קדמן על דו"ח דברת: סיסמאות ללא כיסוי

המועצה לשלום הילד מתייצבת נגד דו"ח ועדת דברת: מנכ"ל המועצה, ד"ר יצחק קדמן, וחבריו למועצה שלחו לשרת החינוך, לימור לבנת, ולמנכ"לית המשרד מסמך ובו ביקורת נוקבת על טיוטת דו"ח דברת. בין היתר, תוקפת המועצה את הכוונה לעבור לשבוע לימודים מקוצר וליום לימודים ארוך מבלי לבצע את ההכנות הנדרשות: תעסוקה חלופית ביום שישי וחדרי אוכל לתלמידים.

מחברי המסמך של המועצה לשלום הילד הם ד"ר קדמן, הסמנכ"ל ד"ר אשר בן אריה, ומרכזת הפרוייקטים במועצה, רות נחנסון. "טוב לכל מערכת שתעבור ניעור, אבל צריך ניעור שיעורר מחשבה חדשה ולא ניעור שיטביע את הסירה על כל נוסעיה", אמר ל-ynet ד"ר קדמן. לדבריו, "מרבית הדו"ח מורכב מסיסמאות שאין להן כיסוי".

"יש בדו"ח דברת דברים טובים ולא טובים ואולי הביקורת הכי קשה שלנו זה לא על מה שיש בדו"ח אלה על מה שאין", מוסיף ד"ר קדמן, "יש מלל יפה מאוד בדו"ח אבל הוועדה לא השכילה ללכת אתו עד הסוף - להמלצות מחייבות של ממש. בדו"ח כמעט ואין התייחסות למהות, לשאלות ערכיות, יש בו משהו קר ומנוכר". 

בהיעדר תקציב - גורלה של התוכנית להיגנז

הביקורת העיקרית מופנית כלפי התעלמות דו"ח דברת מחוק זכויות התלמיד, המעבר לחמישה ימי לימוד וביטול יום שישי, היעדר קביעת עיגון בחוק של מספר מינימלי

 של שעות לימוד לתלמיד, היעדר המלצה על שינוי בנושא תשלומי ההורים, היעדר קביעה נחרצת למספר ילדים בכיתה ולבסוף - טוענים המבקרים כי בהיעדר התקציב הנדרש גורלה של התוכנית להיגנז.

"מערכת החינוך קיימת ראשית כל ומעל לכל, בשביל הילדים - התלמידים. לצערנו, לא חשנו כי הדו"ח כתוב ברוח זו", פותחים מחברי הדו"ח את ביקורתם. "חינוך איננו רק תעשיית לימודים. חינוך עושים באהבה או שלא עושים אותו בכלל. לא מצאנו בדו"ח את אותה נשמה יתירה שהיא בבסיסו של כל תהליך חינוכי וכל כך חסרה כיום במערכת החינוך".

עיקרי הביקורת:

התעלמות מחוק זכויות התלמיד: הטענה היא שנושא זכויות הילד, כפי שעלה לאחרונה בוועדה ממלכתית אחרת (רוטלוי), שהגישה המלצותיה לשר המשפטים, לאחר שש שנות עבודה והקדישה פרק שלם לחינוך, לא אוזכר בדו"ח ולו במשפט. "מערכת חינוך טובה ומוצלחת היא זכותו של כל תלמיד בישראל, ושיח הזכויות והחובות הוא שצריך היה להיות בבסיס הדו"ח. תהליך העבודה, כפי שהוא בא לידי ביטוי בדו"ח, לא התייחס לילדים כאל שחקן מפתח שיש לשמוע אותו, להתייחס אליו, לשתף אותו וללמוד ממנו".  

מעבר לשבוע מקוצר: סוגייה זו מהווה סלע מחלוקת עיקרי בין ועדת דברת למועצה לשלום הילד. המועצה סבורה שמדובר במשגה חמור, שכן ההצהרות לגבי מציאת פעילות חלופית לילדים בימי שישי היא בגדר "הבטחות כלליות בנושא".

