התביעה ביקשה: 20 שנות מאסר למקסימוב
הפרקליטות ביקשה מביהמ"ש לגזור את העונש על עופר מקסימוב לאחר הרשעתו במעילת הענק בבנק למסחר. גם על אחותו, אתי אלון, ביקשה התביעה לגזור עונש דומה, אך ביהמ"ש גזר עליה 17 שנות מאסר. התביעה גם ביקשה להענישו על מעשי גניבה רבים ולא אחד בלבד
הפרקליטות ביקשה היום (ב') מבית המשפט המחוזי בתל אביב להטיל עונש של לפחות 20 שנות מאסר על עופר מקסימוב, שהורשע בפרשת המעילה בבנק למסחר.
מקסימוב הורשע בחודש פברואר בגניבה של מאות מיליוני שקלים, זיוף מסמכים ושימוש בהם וכן בעבירות נוספות.
על אחותו, אתי אלון, ביקשה גם כן התביעה לגזור 20 שנות מאסר, אולם בית המשפט גזר עליה לבסוף 17 שנות מאסר ועוד שלוש שנים על תנאי.
למרות שמקסימוב הורשע בעבירת גניבה אחת על כל הסכומים שגנב, ביקשה היום התביעה שהעונשים שיוטלו עליו יהיו על מעשי גניבה רבים ולא על אחד. התביעה טענה כי "מדובר במאות מעשי גניבה במאות מועדים שונים, כלפי אנשים שונים ובסכומים שונים", ולכן ביקשה מבית המשפט להטיל על מקסימוב עונש "לפי כל גניבה וגניבה".
התובעת נורית הרצמן, אמרה כי "מקסימוב אף ניצל את מעמדה של אתי כעובדת הבנק. הפסול המוסרי במעשים אלה הוא כבד ביותר בשל הפגיעה באמון הבנק כלפי לקוחותיו ולכן יש להעניש אותו בהתאם לפסול המוסרי הזה".
הפרשה התפוצצה באפריל 2002, בעקבות ביקורת של בנק ישראל, שהחלה לאור ההיקף החריג של הלוואות שהעניק הבנק למסחר. התברר שאתי אלון, ששימשה סגנית מנהל מחלקת ההשקעות בבנק, גנבה במהלך חמש שנים יותר מ-250 מיליון שקלים כדי לממן את חובות ההימורים של אחיה.
הפרקליטות טענה כי מקסימוב הוא שיזם את המעילה. הוא הנחה את אחותו לבצע את העבירות הבנקאיות ולגנוב את הכסף מחשבונות לקוחות הבנק. מקסימוב הואשם גם בזיוף המחאות בנקאיות שסיפקה לו אלון, כאשר לטענת המשטרה, נמצאה התאמה בין כתב ידו לחתימות ההיסב שעל ההמחאות.
במהלך 2002 עזב מקסימוב את ישראל ועבר לרומניה. לפי כתב האישום, גם מרומניה הנחה את אחותו ואת אביו אביגדור לבצע את מעשי הגניבה והזיוף, עד למעצרה של אלון בסוף אפריל של אותה שנה.
במאי 2002 נעצר מקסימוב ברומניה והובא לישראל. כשנה לאחר מכן, ביולי 2003, נגזרו על אתי אלון 17 שנות מאסר בפועל. על אביה, אביגדור מקסימוב, נגזרו שש שנות מאסר.
"מדובר בשקרן"
בעת הרשעתו של מקסימוב כתב השופט שלי טימן: "מקסימוב הוא שקרן שמילת אמת לא יוצאת מפיו. השופט קבע כי עופר מקסימוב ידע היטב כי אחותו גונבת את הכסף, וכי למרות טענתו שהחזיר את מירב הכסף - "טענה זו גם היא שקרית".
השופט הוסיף: "קשה היה להבין את פשרה של זחיחות הנאשם, הבעת שביעות הרצון שעל פניו, החיוך התמידי והביגוד המוקפד, כשהוא נראה נהנה מהמעמד ומהתעניינות כלי התקשורת בו... שביעות הרצון העצמית והשאננות המחויכת של אדם שגרם לעשיקתם של אנשי עמל מהשורה וחייב כספים בקנה מידה מדהים לאנשים שאינם אוהבים להמתין זמן רב להשבתם - פשוט אינה נתפסת".
לפנייה לכתב/ת 
