מלחמת החומוס באבו גוש: עכשיו הסולחה

טלנובלה מזרחית מתרחשת מול עינינו בשידור חי: שני אבו שוקרים - אלה מהחומוסיות של אבו גוש - יוצאים לרחוב מול המסגד באבו גוש ומתחבקים חזק, תוך שהם מחייכים במבוכה כמו ילדים בגן. אל השקט המתוח מתפרצות מחיאות כפיים סוערות משני צידי הרחוב של עוברים ושבים, המכירים את הסכסוך, ושל העובדים משתי החומוסיות, שלא הורשו עד היום לדבר אלה עם אלה.

עד לרגע הפיוס היתה הסמטה השקטה באבו גוש זירת אש בין שתי המסעדות. האחת קטנה ואינטימית עם השלט: "אבו שוקרי המקורי מספר 1. לא עברנו. היזהרו מחיקויים". השנייה גדולה יותר, מודרנית יותר, עם שלט גדול יותר: "אבו שוקרי המקורי מספר 1. עברנו". מיהם שני האבו שוקרים, שרק מטרים ספורים מפרידים ביניהם, ושמנהלים מלחמת חורמה?

לאבו שוקרי האחד קוראים בכלל סמיר (סמי) עבד א-רחמן. אבו שוקרי האחר הוא בעצם עבד א-רחמן סובחי, בן-דודו של סמי. האחד טוען שהוא חבר של אבו שוקרי המפורסם מירושלים העתיקה, שנתן לו אישור לפתוח מסעדה בשמו. האחר טוען שעבד אצל אבו שוקרי הירושלמי שנה וחצי, ולכן הוא נציגו האמיתי.

אמרנו טלנובלה, ולא בכדי: בסכסוך החומוס הזה מעורבים - כמו בכל טלנובלה ראויה לשמה - גם הבנים והנשים. אבו (סמי) שוקרי נשוי לאחותו של אבו (סובחי) שוקרי, ואילו סובחי נשוי לאחותו של סמי. וזה עוד לא הכל: הבן של סובחי נשוי לבת של סמי, והודות לנישואים האלה יש לסמי ולסובחי נכדים משותפים. ("הם אוהבים לבוא אלי, כי הסבא השני קמצן", טוען סמי בלהט).

הכל אמור היה להישאר אפוא במשפחה, אבל לפי מיטב המסורת של הטלנובלות פרץ הסכסוך החוצה ואף הגיע לתקשורת. אנחנו ארגנו לשניים סולחה בחסות השחקן ז'ק כהן, שהוא בכלל מסלטי צבר, כדי לשים קץ לסכסוך המטופש. עכשיו כבר לא שוללים השניים את האפשרות שיקימו ביחד רשת מסעדות.

ראיון משמין

זה היה ראיון קשה ובעיקר משמין: למרות רוח הפיוס לא היה סמי מוכן לשבת אצל סובחי, וסובחי לא היה מוכן לשבת אצל סמי, ולכן נאלצתי לשבת בשתי המסעדות – ולאכול בשתיהן: מסבחה, חומוס עם פול, פלאפלים וחמוצים. איפה היה יותר טעים? אתם לא באמת מצפים שאכריע בסוגיה הרת הגורל הזאת. בכל אופן, אצל כל אחד מהאבו שוקרים ישבו אוהדים מושבעים, שהיו מוכנים להישבע בפה מלא חומוס ש"אצל האבו שוקרי שלנו האוכל הרבה יותר טעים".

ההכרעה איפה להתחיל את הראיון התקבלה בהטלת מטבע. סובחי, זה מהחומוסייה הגדולה יותר, ניצח ולא הסתיר את שביעות רצונו. "אצלי תאכל טוב", הוא אמר ועשה לי הרבה כבוד: מילא את השולחן בעצמו, שיבח את המנות שהגיש ולא גבר על יצרו והשמיץ את מתחרהו: "מה שיגישו לך ממול – אין לי אחריות".

הוא בן 65. כל יום בולע צלחת חומוס ב-4 לפנות בוקר ומצהיר בגאווה: "אף פעם לא ביקרתי בבית-חולים". הוא מצביע על קריקטורה שהכין דודו גבע לכתבה שכותרתה היא "חומוס עוזר למניעת סרטן". בקריקטורה נראה שלט שעליו נכתב: "אבו שוקרי רפואה מונעת", והרופא רושם לפציינט שלוש מנות חומוס ביום ופלאפל לפני השינה.

את אבו שוקרי הוא מכיר, לטענתו, כבר מ-1968. הייתי אוכל אצלם הרבה. שאלתי אותו איך הצליח לעשות חומוס טוב. הוא ענה לי שחומוס צריך לאהוב, ואז הוא כבר יוצא לבד כמו שצריך. זה היה אחר כך הרעיון לקמפיין 'חומוס עושים מאהבה'".

סובחי מילצר זמן מה במסעדת פלמחי בירושלים, "אבל תמיד רציתי לעשות חומוס טוב. החומוס הזה הוא שלי. סמי מעולם לא התערב בהכנתו. עד היום אני מכין את החומוס בבית". תגובתו של סמי: "יש לו פועל ששטף אצלי כלים, והוא זה שעושה לו את החומוס. מעולם לא נתתי לו לנגוע בחומוס, והוא לא יודע לעשות חומוס".

