סיטרואן C4 - סוף סוף סיטרואן

רעד נעים עבר בצדו השמאלי של עכוזי, בעודי מחליף נתיבים בכביש בואכה ביאריץ, מדווח לי כי עברתי - אם לא ידעתי - על פני סימון לבן. נעים ומעניין, אבל למרות שאין ספק כי נהגים שונים לבטח יגלו עניין באביזר החדש, אני יכול להבטיח לכם כאן ועכשיו כי סיטרואן לא הצטרפה ל"סקס סטייל".

מדובר במערכת "מניעת סטייה מנתיב", המסוגלת לזהות מתי הנהג נודד בין הקווים המסומנים על הכביש. כאשר זה מתרחש ללא איתות, היא חושדת בעירנות הנהג ומרעידה קלות את תחתית המושב בכיוון הסטייה. נשמע מסובך אבל עובד. נשאלת רק השאלה כיצד היא תתמודד עם כמה ימי נהיגה רצופים על יער הסימונים המגוחך על נתיבי איילון. אבל דיה לצרה.

קחו למשל את העיצוב. בניגוד לכל יצרני רכב מצליחה סיטרואן לייצר שתי גרסאות מרכב שונות מהותית. כך למשל הנוכחות של הקופה בולטת וחד-משמעית, לא רק מהפה לחוץ. לי היא מזכירה את הונדה CRX הנושנה, ואת תפיסת ה"שוטינג ברייק", סטיישן-ספורט של אסטון מרטין. ה-C4 הרגילה יותר נראית עגלגלה-משהו, מזכירה במקצת את ה-GS ההיסטורית של סיטרואן. בשתיהן בוחרת סיטרואן לדבוק במרכב נמוך יחסית, ולא ללכת בכיוון המיניוואני-פופולארי. זה מסייע לה להתהדר כמו בימים "ההם" בעיצוב יעיל להפליא עם מקדמי גרר של 0.28 CD בקופה, 0.29 בקומפקטית.

האצ'בק אווירודינמית

מעניין, אך השינוי הגדול במראה בוצע ללא הבדל גדול במרכיבים, כולל הגג. וזה מבטיח כי המידות הפנימיות של הקופה המסוגננת, מהמושב האחורי ועד לתא המטען, זהות לאלה של הדגם השמרני יותר. בעברית, למרות מראה מושך בהרבה, הקופה אינה פחות שימושית מההאצ'בק, ובצרפת מחירה אפילו נמוך במעט.

תתחילו לרשום

אבל רשימת החידושים ארוכה הרבה יותר. למשל פנסי קסנון (תוספת) שעוקבים אחר הפניה, בהתאם למסורת שהתחילה סיטרואן עוד ב-DS (אירופאית ראשונה עם פריט זה, עוד בשנות ה-60). זה עוד טכני, אבל מה בדבר הרעיון לספק תשע טבליות ריח שונה למערכת האוורור? או מד סל"ד שהופך כולו אדום לקראת סוף הדרך?

קופה אמיתית

ואם כמו בעבר (CX, ויזה GS ועוד) מתעסקים הצרפתים בגלגל ההגה ובמתגי הפיקוד, איך אפשר לוותר על מחוונים. ל-C4 לא פחות מחמישה צגי מידע: על לב ההגה יש צג נורות, מעליו מד סל"ד בצורת פס, במרכז לוח מחוונים דיגיטלי עיקרי, (מהירות, חום, דלק, טווח). בחלק התחתון יש צג לערכת השמע-מחשב דרך, ובתחתית זה שמשרת את בקרת האקלים המפוצלת.

מטהר אוויר מובנה

לא כולם יאהבו את המרחק בין מד הסל"ד למד המהירות, אבל בסופו של דבר קל להסתדר כאן יותר ממה שנראה, בוודאי טוב יותר מהבלגאון החוגג ב-C8 למשל. באופן מפתיע, השגיאות בהנדסת האנוש קשורות דווקא למתגים שגרתיים כמו זה של הנעילה שאינו נראה לנהג, או מיקום מוסתר לפקדי ה-ESP ובקרות נוספות.

