שרון בנוק-אאוט, פרס בנקודות

מה עוד נותר לומר על שרון שלא נאמר השבוע? הוא קוסם, הוא פוליטיקאי יוצא דופן, הוא שועל, "אריק מלך ישראל". הוא שולט ביד רמה בכל: במצב, במפלגה, במורדים, בסקרים, בתוצאות, במהלכים. הכל מתקתק בדיוק כמו שהוא רוצה. ואפילו כשנדמה שאין מפלגה מאחוריו - זה לא בדיוק כך.

הליכוד, שנתן לראש הממשלה את האישור לפתוח במשא ומתן עם העבודה, העניק למעשה את האישור הברור ביותר לשינוי מצע המפלגה, לשינוי המדיניות, לשינוי כל מה שהליכוד היה. לא עוד ארץ ישראל השלמה, לא עוד שתי גדול לירדן, לא עוד התנחלויות על ימין ועל שמאל. ועידת הליכוד נתנה, באחוזים גבוהים למדי, את הגושפנקא לשינוי המדיניות הרשמית של מפלגת הימין הגדולה. לא עוד התיישבות בכל חלקי ארץ ישראל, אלא פינוי יישובים מעזה ואולי גם ממקומות אחרים. לא עוד שליטה על עם אחר, לא עוד כיבוש – אלא הליכה למשא ומתן, ואחר כך למדינה פלסטינית.

גם מי שמנסה להפחית מחשיבות האירועים הללו, לא יכול להתווכח עם העובדות. אפשר לומר שחברי המרכז חוששים לאבד את הכוח ואת השלטון - וזה יהיה נכון. מצד שני, אי אפשר להגיד שכולם מטומטמים ועיוורים, ולא יודעים מה משמעות הצבעתם. הם יודעים שכאשר העבודה נכנסת – פירוש הדבר הוא שהנסיגה מעזה קרובה מאי פעם. הם יודעים, שכשאתה נותן לשמעון פרס להיכנס לממשלה, אתה מביא עליך לחצים להוביל מהלך מדיני. לכניסת העבודה לממשלה הפעם יכולה להיות משמעות היסטורית יוצאת דופן בפוליטיקה הישראלית.

המהלך לא צפוי להיות פשוט. המורדים, גם אם הורידו הילוך, לא התאיידו לגמרי. אבל הם מאבדים מכוחם. כל יום שעובר פועל לטובת ראש הממשלה, ועוד ליכודניק מבין שימינו בעזה ספורים. כל יום שעובר מחזק את העובדה שהליכוד, כפי שהיה, לא יהיה עוד.

אפילו רמון איבד סבלנות

לעומת השבוע הטוב של שרון, שותפו להמשך הדרך כבר מזמן לא ידע שבוע קשה כל כך. המפלגה, החברים, הפריימריז, התקשורת – כולם היו נגד פרס. ומי שלא היה נגדו בתחילת השבוע, הפנה אליו את גבו במהלכו. בנקודה מסוימת, נראה היה כאילו העולם כולו החליט לקום ולעשות דווקא ליו"ר העבודה המיוסר, שכל מה שרצה זה לראות שוועידת הליכוד מוכנה, למרות הכל, לעכל אותו ולתת לו את ההכשר. אבל החיים לא עושים הנחות, ופרס ספג את כל ההשפלות האפשריות, ולאו דווקא מאנשי הליכוד.

אפילו אחרון נאמניו, חיים רמון, איבד את העשתונות ואת הסבלנות ביום רביעי בערב, אחרי סיבוב ארוך נוסף של ניסיונות גישור ופישור בעניין קביעת המועד לבחירת יו"ר למפלגה. פרס, כהרגלו, קיבל רגליים קרות ברגע האחרון, ואחרי שטירטר את כל העולם ואשתו במשך יום שלם, ונראה היה שאפשר לסגור על ה-14 ביוני – הוא חזר בו בלי הודעה מוקדמת. אחר כך, ביום רביעי מאוחר בלילה, התפוצצה פרשת זיופי החתימות, והמוסד לבירור עתירות שפך על פרס עשרות מילים של לעג וביקורת חצי ארסית: חוץ מלקרוא לו דיקטטור, כתבו חמשת דייני המוסד כל דבר רע אפשרי על פרס: רמזו שהוא פעל בחוסר תום לב, שכפיו לא נקיות, שהערים עליהם ושהוא פועל לפי אינטרסים אישיים.