אז איך עושים חומוס טוב לפי אבו (סובחי) שוקרי? מחפשים גרגרים איכותיים וטובים, שמתאפיינים בטעם מתקתק. משרים אותם במים עד שהם מתרככים. לאחר מכן שופכים את המים, מוסיפים מים טריים ומבשלים את הגרגרים במשך 12-13 שעות על האש – כמו טשולנט. צריך כמובן להקפיד כל הזמן שיהיו די מים בסיר, שאם לא כן החומוס יישרף. עם תום הבישול מקררים את הגרגרים, טוחנים אותם ומוסיפים לימון, טחינה, פטרוזיליה ותבלינים. אילו תבלינים? זה הסוד הכמוס ביותר של סובחי.

למרות זאת ניסיתי את מזלי ושאלתי את סובחי מהו סוד התבלינים. סובחי: "נו, זה לא פיתוח של טיל. כולה חומוס, ואת זה אשמור לעצמי ולבני".

כיסא לשרון

מה מיוחד באבו שוקרי?

סובחי: "ישראל היא המקום עם הכי הרבה חומוסיות בעולם. ביקרה פה צמרת המלוכה מירדן יחד עם שני אלופים מצה"ל ואמרה שלא טעמה מעולם חומוס יותר טעים מאשר אצלי. אומרים שחומוס טוב יותר יש רק בסוריה. אני עושה חומוס באהבה, ומי לא מבקר פה? אלופים, שרים, זמרים, אנשי תקשורת. חיים יבין עם חבריו. ריקי גל. עומרי שרון היה כמה פעמים".

מה עם אריאל שרון?

סובחי: "אין לי כיסא בשבילו".

עם זאת מספר סובחי שאחיו, אלכס אבו גוש, הוא המלצר האישי של שרון בכנסת. "אנשי השב"כ ניסו לסלק אותו, אבל שרון הודיע להם שרק אבו גוש ימלצר לו".

ולא ניסית להעביר לו חומוס באמצעות הקשרים שיש לך?

סובחי: "לא. ירצה, יבוא".

לאחר מכן עברתי לסמי. הוא בן 52, ומגיל 16 עובד במסעדנות. בראשית דרכו הוא מילצר במסעדת שמש בירושלים ובמשך שנה וחצי עבד, לטענתו, אצל אבו שוקרי. "סובחי לא מבין כלום בחומוס. כשאני עבדתי בחומוס, הוא רק עשה פיתות".

ב-1990, מספר סמי, עלה לו רעיון לפתוח סניף של אבו שוקרי באבו גוש. "ב-1994 צירפתי את סובחי. הוא נשוי לאחותי, ואני לאחותו, והבן שלו נשוי לבתי. אז אין ברירה. אבל החומוס הוא סוד שלי. אף אחד לא מורשה להיכנס למטבח. יש שם שלט שאוסר כניסה. את הסוד אעביר לבן שלי. לא. הוא לא התחתן עם הבת של סובחי. טעות כזאת עושים רק פעם אחת".

גרסת סובחי לדברים האלה של סמי: "ב-1994 היתה זאת יוזמה משותפת של שנינו לפתוח את מסעדת אבו שוקרי, אבל הכל היה על שמי, כי החשבון של סמי היה מוגבל בבנק". סמי: "נתתי לו לנהל את המקום. לא היה לי מעולם חשבון מוגבל. זו קנאה. הוא רצה לקחת אליו את כל הקליינטים".

ליד המסעדות של שניהם ניצבת מסעדה שלישית, אבו נאג'י, שהוא הבעלים של המבנה שבו שוכנת מסעדת אבו שוקרי של סמי. "אבו נאג'י תכנן להשתלט על אבו שוקרי ולא רצה להאריך את החוזה שלי", טוען סובחי. "אז פיניתי חמישה חודשים לפני הזמן ופתחתי מקום ממול, במקום מכולת, ואת בעל המכולת הכנסתי כשותף".

אבו נאג'י וסמי מכחישים. סמי: "נאג'י פשוט לא רצה להאריך לסובחי את החוזה, כי הוא ראה עם מי יש לו עסק. יש לו, לאבו נאג'י, מסעדה משלו. הוא לא צריך אבו שוקרי".

מלחמת עולם

משפתח סובחי את המסעדה שלו, פרצה מלחמת עולם. הסכסוך הגיע מיד לבית-המשפט בגלל השלטים הזהים: "אבו שוקרי המקורי מספר 1". "רצו שאסיר את השלט", מספר סובחי. "אין בעיה, אמרתי, אבל במקרה כזה אחזור למקום המקורי עד גמר החוזה. אז ויתרו".

