הפרה הצוחקת (כל הדרך לבנק)

גבינה מותכת - מומלצת לדיאטה

מתכננים סטארט אפ בתחום המזון? מחפשים דרך לרענן תחום שסובל מבעיה תדמיתית? רוצים להכניס מוצר מזון חדש לשוק? כל מה שאתם צריכים זה שרופא או תזונאי אמריקאי אופנתי ישים את המוצר שלכם ברשימת המוצרים המותרים/מומלצים שלו, ועשיתם את המכה שלכם.

אני לא חושב שכשהקרדיולוג החביב, ד"ר ארתור אגטסון ממיאמי, החליט לכתוב ספר על תוכנית הדיאטה שלו, הוא תאר לעצמו שהוא יתרום לשיפור עקומת המכירות של יצרני גבינת הפרה הצוחקת. קרוב לוודאי שאגטסון הוא פטריוט אמריקאי, ובתור אחד שכזה, לו היה חושב קדימה, בוודאי היה ממליץ על אחת מהגבינות המותכות האמריקאיות. אבל את הנעשה אין להשיב.

במסגרת תוכנית הדיאטה שלו, שבין השאר גורסת שמותר לאכול פחמימות "נכונות" ומלמדת איך ומתי לאכול מהן, המליץ אגטסון על "אגס ומשולש של הפרה הצוחקת", כחטיף של אחר הצהריים. המליץ, ובצרפת לא הבינו מה נפל עליהם. מאז ש"דיאטת סאות' ביץ'" של אגטסון הפכה לטרנד האחרון בעולם הדיאטות, מפעל הגבינה האמריקאי של פרומאז'ריז בל לא עומד בביקושים.

הניחוש שלי הוא שיומיים אחרי שפורסם שביל קלינטון הוריד שלושה קילוגרמים בתוך שבועיים, בזכות הדיאטה הזאת, כבר יצאו שדרים בהולים ממנהל המפעל בקנטקי אל המטה בצרפת. הם בודאי התחילו ב- "מר מאקיי מבקש למסור שהשנה כנראה נמכור יותר גבינה", המשיכו ב- "מר מאקיי מוסר ששכרנו 120 עובדים חדשים ועברנו למשמרת שניה" ונגמרו ב- "כאן סאלי מיי ג'ונסטון, המזכירה של מר מאקיי. מר מאקיי מאושפז עם התקף לב. התוכלו לעזור ולשלוח לנו כמה משולשים משלכם, בבקשה?".

הגירסה המקומית

כמה שנים אתם מכירים את הפרה הצוחקת? אני מכיר את המותג הזה מגיל חמש או שש, כשאי אפשר היה להשיג אותו בארץ, והוא היה מגיע מהשטחים של אחרי מלחמת ששת הימים. להם, בירושלים העתיקה, היתה הפרה הצוחקת. לנו היתה ה"אושי" של "מטע" (כמדומני), גבינה משולשת שעל תוויתה הצהובה ציור של כושי מהלך.

שעות התעסקנו בנסיונות נואשים לפתוח את נייר האלומיניום הדקיק שעטף את המשולשים המתרככים. היינו מאמצים כל תא במוחנו רק כדי להגיע בסופו של דבר לחומר צהבהב בלתי מזוהה שמנוקד בחלקי פטריות אפרפרים (הטעם היחיד של הגבינה ההיא שיכולתי לאכול), שהחלק הארי שלו נשאר דבוק לנצח על נייר האלומיניום. היו איתי בכיתה ילדים שהיוו מוקד לעליה לרגל בטיולי בית ספר, כשהינו מביאים להם את משולשי הגבינה כדי שהם, המומחים לעניין, יפתחו אותם כך שגם ישאר אחר כך מה לאכול, ולא רק ללקק.

