2. נפרדים בטון עצוב

היום שלפני המילואים הוא יום שבו אתה פתאום מרגיש לא נעים. לא נעים מהבוס שתקעת אותו באמצע הפרוייקט בשיא הלחץ, לא נעים מבני המשפחה, שאתה משאיר אותם דואגים לבד בבית. אמא שלי שואלת "איפה תהיו הפעם?", ואני מתחמק בכל מיני תירוצים עלובים, כדי שלא תדאג. הפרידה מהאנשים הקרובים לי אף פעם לא הייתה עניין בשבילי - ידעתי שבסך הכל אני נמצא קרוב, ליד הטלפון הנייד, ושאני אגיע לחופשה בקרוב. אבל הפעם הרגשתי שונה. אנשים באו להיפרד ממני כאילו אני נוסע לשנה להודו, וכולם ביקשו שאשמור על עצמי במין טון עצוב. קצת התחמקתי, ואמרתי שיהיה בסדר, ושאני כבר מכיר ויודע.
לקראת הגיוס חשבתי על החוויה המוכרת של שירות מילואים. ביום שאחרי השחרור מהמילואים אני תמיד מרגיש שחסר לי משהו; אני מתבונן וקולט שאין עליי נשק. הנשק הופך להיות איבר מגופך – בשירותים, במקלחת, מתחת לראש בשק השינה. ביום הראשון למילואים אני שוכח אותו בכל מיני מקומות וסולד מריח הסולר על המדים עם ריח של בית. תהליך ההסתגלות למילואים הוא מהיר, ולעומתו, אחרי השחרור יש תחושה של עייפות מצטברת ותשישות, ולוקח כמה ימים לחזור לשגרת החיים. יש משהו באינטנסיביות של המילואים, באינטראקציה עם האנשים, שנותן המון כוח, אבל דורש המון אנרגיה. שעות השינה המעטות - שספק אם הייתי מסוגל באזרחות למשוך אותן מעבר לארבעים ושמונה שעות - הופכות לשגרה, ואתה מסתגל במהירות לתקופות שינה קצרות ולא רצופות. הגוף מתנהג אחרת, פתאום אתה שם לב שלא הלכת לשירותים כבר יומיים למרות שאכלת כמו מטורף, ושאתה מסוגל לאכול דברים בשעות מוזרות, שבבית לא היית נוגע בהם.
קשה להסביר לאדם שלא היה שם את העוצמה של החוויה, כשישנם עשרות אנשים מאחוריך שבוחנים אותך ללא הרף, את התחושה הטובה אחרי ניווט נכון אל היעד או הפעלה של מספר כוחות במקביל בזמן כיבוש יעד. לא פעם אומרים לי החברים הקרובים – מה, עוד פעם מילואים?? רק חזרת לא מזמן. לפעמים נדמה לי שהחיים שלי הם רק הפסקה קצרה בין תעסוקה לאימון.
בסדיר שנאתי כל שנייה. הייתי תמיד עייף, היה לי קר, ורציתי הביתה. שנאתי את משחקי הכוח והעימותים על כבוד עם "הותיקים". במילואים זה שונה: חייל טוב נמדד אצלי קודם כל על-פי אישיותו, ורק אחר כך על-פי כישוריו המקצועיים. ישנה תחושה של חברות לאורך שנים, היכרות של האדם ומשפחתו, ותחושה שלא ממש משנה מה הוא עושה באזרחות. החוקים משתנים. פתאום לא חשוב מי עשיר ומי עני, מי גר בדימונה או בתל-אביב. מה שחשוב זה שהוא יחליף אותך בזמן בשמירה, ואם הוא יביא לך קפה חם כשאתה עייף ותשוש.
אני מסיים את ההכנות האחרונות. לארוז את התיק, לא לשכוח שום דבר חשוב, שאי אפשר להשיג אחר כך בשום מקום. נייר טואלט של הבית, מגבת, המטען של הפלאפון, ספר טוב וציפה לשק שינה. דברים קטנים שמשנים את המצב כשאתה רחוק. זהו, בטח שכחתי משהו, אבל אני חייב לזוז.