על הסטייק לבדו

יש משהו אמיץ, או לפחות בטוח בעצמו, באקט שבו שמה מסעדה את יהבה, יוקרתה ואפילו שמה על מאכל מסויים אחד. "ל'אנטריקוט" התל-אביבית, במתכונתה החדשה, לוקחת את הצ'אנס ומניחה את כל ביציה בסל האנטריקוט, בדומה למסעדה הצרפתית הנודעת, וגם בשונה ממנה - תחת מגבלות הכשרות.

חוליית החיסול התלת-ראשית ע"ש אוכל הכל לא יצאה מזמן לפשיטותיה הרעבתניות. לקוח טורדני, שפעת מסתורית ואשה תובענית, עמדו כל אחד בתורו בדרכנו הצודקת אל המשימה המסורתית, המהותית: ארוחה משותפת. כך שבפעם הראשונה בה התכנסה החוליה לפעולה, אומצה עסיסית היתה הברירה הטבעית.

"ל'אנטריקוט" המודרנית התיישבה בבניין פלטין ההיסטורי בפינת נחלת-בנימין ואחד-העם. פעם-פעם, לפני למעלה מ-70 שנה, זה היה המלון החדשני, היוקרתי והמדובר בעיר. גם היום יש על מה לדבר, כי העיצוב החדש לא מבייש את החלל הישן ועוטף את המסעדה בעץ ובגוונים חומים ונעימים. התפריט, נאמן לרוח הל'אנטריקוטית, קבוע ומהודק, עולה 61 שקל לאדם בצהריים ו-81 בערב, וכולל סלט פתיחה, סטייק אנטריקוט וצ'יפס (או דג דניס, בתוספת 5 שקלים) וקינוח לבחירה, בצד כוס משקה קל או יין. מי שמתעקש, מוצא גם תפריט קטן של טפאס (12-24 שקל) ובר נאה, אבל התבנית כאן יצוקה כל כך בבירור, שלצאת מתוכה יהיה כמו להזמין צ'ולנט בשיפודייה. אז החלפנו שלושה מבטים, הורדנו שלושה הינהונים - ונתנו שלושה אנטריקוטים.

הקערית האישית של סלט חסה ואגוזי מלך היתה מבוא נכון ומרענן. מנה טרייה, לא מתחכמת, טבולה במידה בחומץ ובשמן זית. לחמניות שמנמנות, עגלגלות ומתקתקות הלכו יפה עם הסלט, בעידוד צלוחית ממרח זיתים טעים (ולא, בלי חמאה. כשר, זוכרים?)

ועכשיו לסטייק. "ל'אנטריקוט" מעדה אל מלכודת היומרה, כשהדפיסה על התפריט את השורה: "אין ההנהלה אחראית לסטייקים עשויים W.D" מילא היתה שומרת על גאוותה, אבל שלושתנו הזמנו אומצה בדרגת עשייה מדיום - וקיבלנו וול. טוּ וול. חבל, כי הנתח הראוי (כ-300 גרם) נבחר מבשר מוצלח והיה לא רע. נוסף לעשיית היתר, שפגמה מעט בחיוּתו, הקשתה עליו הכשרות, שמנעה הכנסת שמנת לרוטב החרדל. לסיכום, האנטריקוט של "ל'אנטריקוט" לגמרי בסדר, אבל ממש לא כזה שקוראים על שמו מסעדה.

גם הצ'יפס, כמו הסטייק, סבל מעשייה מופרזת, ובניגוד לו, לא יוכל להשתמש בתירוצי כשרות. מקלוני הטוגנים הגיעו עתירי שמן ומסמורטטים. לא מתפצחים, לא נחטפים, לא טובים. אגף הקינוחים נאלץ להתמודד יותר מאחרים עם מגבלות הכשרות - ובשניים מתוך שלושה נסיונות עשה זאת יפה. המוצלח שבקינוחינו היה הפאדג' שוקולד. הוא לא כלל הפתעות, וזה היה טוב מאוד. תחליפי חלב, עד כמה שנעשה בהם שימוש, לא הפריעו כלל.

שניות במעלה היו הפחזניות: פריכות, משום מה, במילוי נחמד של גלידת שקדים וברוטב שוקולד. ואילו המוס קפוצ'ינו ברוטב אספרסו, שנשמע הכי אנין, היה הכי חלש. לא מתוק דיו, תחליפי לגמרי, מיותר. אם לא תיאבונו הגורף של הקיצוני בחברי החוליה, המוס היה נשאר מבוייש על השולחן.

"ל'אנטריקוט", רחוב אחד העם 28, תל-אביב. טל. 03-5163703. כשר