אוויר הרים צלול כיין וריח קפאין - בתי קפה בירושלים

חלפו הימים בהם הייתם אומרים "בית קפה‭,"‬ ומיד היה מבעבע בדמיונכם חלל אינטימי, ארבעה-חמישה שולחנות עם שעוונית, אספרסו, נטול, הפוך גדול (או מה שתרצו‭,(‬ קרואסון חביב ופריך או איזה קרנץ' שוקולד ליד. בישראל בכלל ובירושלים בפרט כוללת קטגוריית בתי הקפה לא מעט גרסאות גדולות ומנופחות של מקומות שפועלים בעצם כמסעדות עם תפריט מורחב, המציע לעיתים גם מנות פסטה, דגים ומה לא. בעיקר מה לא.

סלטי ענק, ארוחות עסקיות בשעות הצהריים ותפריט שכולל הכל אולי תורמים לפדיון בעל העסק, אבל פוגמים באווירה ובאופי שנקשרו בבתי הקפה הקלאסיים. הרצון העז להיות גם בית קפה, גם מסעדה ולעיתים אפילו בר אפלולי בשעות הערב, יוצר קונגלומרטים מגושמים ומסורבלים שפונים לכ-ו-ל-ם, אבל בעצם אף אחד לא מוצא בהם את מקומו.

בשנים האחרונות חדרו לזירה גם רשתות ענק, שעוסקות בשיבוט ובהכפלה של עצמן לדעת. עשרות סניפים חדשים נפתחים בקצב מסחרר, בכל קרן רחוב ובכל קניון מזדמן. אין ספק שבשורת הקפאין, ההפוך, האספרסו והמקיאטו מופצת דרכם בכל הארץ, אבל בית הקפה של פעם נזנח לטובת מקומות קרים, ללא ייחוד ונשמה.

בחלק לא מבוטל מהמקרים אתם נאלצים להזמין את בקשתכם הצנועה בקופה, כשאת מקום המלצרית מחליפה קופאית נדיבה מדי, שמשתדלת להגדיל את ההזמנה ולשווק לכם עוד ועוד עוגיות, מאפים, מוצרים חדשים ואריזות ייחודיות תוצרת בית הקפה, אותם תיקחו הביתה. ואם כל זה לא מספיק, אחרי שהזמנתכם נרשמת, עוד כורזים את שמכם ברמקול. איפה זה ואיפה בית הקפה הקטן, האינטימי, שבעל הבית שוקד בו על משמרתו בכל שעות הפעילות ולא איזה אחראי משמרת שלא רואה אתכם ממטר.

למרות שזיכיון לבית קפה מסונף רשת הוא עניין מפתה מאוד מבחינה עסקית, בשנה האחרונה הולכת ומתחזקת בירושלים מגמת החזרה למתכונת הישנה והמוכרת של בתי קפה אינטימיים - מקומות בסגנון שכונתי, הרחק מהקניונים, מהמדרחובים ומהמרכזים המסחריים ההומים. רחביה, טלביה, שערי חסד וקטמון הישנה הם האזורים המועדפים כיום, כשגם ברחובות צדדיים במרכז העיר ניתן למצוא כמה מקומות חדשים בעלי אופי ואווירה מיוחדים.

אבל האזור הכי טרנדי בתקופה האחרונה הוא ללא ספק שוק מחנה יהודה, כשבין הבסטות הולכים וצצים בתי קפה קטנים ושובי לב. שטחי המסחר הקטנים מנעו עד עכשיו את כניסת הרשתות הגדולות, אבל גם זה כנראה, תרצו או לא, צפוי להשתנות. בכל מקרה, זירת הקפה הירושלמית סוערת, מבעבעת ומוקצפת.

הלל הזקן והטוב

כבר בימי השלטון העות'מאני פעל בלב העיר העתיקה בית קפה שעשה הרבה רעש והדיר את מנוחת השכנים, אבל מאז ימי הבוץ, המכתש והעלי זרמו הרבה מים עד לזרזיפי הקיטור במכונות האספרסו התלת-ראשיות של "ארומה‭."‬

"קפה אירופה‭,"‬ "רחביה‭,"‬ "נאווה‭,"‬ "ליבר‭,"‬ "פטר‭","‬טוב-טעם‭","‬אלנו‭","‬עטרה‭","‬אקראי" ו"טריו" הם רק רשימה מצומצמת וחלקית ביותר בהיסטוריית בתי הקפה הירושלמית משלהי תקופת המנדט ועד לסוף שנות השמונים של המאה שעברה. נכון שגם בירושלים היו נציגויות ל"קפולסקי‭,"‬ ולתקופה קצרה אפילו ל"אפרופו‭,"‬ אבל העידן הנוכחי של רשתות הקפה, הנמצא כיום בשיאו, החל ברחוב הלל.

