופלות וליבי עימך,דניאלה

לא שכחתי. תודה

הגעגוע חונק. כל יום שוב ושוב.

לנצח נזכור אותך צעיר, מחייך, עם זיק שובב בעיניים הכחולות ויותר מכל - חבר אמיתי, אכפתניק, אדם שראוי היה שיהיה אבא ויחנך ילדים כמותו.

יהי זכרו ברוך

אני אמנם לא מכיר אותך אבל רגשת אותי מאוד. שלא תדע עוד צער

תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים. אוהבת וזוכרת אותך תמיד

האתר לזכר אסף

לא נשכח אותך לעולם !!!! בית הדפוס מחלקת פוטוגרף תל השומר יניב מעטוף

אני הייתי בת 17. היום בת 26. הם היו בפעולה מורכבת שהיתה אמורה להביא תוצאות הרות גורל לישראל. הוא הוריד שני מחבלים לפני שהם הורידו אותו. המבצע הוכתר כהצלחה... כמעט 10 שנים ובקושי הצלחתי לכתוב פה את הפרטים. כדור לתוך הלב. כמו בסרטים הוליוודים מטורפים. רק ששם קמים מזה אחרי דקה, מקסימום שעתיים. ופה ישראל 2006 הכותל של Ynet ים של דמעות. קוראת פה מה אנשים כותבים (ותודה לכל מי שהגיב. אני נוצרת חזק את המילים), ובוכה כאילו רק היום אבא שלי מתקשר אלי ומודיע לי שוב. בחיים לא רצתי כל כך מהר הביתה. בחיים לא נחנקתי כמו אז. והזמן עובר והמרחק גדל וכמו שאמרו גדולים ממני: פשוט לזכור ולא לשכוח. וזיכרון צריך שיחיו אותו אחרת הוא מת. אז אני משתדלת בשביל האח הכי יקר שלימד אותי איך נוסעים על אופניים, איך מורידים דרינק, איך מנגנים על גיטרה בלי לזייף בקצוות, לאהוב כדורגל (אחי שלי עוד מעט ליגת האלופות. יאללה ברסה), לאהוב את השמש את הים. אחי שכתב לי שאם הוא לא היה אחי הוא כנראה היה מתחתן איתי. ככה גדלנו. ככה המשכנו בלעדיו. ואנחנו גדולים היום. ואני מקדישה כל מילה להורים שלי שבלעדיהם היינו כנראה קמלים מזמן. הם שנשברו, קרסו ובכו עד שלא היו יותר דמעות. הם אלו שלימדו אותנו גם לזכור ולשמוח כי ככה גיא היה רוצה. להדמות לשמש. רק אהבה.

אני יודע שאי אפשר לנחם ושדבר לא יחזיר את בנך יקירך. אבל אולי הידיעה שקהל עצום ורב מוקיר, מעריך ומודה לך ולעוד רבים אחרים שסוחבים את הנטל הכבד מכל עבור כל השאר, יקל על המשא. קולנו לא נשמע וחיבוקנו לא מורגש בשאר ימות השנה, אבל אנחנו כואבים איתכם כל פעם ששיר עצוב מתנגן ברקע.

הוא היה המ"כ הכי שקט של מחזור נוב' 88 של סיירת צנחנים, קשה מבחוץ ורך מבפנים. בחור שכשאומרים שהטובים הולכים ראשונים מתכוונים בדיוק אליו. אין לי מילים.

שלחם על חרות כולנו והטביע בנו את המסר של לא להיות תחת שלטון זר. במותו ציווה לנו את המאבק על זכות העם על ארצו. בזכותו כולנו כאן.אחד מהשירים שכתב: "חילים אלמונים היננו בלי מדים וסביבנו אימה וצלמוות כולנו גויסנו לכל החיים משורה משחרר רק המוות" וכך גם חי ונפל במלחמה לחרות עמו!

בטבת תשס"א נסעו בני הזוג יחד עם חמישה מששת ילדיהם לכיוון ביתם. בדרך מחבלים ירו לעבר הרכב ובנימין וטליה הי"ד נרצחו במקום אחת הבנות בת ה6 נפצעה קשה. אתם יודעים מה זה בשביל ילדה בת 11 לשבת חסרת אונים באוטו כשהוריה מוטלים לפניה?השאירו אחריהם 6 ילדים הגדולה היתה בת 11 והקטנה בת 4 חודשים ה' יקום דמם במהרה לעינינו!!!