הפיאסקו נמשך גם בחמישי בבוקר. מישהו בסביבתו דחף את פרס להגיב בראיון ל"קול ישראל" על הדברים שקבע המוסד לבירור עתירות. אבל הרעיון היה רע מאוד, וכך גם הראיון. יו"ר העבודה נשמע מבולבל, עייף ומתנצח, וסיפק תשובות מביכות למדי. "אם המסמך מזוייף", אמר פרס, "אז לא אני הגשתי אותו". הבעיה היא, שהסיפור הזה הגיע למשטרה, אחרי שהיועץ המשפטי למפלגה, עו"ד אלדד יניב, הגיש תלונה בגין זיוף מסמך.

פרס יכול כעת לנשום לרווחה, שכן הליכוד אישר את עיכולו.  אבל מכל בחינה אחרת, היה זה שבוע נוראי מבחינתו. התנהלותו בתקופה האחרונה מעוררת שאלות קשות במפלגה, ולא רק שם. פרס, הפוליטיקאי הוותיק והמשופשף, מצליח להיכנס בכל פעם מחדש לפינות חשוכות ואפילות, שלא ברור מי דוחף אותו לתוכן. בעבודה יש לא מעטים ש"חמים" על הסביבה הקרובה של היושב ראש, על היועצים והעוזרים שנותנים את התחושה כי הם מתמרנים אותו למקומות לא טובים.

אז מי שולט בפרס?

השאלה שנשאלת במסדרונות מפלגת העבודה היא פשוטה, אבל חרישית. מי מוביל את פרס, תוהים שם. למי מקשיב היושב ראש? מי האיש שמצליח לשכנע אותו ללכת למהלכים שנראים מוזרים לחלוטין, נגד המפלגה, נגד ההגיון – נגד כל העולם?

לרוב מופנית האצבע לעבר היועץ הוותיק והנאמן, יורם דורי, שנמצא עם פרס כבר עשרים שנה, אולי יותר. דורי נחשב היום לאחר האנשים היותר חזקים בפוליטיקה הישראלית, שידו בכל. היועץ הנאמן לא רק מייעץ, אלא גם מוביל מהלכים מורכבים: הוא היה אחד הגורמים המעורבים ביותר בהחזרת עמיר פרץ (לו הוא מייעץ גם היום) למפלגת העבודה, ישב בקיץ בצוות המשא ומתן עם הליכוד, מנהל את המהלכים מאחורי הקלעים במפלגה, נושא ונותן, מייעץ ומדברר, ובאופן כללי – מושך בכל החוטים, שותף לטריקים ולשטיקים.

ידו של דורי בכל, ולא מעט אנשים בעבודה לא אוהבים את זה, שכן אין מהלך שפרס עושה, והיועץ הנאמן לא יודע עליו. בעבודה אומרים כי העצות של דורי הצילו את פרס לא פעם. אחרים, שפחות מחבבים אותו, חושבים שהוא מזיק לפרס, גורר אותו למאבקים לא מכובדים בגיל 80 פלוס.

בעבודה מבינים שמשהו לא טוב עובר על פרס. בישיבת המרכז האחרונה הוא ישב על הבמה ולא זז מילימטר. העולם כולו בער, והוא ישב, פניו בין ידיו – ובהה בחלל הריק, המתין שמישהו אחר יעשה סדר, שמישהו ישתלט על המהומה. ואחרי שהמרכז הסתיים, הוא נגרר למאבק פנים מפלגתי משפטי מכוער, שאפשר היה להימנע ממנו, לו רק היה מקשיב לאנשים הנכונים. עכשיו כל הסיפור הגיע למשטרה, ואולי פרס עצמו יצטרך להעיד.

לכל הדעות, מצב לא מכובד. ובכל זאת, פרס ממשיך להדהים, גם אחרי שבוע לא פשוט. הערב מאשרת לשכת מפלגת העבודה את פתיחת המשא ומתן עם הליכוד. אחרי כל ההשפלות וכל המריבות, פרס מקבל את האישור המיוחל להיכנס לממשלה של אריק שרון. מבחינתו, כל הצפרדעים שהוא נאלץ לבלוע בימים האחרונים היו שווים את האישור הזה. מבחינתו, ומבחינת מקורביו, האישור הוא מבחן התוצאה. ובמבחן התוצאה, פרס שוב ניצח.