מניעים

סיטרואן יוצאת לדרך עם שפע מנועים שאת רובם כבר פגשנו (ראו הרחבה במסגרת). קוצר הזמן המעיק חייב התמקדות בשלושה: ה-1.6 "שלנו", ה-2.0 ליטר 180 כ"ס של ה-RC וה-2.0 ליטר דיזל HDI. גרסת ה-1.6 110 כ"ס, הידנית בינתיים, מתגלה כנעימה עם ביצועים שתואמים לציפיות. הרעש מבודד היטב, הצליל נעים ובזכות חלוקת הילוכים נכונה, הכושר נאה (194 קמ"ש 10.6 שניות) ומזכיר את ההפסד מהשידוך לתיבה האוטומטית.

גרסת ה-VTS עם מנוע ה-2.0 ליטר 180 כ"ס היא עוף שונה. המנוע אמנם מסתדר עם המשקל, אבל עבור מלוא האפקט המלא כדאי לסחוב אותו מעלה. שם, היכן שמד הסל"ד מתחיל להסמיק, מתקבלים צליל ספורטיבי וזרימת כוח מהנה. לא ברור לי אם היא אכן מסוגלת לאמת את הנתון הרשמי (223 קמ"ש ו-8.3 שניות ל-100 קמ"ש) אבל היא בוודאי מהירה מאוד.

יחידת הטורבו-דיזל החדשה והמצוינת של פיז'ו (138 כ"ס) ממשיכה, כרגיל, להרשים. ועם שפע המומנט היא גם זו שמפעילה באופן תכוף יותר מכל האחרות את בקרת היציבות. עם שישה הילוכים הכוח זמין בכל עת, והתלונה היחידה היא לגבי רעידות מסוימות במכונית ההדגמה.

ניהוג שגרתי

בסעיף ההתנהגות אין בשורות גדולות. ה-C4 עושה את העבודה באופן טוב ומהנה למדי, אך היא בפירוש אינה מגיעה לרמות העונג שמציעה פורד פוקוס החדשה. עיקר התלונות הן כלפי הגה אלקטרו-הידראולי, שאינו חד דיו, ובוודאי משרה עירפול מסוים לעומת ה-307 של פיז'ו. מלבד זאת יש כאן התנהגות מאוזנת ונעימה. קל לנהוג בה, והתגובות שקולות ורגועות, כיאה למכונית בת זמננו. בגרסאות הרגועות מתקבלת גם נוחות ברמה גבוהה, שמבטחיה לפחות להתקרב לזו של האחיות הבוגרות.

ה-VTS שונה מהותית, עם מתלים מוקשחים וצמיגים נמוכי חתך. היא קופצנית יותר, מסתדרת פחות טוב עם שיבושים ופה ושם אף נחבטת על גלים חדים. זה לא מעודד בהתחשב בפער העצום בין הכבישים כאן לאלה שבישראל. מאידך, ההיגוי "בשרני" יותר והתגובות חדות. ובניגוד לאחיותיה המתעקשות על בחירות היצרן, כאן מאפשרים הצרפתים ניתוק של בקרת היציבות.

סיכום מעודד

כמעט בכל מפגש עם אנשי תעשיית הרכב אנו שומעים כי אחיות לפלטפורמה צריכות להיבדל במה שהלקוח רואה ומרגיש. בדרך כלל מדובר בטקסט שנלמד היטב, וזהו. הפעם, כך נראה, יש מאחוריו גם קבלות. הדימיון לפיז'ו 307 מתחת לעור אולי גדול, אבל התוצאה שונה קיצונית.

התוצאה הזו יוצרת בפירוש את המכונית "הכי סיטרואנית" בעשורים האחרונים, עם המון קסם במראה ושפע חידושים. חלקם כרגיל כנראה בגדר גימיק, אך הם מוסיפים בכל זאת. מוסיפים כדי להפוך את ה-C4 למכונית המעניינת בקבוצתה בתקופה האחרונה. כזו שמדגישה חדשנות, אך גם את שמרנות חלק מהמתחרים.

אם נצרף לכך את רמות הציוד הנדיבות והמחיר התחרותי של סיטרואן בארץ, נקבל כנראה את אחת ההבטחות הגדולות בתחום המשפחתי. מתי? צריך להתאזר בסבלנות. ייצור גרסאות אוטומטיות יחל רק בפברואר, ולכן תגיע ה-C4 רק במאי, היישר לפתיחת שנת הדגם 2006.