"טלי פחימה סובלת מעינויים בחקירתה"

האם טלי פחימה סובלת מעינויים? נשיאת עמותת רופאים לזכויות אדם, ד"ר רוחמה מרטון, קראה אמש (יום ה') לציבור להתגייס לסייע לטלי פחימה, משום שהיא "סובלת מעינויים". הדברים נאמרו בכנס שנערך באולם "צוותא" בתל-אביב לקראת יום זכויות האדם שיצויין היום.

את הכנס קיימו ארגון רופאים לזכויות אדם ומרכז עזה לבריאות הנפש בנושא אסירים ועצירים פלסטינים בידי ישראל. בין דוברי הכנס היו השר הפלסטיני לענייני הערבים הישאם עבד אל-ראזק.

ד"ר רוחמה מרטון, המייסדת ונשיאת רופאים לזכויות אדם פתחה את דבריה בתיאור מצבה של טלי פחימה: "העבירה היחידה של אשה זאת, למיטב ידיעתי, היא שנסעה לג'נין לדבר עם זכרייה זביידי. אם היא עשתה פשע, אני רוצה לראות את האשמות או את משפט הצדק שנעשה לה. היא עוברת חקירות עם עיניים קשורות, אזיקים, חוסר שינה ועונשים איומים כמו ארבעה ימים בלי סיגריות, כי איחרה למסדר בגלל העייפות המצטברת".

עורכת דינה של טלי פחימה, סמדר בן-נתן, שיגרה ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, מכתב תלונה דחוף על אמצעי החקירה, ובו כתבה בין השאר: "החוקרים והסוהרים באים עימה במגע הדוק מדי, והיא מבקשת כי כל מגע פיסי עימה, לרבות אזיקת ידיה במידת הצורך, יבוצע על-ידי אשה

"...גם בעת פגישתי עמה, היתה מרשתי אזוקה בידיה באופן הדוק ביותר, שגרם לה לכאבים והותיר סימנים אדומים על פרקי ידיה. למרות בקשתי, לא הוסרה האזיקה במשך כל פגישתנו והסוהר שהיה במקום טען כי 'אלו ההוראות'. על כן במהלך הפגישה ראיתי את חוסר הנוחות, הכאב והמצוקה אשר נגרמים למרשתי עקב האזיקה ההדוקה. לדברי מרשתי היא נאזקה לאחר שהודיעה לחוקריה כי החליטה לשמור על זכות השתיקה בחקירה, ועקב כך במהלך החקירה נאזקה לכיסא כשידיה מאחורי הגב

"בנוסף על כך, נמנעה ממרשתי בעת החקירה במכוון הליכה לשירותים למשך כשעתיים עד שלוש מעת שביקשה זאת. חוקריה טענו בפניה כי מניעת הליכה לשירותים הינה מותרת, ואף רמזו לה כי הדבר מותר בהתאם לחוק שירות הבטחון הכללי... היא מובלת במתקן המעצר בכיסוי עיניים, ואף הובלה כך בסמוך מאוד לפגישתה עמי, כך שראיתי על מצחה סימן אדום שנגרם מלחץ אותה 'משקפת' שחורה ואטומה המשמשת ככיסוי עיניים".

"עציר פלסטיני עוּנה עד שהגיע למצב קטטוני"

נשיאת עמותת רופאים לזכויות אדם סיפרה בכנס בצוותא על מקרה קשה של גבר פלסטיני שנמצא במצב קטטוני, בעקבות חקירת שב"כ: "לפני 13 שנה, בחור בשם חסן זביידי אז בן 24, רואה חשבון ואב לארבעה ילדים עוּנה במשך חמישה שבועות. אחר כך הוא נזרק מהכלא ומישהו מצא אותו זרוק והחזיר אותו למשפחתו כשהוא במצב שאינו יכול לדבר או לעשות כל פעולה אחרת.

לאחר שבועיים, אחיו הביא אותו למשרדי בתל-אביב כשהוא עדיין במצב קטטוני. כשנכנסו למשרדי חסן עמד ליד אחיו. בקשתי שיישב, אבל חסן בכלל לא שמע אותי, הוא היה במקום אחר, ורק לאחר שאחיו לקח אותו והושיב אותו, הוא זז ממקומו. ניסיתי לדבר איתו, אבל הוא לא דיבר או הבין משהו. במהלך הפגישה השתין חסן במכנסיו על הכיסא בלי שהרגיש.

"לאחר שראיתי מה מצבו, ביקשתי לקחת אותו לבדיקות באחד מבתי החולים הגדולים באזור המרכז, שיבדקו מה קורה איתו, אולם עד היום לא קיבלתי את התשובות. מישהו התקשר למעבדה והפחיד את העובדים שם שלא יתנו לנו את תוצאות של הבדיקות".

ד"ר מרטון יוצאת בריש גלי נגד הממסד הרפואי בשיחה עם ynet: "הכוח של הממסד הרפואי הוא אדיר - הוא מכובד ועשיר. מאוד עצוב שלא רק שהם לא נלחמים נגד הפרות זכויות אדם אלא גם משתפים פעולה עם אלו שמפירים את זכויות האדם. במקרה של חסן, היום הוא עדיין שבור והרוס, כל היום יושב בבית, יש לו התפרצויות זעם על אשתו וילדיו. האשה רצתה להתגרש ממנו אבל המשפחה מכריחה אותה להישאר".

בכנס הציגו שחקנים עדויות שנגבו מאסירים ועצירים פלסטינים השוהים עדיין בכלא. אחד מנותני העדויות הוא נער בן 16 מקלקיליה שנעצר לפני כחצי שנה. מתצהיר שנגבה על-ידי עורך דינו, חנאן חטיב, עולה כי הנער נלקח מביתו בארבע בבוקר ונשאל על-ידי אחד הקצינים לגבי נשקו. הנער השיב שהוא לא מחזיק נשק ואין הוא יודע על מה הוא מדבר. הקצינים כבלו אותו באזיקונים, כיסו את עינייו ולקחו אותו לחקירה בפתח תקווה.

שישה ימים נחקר כל יום שבע שעות. את שאר הזמן בילה בצינוק. הנער סיפר בתצהיר את מה שאירע בהמשך, לאחר כעשרים יום, בהם נחקר לסרוגין "הועברתי לצינוק שקראו לו 'VIP' התנאים בו היו גרועים ביותר. הצינוק הזה בגודל מטר על מטר היה ממוקם ליד משרדי החוקרים. קשה היה להישאר בו או לישון בו. נתנו לי קופסה על מנת שאעשה בה את צרכיי. הייתי חשוף לאורו של זרקור, שגרם לי לחום גבוה וסנוור אותי. האוכל היה בלתי אכיל".