אבל דם, מתברר, סמיך יותר מחומוס, ותוך כדי הצגת עמדתו בסכסוך חושף סובחי את רגשותיו: "זה כואב. מה תגיד הבת של סמי שנשואה לבן שלי, שהוא שותפי, כשתשמע שאנחנו מדברים על אבא שלה? מה תגיד אשתי כשתשמע אותי אומר שהאח שלה מכר אותי? מה תגיד אחותי כשתשמע את בעלה משמיץ אותי? הכי חשוב זה שלום המשפחה. בסופו של דבר יש מקום לשתי מסעדות. שנינו מצליחים יפה. מי שרוצה ומכיר את החומוס המקורי, בא אלי. השאר, כמו מגנט, מגיעים למקום הישן שהם מכירים. אני מוכן להביא את סמי לפה כשותף במסעדה אחת גדולה".

סמי: "כשהתור אצלי ארוך בשבתות, אנשים עוברים אליו, כי לא אוהבים לחכות. אצלי תמיד מלא. רק אני יודע לעשות חומוס אבו שוקרי, והטעם אצלו מזויף. אני לא רוצה שותפות. בשביל מה אני צריך אותו? הוא לא עוזר בכלום. הטעם של החומוס שלו אחר לגמרי. הוא היה בבעיה, כי לא שיתפתי אותו בסודות. אז הוא המציא חומוס משלו, שאין לו קשר למקור. בכוונה סובחי פתח מולי. בחיים הוא לא נגע בחומוס. ראה שהבאתי צלחות מירדן, מיד רץ גם הוא להביא אותו סוג".

תגידו, איך חיים ככה במשפחה אחת גדולה?

סמי: "הבת שלי באה אלי. ניסו לדבר לליבי. אני לא מערב את אשתי, את אחותי ואת בתי. אם יש שמחה ומזמינים אותי, אני הולך כרגיל. הנכדים באים אצלי יותר מאשר אצלו". בדיוק נכנס הנכד של שני האבו שוקרים, סובחי (10), ומבקש 25 שקל מהסבא סמי, ומקבל 40. אנו שואלים אותו איזה חומוס של איזה סבא יותר טעים. הוא מושך בכתפיו ובורח. ואז סמי מגלה סוד: "אשתי בכלל קונה את החומוס מהסופרמרקט". אפשר להבין אותה. אם תשתמש בחומוס של סובחי, תסתבך עם בעלה, אם תשתמש בחומוס של סמי, תסתבך עם אח שלה.

סובחי: "אלה לא חיי משפחה. בשמחות צד אחד לא מגיע. יש פירוד מיותר".

לא צריך שיהיה באבו גוש אבו שוקרי אחד?

סמי: "באים אצלי יותר מאשר אצלו. אוהבים אותי יותר. שיחיה, שיעבוד. מה איכפת לי. שרק ייתן חומוס כמו שצריך ולא יקלקל לי את השם. אנשים מתלוננים שהטעם לא אותו טעם".

סוף הפארסה

בתחנה המרכזית הישנה בתל-אביב פתחו אבו שוקרי. זה שייך לכם?

השניים: "אין קשר. ניסינו לדבר עם ההוא מתל-אביב. הוא לא רצה".

איפה החומוס הכי טוב בעולם?

השניים: "אצל אבו שוקרי (כל אחד בשלו, כמובן), אצל אבו קרוואן ביפו ובעכו העתיקה".

שמעתי שהסכסוך ביניכם גלש לפני שבוע לפסים אלימים. אוטו ניזוק ליד המסעדות שלכם. מי אחראי?

סובחי: "רק שמעתי על האירוע. לא ראיתי. זוג בא לאכול חומוס. ביקשו מהם שיזיזו את האוטו. לא הזיזו. החלה קטטה. זה לא קשור אלינו. סתם ניפחו את העניין, וזה מזיק לנו".

סמי: "כלום לא קרה. סתם ניפחו את העניין. לא היתה משטרה, לא היה כלום".

השחקן הוותיק ז'אק כהן, שמוביל את הקמפיין של סלטי צבר, הוא חבר של שניהם והחליט לשים קץ לפארסה. לקראת סיום הראיונות הוא העלה בפניהם הצעה: "כדי שתצליחו אתם חייבים סולחה, אהבה וקירוב במשפחה". השניים הסכימו. יום אחרי הראיון הזה נערכה הסולחה. היא צולמה, ואפשר שבסופו של דבר תשמש כדי לפרסם את סלטי צבר...

בתום הראיון ביקשתי הדגמה לסולחה שעתידה היתה להיערך 24 שעות מאוחר יותר. זה לא היה קל, אבל בסוף, תוך ששניהם מחייכים במבוכה, הם התחבקו במשך דקות ארוכות. ביקשנו שכל אחד יחזיק ביד קערה עם החומוס שלו. הם נכנסו למטבח לדקות ארוכות, לא חסכו במאמצים ויצאו עם יצירות הפאר שלהם.

תגידו, אז מה הלאה?

סמי שבניגוד לסובחי, עדיין לא החליף לגמרי את הדיסקט: "מסעדה אחת לא תהיה, כי זה חומוס אחר לגמרי, אבל יש בהחלט מקום לשניים, בלי מריבות".

ומה בנוגע לרשת מסעדות?

סובחי: "אינשאללה".