באותו רחוב אפוף ארומת קפאין נפתח בסוף שנות השמונים הסניף הראשון של "ארו מה‭."‬ כשקונספט האספרסו-בר החל לתפוס תאוצה ולשבט את עצמו לסניפים רבים, קם לארומה שכן בדמות רשת "קפה הלל‭,"‬ שעושה היום חיל. בעקבות ארומה והלל באה לעולם האחות השלישית, "קופי-שופ‭,"‬ שהולכת ומתפתחת אף היא ומחזיקה כיום שבעה סניפים (כולל נציגות בכפר-סבא ובמזנון הכנסת‭.(‬

רשתות הקפה פתחו סניפים נוספים ברחבי העיר, מקניון מלחה ועד המושבה הגרמנית, הר הצופים והמרכז המסחרי בבית החולים הדסה עין כרם. עכשיו המתחם החם החדש שלהן הוא פרויקט ממילא היוקרתי, ליד שער יפו. "קפה רימון‭,"‬ "רולדין" וכמובן "ארומה" כבר פועלים במקום, והיד כנראה עוד מה זה נטויה.

בעקבות ההצלחה החלו הירושלמים להפיץ את הבשורה גם לגוש דן ובהמשך לכל רחבי הארץ. בשנתיים האחרונות גם רשתות הקפה התל-אביביות לא טומנות את ידן בקלחת האספרסו ועושות את דרכן במעלה הקסטל כדי להפגין נוכחות. כך זכו "ג'ו‭,"‬ "קופי בין‭,"‬ "רולדין" ו"בן-עמי" לנציגויות ירושלמיות. שחקן הרכש הטרי ביותר בתחום הוא "ארקפה‭,"‬ שפתח את סניפו הראשון בירושלים, איך לא, ברחוב הלל.

"תמול שלשום" (צילום: עטא עוויסאת)

"טעמון" מסרב למות

בין המקומות ששרדו את הסתערות הרשתות וזוכים היום לעדנה מחודשת בולט קפה "טעמון" (המלך ג'ורג' ‭,(27‬ שפועל עשרות שנים וזכה להיות קפה הבית של ראשי ממשלות וחברי כנסת בתקופה שמשכן הכנסת שכן במבנה שממולו (עד 1965). לאחר מכן, בשנות השבעים, כבשו את המקום אנשי הבוהמה של האקדמיה לאמנות בצלאל, וגם היום, קשה להתעלם, יש למקום קסם מיוחד.

גם השכן, "מקס" (בן יהודה ‭,(23‬ הצליח לשרוד במתכונתו המקורית. "קפה קדוש" (שלומציון המלכה ‭,(6‬ שחוגג 40 שנה להיווסדו, ממשיך אף הוא לשמור נאמנות לימי עלומיו. כיום שולטים במקום בני הדור השני, איציק קדוש ורעייתו קרן, שמנהלים, אופים ומנסים לשדרג את המקום בלי לפגוע באווירה המשפחתית. בקרוב יורחב המקום, ובעלי הבית מתכננים להקים בקומה שמעל בית ספר לקונדיטוריה. את קדוש פוקדים דרך קבע פרלמנטים שפותחים כאן שולחן והפכו את הקפה לביתם השני.

ב"דובשנית" (הפלמ"ח ‭,(42‬ שהחל לפעול בתחילת שנות השבעים, אין אומנם תפריט, אבל מי אמר שזה מפריע ללקוחות הקבועים. בעלי הבית הרי יודעים מה כל אחד נוהג לשתות וכמה, גם אם הברנש או הברנשית סובלים משכחה זמנית.

לצד המקומות הוותיקים, שהפכו מזמן למוסד, פועל כבר קרוב לעשר שנים דור ביניים של בתי קפה קטנים ומיוחדים, שהצליחו לצבור מעמד ואופי. "טחנת הקפה" (עמק רפאים ‭(23‬ במושבה הגרמנית, שמציע גם לקחת הביתה עשרות תערובות של קפה, הוא מהבולטים שבהם. המקום הקטן והצפוף מושך אליו קהל מבין עניין לצד צעירים שמגלים את טעם הקפה וחליטות התה המיוחדות לטחנה.