למרות שחובבי המותכת היו מוכנים ללעוס גם את אריזת האלומיניום כדי למצות ממנה את שאריות הגבינה, זה לא היה משהו שאפשר לומר עליו שהוא "טרנדי". תמיד הייתי נתקל בגבינה מותכת בבתי מלון מוסדיים ובבתי הבראה, בארוחות בוקר צבאיות ובבתי חולים, ובעוד כל מיני מקומות "אפרוריים" כאלה. במבחן אסוציאציות ישראלי, התשובה לגבינה מותכת בודאי תהיה "פטל" או "זוועה".

אז איפה הצדק? אני שואל אתכם. איפה הפרה הצוחקת, ואיפה אנחנו. קחו את החבר'ה בתנובה, למשל. כדי לשכנע את הישראלים לאכול יותר גבינה מותכת, הם היו צריכה להשקיע שלושה וחצי מליון שקל בשיווק. להלחם בתדמית, באחוזי שומן גבוהים, בתהליך ייצור מפוקפק ובאריזות. בתנובה יצרו מוצר חדש לגמרי, שכרו את שירותיו של יוסי בניון (בכלל לא זיהיתי מי זה בזמנו), עברו ממשולשים לעיגולים, שאותם הם ארזו בקונכיות פלסטיק חדשניות ועליהן פרות צוחקות ומרקדות, ואספו אותן ברשתות. הפחד הגדול של תנובה היה שמא איזה ילד בקהל יאמר בקול רם ש"עמק ביס" זאת גבינה מותכת, ובום טראח, הלך המאמץ השיווקי.

תנובה השקיעה שלושה וחצי מליון שקל, והצפרדעונים מוכרים כמו מטורפים. ולמי? למשוגעי דיאטה אמריקאיים, ששמחו לעוט על המציאה ("בובי-ג'ין האני, למה שלא תרדי על איזה משולש?"). אבל, בעוד שאנחנו תופסים את משולשי הגבינה כמשהו אנכרוניסטי, באירופה ובארה"ב הם חביבי הקהל, ולמוצר יש וותק של עשרות שנים.

מאוטובוסים לגבינה

הפרה הצוחקת הופיעה קצת אחרי מלחמת העולם הראשונה. מיד עם תחילת המלחמה, החרימו הצרפתים כל דבר שהיו לו גלגלים ומנוע, לשימוש צבאי. בצרפת כמו בצרפת, המוניות המוחרמות שימשו להעברת גייסות, והאוטובוסים – לשינוע בשר טרי לחזית. על חלק מהאוטובוסים, צייר קריקטוריסט בשם בנז'מין רבּייה, ציורים של ראשי בקר מחייכים, ובצרפתית: ואש-ריאנט.

העניינים התגלגלו, והפרות החייכניות הפכו למעין מותג בקרב החיילים. בתום המלחמה אף הולחן ובוצע ריקוד פוקסטרוט פטריוטי, כמזכרת מהמלחמה, שנקרא ה"פרה הצוחקת". על כריכת התווים צייר רבייה את הדמות המפורסמת. השם – "לה ושקירי" - נכתב במיוחד כך שיזכיר את המילה "ולקירי", רמז עבה למדי לגרמנים המובסים, חובבי ואגנר והולקירות.

באותה יחידת הספקה, שירת לצידו של רבייה גבן בשם לאון בל. בל ראה את הציור, נזכר בפופולריות של הפרות המחייכות והזמין אצל חברו לפלוגה ציור של הפרה, בשביל אריזת הגבינה המותכת שלו. רבייה צייר את הפרה עונדת עגילים בצורת האריזה העגולה המפורסמת. לזכותו יאמר, שכמו צרפתי טוב, הוא היה נאמן למציאות, וצייר את ה"עגיל" הפונה אלינו כשעליו הצד המאויר, ואילו את השני – בגבו לצרכן. רק בשנות השבעים הפכו אנשי השיווק גם את העגיל השני. מציאות לחוד ומכירות לחוד.

