איילת חוטאת בפחמימות

אחרי שלושה שבועות של דיאטה חטפתי קריז של פחמימות. מוטי ניסה לשכנע אותי להסתפק בלחם קל עם גבינה כחושה, אבל אני יללתי שלחם קל לא נחשב פחמימות, ושאני מתגעגעת ללחם שלי, לפיצה שלי ולשמרים, או אלוהים, תן לי בבקשה שמרים תוססים בבצק, פליייז.

בדיוק באמצע הקריז אמא של מוטי התקשרה, עניתי לה בקול חלוש וחנוק מדמעות, היא מיד חשבה שרבנו (זו ההשערה הראשונה שלה לגבי כל דבר שנשמע אצלי מוזר, ההשערה השניה היא שאני בהריון...), אבל נרגעה כשהסברתי לה שמדובר במשבר פחמימות. אמא של מוטי התקשרה להזכיר לנו שלסבתא של מוטי יש יומולת, ושהשנה אנחנו חייבים לזכור להתקשר ולהביא לה פרחים כי היא נוטרת לנו טינה על היומולדת מלפני חמש שנים, אז עשינו מעשה בלתי ניתן לכפרה והתקשרנו ביום הולדת ממש ולא בערב שלפני. משבר הפחמימות נשכח בלהט עניני הסבתא, אבל אל דאגה, אנחנו עוד נחזור אליו.

מכלול הטקסים במשפחתו של מוטי מחייבים ניהול קפדני של יומן ימי הולדת ואירועים. לכל אחד יש את הגחמות שלו ואת המנהגים וההעלבויות שלו. אבל סבתא היא באמת האלופה.

מלבד שעת השיחה וארסנל הברכות שחייב להיות מדוייק, המתנות שאנחנו מביאים לסבתא של מוטי הן פרי השקעה ומחשבה אינסופית. אני נדדתי בכל קניוני האזור, בחנויות, משתלות ומפעלים סודיים כדי לקנות לה תיק. כשחזרתי הביתה עם התיק מוטי הלבין "אבל זה לא ארוז" - התיק היה עטוף לפי המודה האחרונה - באריזה שקופה עם שני קילו פוטפורי וסרטי רפיה. "אם אין על זה עטיפה אטומה - זה לא נחשב מתנה" מוטי פסק. בשיחת בירור גם אמא שלו הודיעה חד משמעית שעל המתנה חייבת להיות אריזה אחרת סבתא תעלב (משהו שקשור בזלזול באלמנט ההפתעה. ארזנו באריזה אטומה (מעל הפוטפורי, אלא מה). והשחלנו בתוך שקית גדולה עם ברכה ענקית ומושקעת.

בשבת כל המשפחה עשתה לסבתא יומולדת. כמו בכל שנה היא איחלה לעצמה למות ולנו לקבל בירושה את המתנות שהבאנו לה. טקס חלוקת המתנות, כולל הרמת כוסית (ליקר שוקולד או שרי), הגשת המתנות, חיתוך העוגה וצילום קבוצתי עם כלת השמחה והעוגה, עבר בשלום. המתנה המקסימה שלנו זכתה לתגובה "אוי, כל כך חבל שאני לא אשתמש בזה" וכך גם שאר המתנות שילדת יום ההולדת קיבלה.

כשחזרנו הביתה הייתי בקריז פחמימות כזה - שמיד הוצאתי מהפריזר שתי חבילות בצק שמרים, והזמנתי חברים לחגוג את הרס הדיאטה. הפעם מוטי הצטרף אלי בשמחה.

שבלולי בצק ממולאים

נזדקק ל:

1 חבילה בצק שמרים מוכן (8 ₪)

רוטב פסטו / פטרוזילה מוכן (צנצנת שלמה עולה 13 ₪, אבל אנחנו נשתמש בפחות מחצי, נגיד 5 ₪)

100 גרם גבינת מוצרלה מגוררת (5.50 ₪)

1/2 סלסלה עגבניות שרי חצויות (3 ₪ לסלסלה שלמה)

1 ביצה טרופה, לציפוי

1. מפשירים ומתפיחים את הבצק במקום חמים, עד שהוא מכפיל את נפחו.

2. מחממים תנור ל-200 מעלות צלזיוס.

3. מחלקים את הבצק ל-10 כדורים ומקמחים את משטח העבודה.

4. בידיים משטחים את הכדורים ויוצרים מלבן צר וארוך. מורחים כל מלבן בפסטו, מפזרים מעט גבינה ומסדרים את חצאי העגבניות. מגלגלים את רצועת הבצק לשבלול, מדביקים את הקצה בטיפת מים ומניחים בתבנית אפייה מרופדת בנייר אפייה.

5. מורחים ביצה טרופה ושולחים את השבלולים לתנור ל-20 דקות. כשהם זהובים וריחניים - מוצאים ומתאפקים לא לזלול עד שהם קצת מתקררים. סה"כ: 18.50 ₪.

בייגלה לעצלנים 

נזדקק ל:

1 חבילת בצק שמרים מוכן (8 ₪)

1 כפית סודה לשתיה, מומסת בתוך 1 כוס מים

1 ביצה טרופה

מלח גס, שומשום ואו מעט גבינה לפיזור

1. מפשירים ומתפיחים את הבצק עד שהוא מכפיל את נפחו.

2. מחממים תנור ל-200 מעלות צלזיוס.

3. מחלקים את הבצק ל-12 חתיכות שוות ומקמחים משטח עבודה. יוצקים את המים עם הסודה לכלי רחב ורדוד.

4. מגלגלים כל חתיכת בצק לנקניק ארוך ומעצבים בצורת בייגלה (איך שאתם אוהבים או מצליחים להתמודד). טובלים טבילה מהירה בתוך המים ומסדרים על תבנית אפייה מרופדת בנייר אפייה. מניחים לתפוח בשקט כ-10 דקות.

5. מברישים בביצה טרופה ומפזרם מלח, שומשום או גבינה מגוררת. אופים כ-15 דקות, עד שהבייגלה שחומים. סה"כ: 8 ₪.

מתכון שמצאתי במגזין האנגלי Good-Food ואימצתי עם כמה שינויים.

נזדקק ל:

1 חבילת פטוצ'יני או טליאטלה (6 ₪)

1/2 סלסלת עגבניות שרי (נשאר לנו מהשבלולים)

1 קופסה גבינת ריקוטה (250 גרם = 12 ₪)

1 חבילת עלי רוקט קצוצים בגסות (3.90 ₪)

1 בצל אדום קצוץ דק

4 כפות שמן זית

2 כפות צלפים קצוצים (רק אם יש בבית, לא חייבים)

מלח ופלפל שחור טחון טרי

1. מתחילים בבישול הפסטה - לפי הוראות היצרן.

2. בזמן שהפסטה מתבשלת מערבבים עגבניות, רוקט, בצל וצלפים.

3. כשהפסטה מוכנה מסננים אותה ומחזירים לסיר (לא על האש), מוסיפים שמן זית ומערבבים היטב שהפסטה תהייה מצופה. מוסיפים את תערובת הירקות, מלח ופלפל ומערבבים שוב, מפוררים את הריקוטה, מערבבים בעדינות ומגישים. סה"כ: 21.90 ₪.