גם "קפה קאלו" (דרך בית לחם ‭,(31‬ עם עיצוב הרטרו, כל הענתיקות שמסביב וכורסאות היד שנייה, שווה קפיצה. בית קפה קטן מומלץ נוסף נחבא לו ברחוב בצלאל, מעל לאולם תיאטרון ז'ראר בכר. זהו "נוקטורנו" (בצלאל ‭,(7‬ שהפך באחרונה למשכנם הבלתי רשמי של הסטודנטים לארכיטקטורה של בצלאל, שחזרו ללמוד במרכז העיר.

המכובד והתרבותי שבקטגוריה הזו הוא ללא ספק קפה "תמול שלשום" (יואל סלומון ‭.(5‬ הפטיפור הזה שוכן בקומה השנייה של מבנה אבן עתיק בנחלת שבעה, וחוץ מקפה ואוכל העיקר בו הוא ספרות ואירועי תרבות. את הקירות מעטרים גם מדפים עמוסי ספרים, שניתן לקרוא בהם במ־ קום וגם לרכוש.

הבשורות החדשות

בשנה החולפת החלו לצוץ מקומות מושקעים חדשים שמהמרים על הכיוון האינטימי. "שהגיטה" (החבצלת ‭(5‬ במרכז העיר הוא בית קפה בסגנון אנגלי עם תה של חמש אחר-הצהריים ועם כל גינוני הנימוסים וההליכות. תמצאו שם מבחר חליטות תה, המוגש כמובן בקנקנן חרסינה, וצלו־ חיות תלת־קומתיות לעוגיות ביתיות. בקיץ ניתן לשבת בחצר האחורית היפהפייה.

"ולקה" (אבן שפרוט ‭,(5‬ מקום די חדש שנפתח לפני כחצי שנה בסמטה בשכונת רחביה, ידוע בינתיים בעיקר לאנשי השכונה ולכמה יודעי ח"ן. חרדים אנגלו-סקסים לצד חילונים מאכלסים את המקום ונהנים מתפריט בסגנון אמריקאי, שבעלת המקום, ליסה, הפיקה במחשבה רבה.

עוד בית קפה חדש וראוי הוא קפה "שוש" (השיירות ‭(20‬ בשכונת קטמון הישנה. בית הקפה השכונתי הזה תפס את מקומה של חנות אופניים, ולמרות שהוא ממוקם מול השטיבל השכונתי (בית כנסת עם מספר רב של מניינים בכל שעות היום) פוקדים אותו גם הרבה חילונים.

קפה "אביחיל" (האייל ‭(16‬ בשכונת מלחה נמצא במרחק הליכה מהקניון המרכזי והמוכר בעיר, אם כי אין מקום יותר רחוק ממנו מאווירת הקניון. המקום השקט הזה הוא הדור החדש של "מאפיית אביחיל" הוותיקה מזכרון משה. גילה, הבת של דני אביחיל, מקבלת את המאפים הטריים מבית אבא ועושה בהם שימוש מצוין לצד מספר מנות וסלטים.

אבל האזור הטרנדי ביותר הוא כאמור שוק מחנה יהודה. לצד דוכני הירקות והפירות והבסטות של הדגים והעופות הולכים ופורחים בתי קפה צבעוניים המשתלבים בשוק ומוסיפים לו טעמים חדשים. החלוץ שלפני המחנה היה אלי מזרחי עם "הכל לאופה וגם קפה‭,"‬ שפעל תחילה כאספרסו-בר לצד חנות כלי אפייה לפיינשמייקרים וכיום הוא רק בית קפה. בחודשי הקיץ מקיים מזרחי ערבי טפאס עם ליווי של הרכבי מוזיקה חיה, וכל הבסטות ברחוב השזיף הופכות לשולחנות מאולתרים.

בשנה האחרונה נפתח בשוק גם "אמיל קפה" (ברחוב התות פינת האגוז‭,(‬ שעבר למשכנו הנוכחי מהמושבה הגרמנית, כשלאחריו החל לפעול גם "אספרסו בר צדקיהו‭."‬ איציק צדקיהו פתח בצמוד לאימפריית החמוצים הידועה של קרובי משפחתו אספרסו קטן ומקסים, שלצד הסלטים הטריים, מהשוק איך לא, מוגשים בו גם מאפה קאדה כורדי מסורתי וכל מיני מאכלים נחמדים וקלילים. חדש יחסית במתחם השוק הוא גם "טופולינו" (אגריפס ‭,(62‬ קפה-מסעדה בטאץ' איטלקי.

אז אוויר ההרים אולי צלול כיין, אבל יחד איתו שואפים הירושלמים, ישר לדם, הרבה קפאין.