לסיום, אם מעניין אתכם לדעת איך מייצרים גבינה מותכת קלאסית, הרי שבדרך כלל מדובר בתערובת של גבינות שונות - שמנות ועתירות חלבון, שאותן מפוררים ומתיכים בטמפרטורות גבוהות. את התערובת מערבבים היטב, מוסיפים לה חלב או שמנת, חומרי טעם ותמציות, יוצקים לתבניות ומקררים במהירות. למרות שבאופן מסורתי הגבינות האלה היו די שמנות, הרי שהיום אפשר למצוא גבינות מותכות בעלות שעורי שומן נמוכים למדי.

מרק קישואים ותפוחי אדמה עם גבינה מותכת

מרכיבים:

2 תפוחי אדמה גדולים, קלופים וחתוכים לקוביות

1 בצל קטן

6 קישואים קטנטנים – אין צורך לקלף

6 כוסות מים עם קוביית אוקסו עוף או 4 כוסות מרק עוף ו- 2 כוסות מים

מעט טרגון

מעט טימין

3 משולשי גבינה מותכת

מלח ופלפל

כרבע כוס יין לבן יבש 

אופן ההכנה:

1. יוצקים את המים לסיר, מוסיפים את קוביית האוקסו ואת הירקות ומבשלים עד שהם רכים. מסירים מהאש ומוסיפים את עשבי התיבול.
2. מכניסים לסיר את הגבינה ומרסקים הכל בעזרת בלנדר, בתוך הסיר.
3. מסננים את המרק, מחזירים לסיר ומבשלים עוד שתים-שלוש דקות על אש בינונית. לא מביאים לרתיחה.
4. מתקנים תיבול, מזליפים יין לבן יבש לתוך המרק, ומגישים.
   

• אם רוצים מרק חלק יותר, מוסיפים מעט רוטב בשמל חם בזמן הבישול הסופי. אם רוצים להכין את המרק זמן רב מראש, מוסיפים את הגבינה רק בשלב הסופי ומרסקים בבלנדר.
  

פרוסות חלומי ממולאות בפלפל קלוי

מתכון של דודו עברי – מחלבת עברי

להבדיל אלפי הבדלות מגבינה מותכת לסוגיה, החלומי היא גבינה "רגילה", שקל להתיכה. החלומי של מחלבת עברי שבמושב עזריה ארוזה כשהיא מקופלת בצורה הקפריסאית הקלאסית ולכן קל למלא אותה.

מרכיבים:

1 פלפל אדום גדול

1 באגט – פרוס לפרוסות בעובי של כשני סנטימטר או פחות

שמן זית

חומץ בלסמי

עלעלי רוזמרין

1 כיכר גבינת חלומי מקופלת

אופן ההכנה:

1. קולפים את הפלפל האדום: קולים אותו על להבת גז חשופה, וכאשר הוא קלוי על כל צדדיו, מכניסים לשקית ניילון עבה. לאחר שהוא מתקרר, קל להסיר את הקליפה, והטעם הקלוי של הפלפל נשמר.
2. בינתיים מחממים את הגריל. מזליפים מעט שמן זית על כל אחת מפרוסות הבאגט וקולים אותן מתחת לגריל. לחילופין, אפשר לקלות את הפרוסות על מחבת.
3. מרחיקים את זרעי הפלפל ורוצעים אותו לרצועות רחבות. טובלים את הרצועות בשמן זית, מנערים קלות ומכניסים אותן בין שכבות החלומי.
4. פורסים את החלומי לפרוסות בעובי של כסנטימטר אחד, מניחים כל פרוסה "ממולאת" על פרוסת באגט ומזליפים מעט שמן זית וחומץ בלסמי מעל. מפזרים מעט רוזמרין וצולים מתחת לגריל החם עד שהגבינה מותכת – לא יותר מדקותיים. מגישים חם.
   

• לחלופין, אפשר להשתמש בפלפל בתחמיץ ולאוהבים – גם בבמיה בתחמיץ שפתחתם אותה לאורכה.