מצבים המחייבים זהירות
ישנן הפרעות מועטות שבהן מטפל השיאצו המנוסה לא יוכל לטפל. יחד עם זאת, ישנן בעיות שאליהן יש לגשת בזהירות הרבה ביותר. השיאצו לא שונה מהרפואה המערבית בכך שהוא דוגל בכלל "ראשית, אין להזיק"
מורי שיאצו רבים, ואני בתוכם, מנחים את המתמחים להימנע מלטפל במקרה המעורר בהם עצבנות או אי שקט. זוהי אותה תחושת בטן אינטואיטיבית, הנופלת גם היא ההגדרה של "לעבוד מההרה". על המטפל המתחיל להימנע מלהתערב במקרי חולי רציניים.
סרטן: אחת מנקודות המחלוקת העיקריות היא האם טיפול שיאצו מותר או אסור לאנשים הלוקים במחלת הסרטן. המגמה הראשונה, שעדיין מושלת בכיפה, היא שאין לטפל על בחולי סרטן. הנחה זו נובעת מהתפיסה כי זרימה מוגברת של מערכת הדם והלימפה עשויה לגרום לסרטן להתפשט. ואולם, מכיוון שפעילות גופנית ונשימה עמוקה – שתי פעולות המומלצות לחולי סרטן – מגבירות גם הן את זרימת הדם והלימפה, החלו מטפלים רבים ובעלי שם לתמוך בחולי סרטן, וראו כי טוב. אין זאת כי שיאצו הוא המענה המיוחל למחלה קשה זו, אך ביכולתו להקל על סימפטומים רבים הנגרמים בעקבות המחלה ובעקבות טיפוליה הרעילים, דוגמת הקרנה וכימותרפיה. רפואת המזרח טוענת כי סרטן הוא ביטוי קשה במיוחד של חסימה אנרגטית, ויש לזכור כי שיאצו היא שיטה יעילה במיוחד לשיקום זרימת האנרגיה. שיאצו עוזר גם בהתמודדות הרגשית הקשה של האדם עם מחלתו. בכל אופן, רק מטפל מנוסה צריך להתמודד עם אתגר זה, ואין לראות בשיאצו תחליף לטיפול המערבי.
הריון: באופן מסורתי, נאמר שאין לטפל בשיאצו במהלך שלושת החודשים הראשונים (ויש שיאמרו – שבעה חודשים) להריונה של אישה. זו אמירה גורפת ולא מדויקת, אך יש בה טעם. ראשית, שלושת חודשי ההריון הראשונים הם פרק הזמן העיקרי שבו מבצע הטבע את ברירתו. רוב ההפלות הטבעיות מתרחשות בתקופה זו, ובדרך כלל מעידות על כך שהעובר לא התפתח כראוי. יחד עם זאת, אף מטפל שיאצו לא היה רוצה שיתלו בו חלילה את האשם בהפלה, על בסיס העובדה שטיפל באישה ההרה באותה העת. הסיבה השנייה היא שטיפול לא נכון עשוי לעורר צירים ולהחיש לידה בטרם עת, או להעיק על העובר. ואולם, הדבר נכון לכל שלב משלבי ההריון. רק מטפל בכיר, המנוסה בטיפולי שיאצו בהריון, רשאי לטפל בזמן זה. ישנם כללים ברורים מאוד של עשה ואל תעשה, וכאשר מתבצע הטיפול כראוי, הוא מיטיב מאוד עם האישה ההרה ומסייע לה בהתמודדות עם תופעות הריון כגון בחילות, צרבות והקאות, חולשה, כאבי גב, דכדוך ועוד. מנקודת ראות זו, כדאי ומומלץ לטפל בבעיות אלה גם בטרימסטר הראשון.
מחלה חריפה: כל מחלה חריפה המלווה בחום אינה מתאימה לטיפול שיאצו כללי, מכיוון שהחום מעיד על פעילות מוגברת ומרוכזת של הגוף, בהילחמו בפתוגן. טיפול שלם בשלב זה עשוי לבלבל או לפזר את צבאות הגוף, ולמען האמת – להחריף את המחלה. יש לשקול פנייה לרופא. מבחינה מזרחית, שיטות טיפול כגון דיקור, מוקסה או כוסות רוח, הן טכניקות הבחירה במקרה זה. ישנם מטפלים שישקלו בכל זאת ללחוץ על מספר מצומצם של נקודות מיוחדות, כדי להחיש את הריפוי.
אוסתיאופורוזיס (הידלדלות העצם): אסור לבצע טיפול שיאצו רגיל באנשים הסובלים מדלדול העצם, מכיוון שהישענות כנגד גופם עשויה לרסק את עצמותיהם. מאותה הסיבה אסור לטפל כרגיל באנשים שקיבלו טיפולי כימותרפיה. ניתן לבצע טיפולי מגע נטולי לחץ, המבוססים על הנחת ידיים קלה שבקלות (בדומה להילינג ולרייקי). חשוב לדעת שגם לטכניקה זו נודעת יכולת ריפוי והרגעה רבה, בהתבסס על כך שהיא מבוצעת על ידי מטפל מנוסה.
לחץ דם גבוה: אסור ליישם הישענות ולחיצות חזקות כשמטפלים בסובלים מלחץ דם גבוה, כדי לא לפגוע בכלי הדם העמוסים לעייפה. לחלופין, יבצע המטפל המנוסה טיפול עדין ומרגיע, וייתכן שיוכל לטפל בבעיה ולאזן את רמות לחץ הדם.
החלושים והתשושים: מטופלים תשושים ושבריריים עשויים להיות בני גיל הזהב, בעלי מבנה חלש, הלוקים בתסמונת העייפות הכרונית ובשאר מחלות כרוניות מתישות. כולם יכולים ליהנות מיתרונותיו של השיאצו, אך רק תחת ידיו של מטפל מנוסה. על הטיפול להיות עדין במיוחד, ולא ארוך.
כמו כן, אין לטפל כרגיל באנשים עייפים במיוחד, רעבים, צמאים או מותשים נפשית. יש לשקול את מצבם ולפעול לפי שיקול הדעת. לעיתים שיחה תהווה תחליף מצוין לטיפול הידני. כוס משקה או פרי יכולים גם להילקח בחשבון.
מצבים מקומיים: ישנם מצבים האוסרים טיפול מקומי, אך מתירים טיפול באזורי גוף מרוחקים, כמו דליות, פצעים, שברים, צלקות ניתוח והידבקויות, פרקים מודלקים המראים סימני חום ואודם, ואזורים שבהם העור דלקתי, אדום או כואב.
מצבים דמויי פסיכוזה: אין לטפל באלה שאינם מצויים בהכרה מלאה וצלולה. אדם הנתון תחת השפעת אלכוהול או סמים אינו כשיר לטיפול שיאצו. אדם הנתון במצב שגעוני או הזוי זקוק להשגחה מידית של בעל מקצוע.
