מרמייט

ספק אם התאור הבא יוכל להיטיב עם פקעיות הטעם. הוא חום, בעל מרקם דביק וריח מעופש, שיכול להמם בקלות נחיריים בלתי מנוסות. טעמו מלוח, ויש למרוח אותו דק, דק. אחרת הטעם העצמתי יכול לחרוך את החך, להקפיץ את העיניים מחוריהן, או לגרום לך לעבור בנקל לקבוצה שסבורה שאפשר לעשות עם הממרח כל דבר מלבד לאוכלו. ניסיון רע אחד ולעולם לא תרצה לחזור.

מרמייט (Marmite)- אפשר לאהוב אותו או לשנוא אותו. למזלי אמרו את זה לפניי. לפני כשלוש שנים, ביום הולדתו המאה של הממרח הבריטי הכה אהוד, השיקה החברה קמפיין חדש שזו הייתה סיסמתו. מלבד חוק הברזל שיש למרחו על הפרוסה או הטוסט (עם חמאה) בקמצנות, הכול הולך. ניתן להוסיפו למרקים, קדרות, תבשילים. מעריצים יאכלו אותו על קרקרים עם או בלי גבינה צהובה. משוגעים לדבר עשויים לערבבו עם פופקורן או עם פירה.

ההתרגשות עלולה לשכוך מעט כשנזכרים שמדובר למעשה בתמצית שמרים. תוצר לוואי של תעשיית הבירות (שמרים נדרשים בה עבור תהליך התסיסה). היה זה לואי פסטר, שגילה שהשמרים הם אורגניזמים חיים. אחריו, לייביג (Leibig), כימאי גרמני, מצא שאפשר להפוך את השמרים לתוצר מזון צמחוני, שמזכיר במאפייניו בשר. אבל היו אלה דווקא הבריטים שהחלו לעשות בשמרים שימוש מסחרי.

שאריות השמרים לייצור המרמייט מגיעות הישר ממבשלת השיכר בבורטון און טרנט (Burton-on-Trent), כ-500 ק"מ צפונית ללונדון. הממרח עצמו מיוצר במפעל הממוקם לא רחוק משם.

מקור השם ככל הנראה צרפתי. Une petite marmite זהו מרק צרפתי. Marmite בצרפתית הוא סיר בישול, בדומה לציור על גבי התווית, וגם לצורת הצנצנת המקורית עצמה. לממרח הקשיש היסטוריה מפוארת עם כמה נקודות ציון משמעותיות כמו: העלייה בפופולריות כתוצאה מגילוי הויטמינים ב-1912 וחלוקת הממרח לחיילים לסיוע במניעת התפרצות מחלות במלחמת העולם השניה.

הצנצנת עצמה עברה גם היא שינויים קוסמטיים ומהפכים אישיותיים עם השנים, שהעמידו במבחן המסירות אפילו את הצרכנים האדוקים ביותר. מפחיות ירוקות לצנצנות זכוכית. ממכסה המתכת מסורתי, למכסה הפלסטיק הצהוב הסטנדרטי.

ייחודי ככל שיהיה, המרמייט נאלץ במשך השנים לחלוק את קדמת הבמה עם כמה דודנים בדרגות קרבה שונות. אחד מהם הוא ה-Bovril, תמצית בקר, שמשתמשים בו בעיקר לתיבול מרקים. ייתכן שכמה מכם נתקלתם גם ב- Vegemite או ב-Promite. הממרחים דומים מאד למרמייט, אך הם מיוצרים באוסטרליה, והם שונים ממנו מעט במרכיביהם. Promite מכיל גם סוכר, שניהם מכילים תוספת קרמל.

זו ללא ספק אחת המילים הראשונות שילדים אנגלים רוכשים בינקותם, הממרח כה טבוע בתרבות הבריטית, עד הצעה לדיון בפרלמנט בחגיגות המאה למוצר הניב את המשפט הבא מפי שר הספורט לשעבר: "אנו מסופקים מאד מהחיוניות הבריטית של המוצר, ומחוסר האטרקטיביות שלו למרבית אוכלוסיית העולם".

ברשת אפשר למצוא עשרות אתרים שמקדשים את הממרח. “I love marmite" הבולט מביניהם מציב לאחרים תחרות קשה. שאמוס וולדרן, בריטי חסיד מרמייט, שמתגורר בבוסטון, הקים אתר, שאפשר למצוא בו מתכונים, תשובות לשאלות נפוצות, חוויות מביקור במוזיאון מרמייט פרטי בסנט לואיס, ואף דעת רופאים מומחים, שטוענים שאפשר להשתמש במרמייט כדוחה יתושים.

מאה שנים נוספות? ככה זה נראה. לפחות על סמך תשומת הלב העקבית, והאזכורים הרבים שהמרמייט מקבל. "הדבר הראשון שהוא עשה אחרי שהגיע הביתה היה לאכול מרמייט על טוסט", דיווח עיתון הגארדיאן הבריטי ב- 1994, עם שובו הביתה של פול רידאוט, תרמילאי בריטי שנחטף על ידי מורדים קשמירים בהודו. "זה היה די טוב", סיפר רידאוט לעיתון, "זה פשוט אחד מהדברים האלה. אתה לא בארץ שלך וזה הדבר היחיד שאתה יכול לחשוב עליו".

מרק בצל עם מרמייט

חומרים:

4-5 בצלים חתוכים דק

1/3 חבילת חמאה, או 5 כפות שמן זית

1 כף קמח

2 כפות אבקת מרק עוף פרווה

1 כוס יין לבן יבש

4-5 כוסות מים

½ כפית תבלינים מעורבים (Mixed Herbs)

1 כפית מרמייט

מלח ופלפל

להגשה: קרוטונים וגבינה מגוררת

הכנה:

1. מטגנים את הבצלים בחמאה או שמן זית עד שהם מזהיבים.

2. מוסיפים קמח ומערבבים עם הבצלים. מוסיפים את מרק העוף.

3. מוסיפים יין לבן יבש, מים, תבלינים מעורבים, מלח ופלפל ומרמייט. לאחר הרתיחה מכסים חלקית את הסיר ומבשלים על להבה נמוכה לפחות שעה (רצוי יותר).

4. מוסיפים קרוטונים ומגישים.