"יש להסדיר עניין זה במדויק ובנוסף, להכין את בתי הספר והתשתיות מבעוד מועד על מנת שיהיו ערוכות לסוג פעילות שכזה", טוענת המועצה, "לא השתכנענו כי נלקחו בחשבון כל ההשלכות הנובעות משינוי דרמטי זה. עמדתנו היא כי כל עוד לא יובטחו שני תנאים מקדימים, אסור למערכת החינוך לעבור לשבוע לימודים מקוצר. התנאי הראשון הוא מציאת מסגרת חלופית לילדים בימי שישי. והתנאי השני הוא הבטחת קיומם של תנאים פיזיים הולמים בכל בתי הספר, שיאפשרו לתלמידים שהות ממושכת בהם". 

הארכת יום הלימודים: לגבי הארכת יום הלימודים, קובעת הוועדה כי גם כאן יש להכין את התנאים הפיזיים מבעוד מועד, בין התנאים החשובים יש למנות כיתות מאובזרות היטב הכוללות מזגנים, כיסאות ושולחנות נוחים; חדרי מחשבים; חדר אוכל וכדומה. לטענת הוועדה, "כיום, בחלק גדול מבתי הספר לא קיימים תנאים בסיסיים אלו, והתלמידים לומדים בתנאים מחפירים שאינם מאפשרים להם למצות את מלוא יכולותיהם".

"זה חוסר אחריות ממדרגה ראשונה לבטל את יום שישי כיום של לימודים או מסגרת חינוכית מבלי לתת מענים אמיתיים", תוקף קדמן. "קל לכתוב - תמצאנה מסגרות חלופיות, אבל אנחנו יודעים באיזה גירעונות נמצאות הרשויות המקומיות. אי אפשר לשלוח מיליון וחצי ילדים ברחוב, שחלק גדול הוריהם עובדים ביום שישי".

לדבריו, "מדובר בסיסמאות ריקות - איך בתי הספר בצורה שהם קיימים היום ערוכים ליום חינוך ארוך? אי אפשר לכתוב בדו"ח שייערכו סידורי הסעדה, צריך לפרט מה? מי? איך? ללא הגדרות ברורות - חוק ההזנה האומלל לא יספק תשובות".

מינימום שעות לימוד: במועצה מביעים חשש כי היעדר עיגון בחוק של מינימום שעות לימוד לתלמיד, יביא לנגיסה בשעות הלימוד. "אנו מתריעים כי חוסר חקיקה בעניין, יכול להוביל בטווח הארוך לכרסום משמעותי בשעות הלימוד המגיעות לתלמידים. ניסיון העבר מלמד כי שעות הלימוד נשחקו פעם אחר פעם בשנים האחרונות, עיגון הנושא בחוק יהיה בבחינת הקדמת התרופה למכה", כותבים המבקרים.

תשלומי הורים: "הוועדה קבעה כי למרות שתשלומי ההורים גורמים להעמקת הפערים במערכת החינוך, קביעת גובה המינימום והמקסימום תישאר בידי משרד החינוך בכפוף לוועדת החינוך מדי שנה. המועצה לשלום הילד טוענת כי היה על הוועדה לגלות אומץ ציבורי ולהציע ביטול מוחלט של תשלומי הורים והנהגת חינוך חינם במובן האמיתי של המושג.

יש לציין כי כבר ב-1992 המליצה ועדה שמונתה ע"י שר החינוך (ועדת לנגרמן) לבטל את כל תשלומי ההורים ולהמירם בהעלאה מינימלית של דמי הביטוח הלאומי, באופן שהעול יתחלק בצורה פרוגרסיבית יותר וצודקת יותר על כלל האוכלוסייה, כמשימה לאומית".

חינוך ציבורי מגיל 3: המועצה מביעה ביקורת כי למרות המלצת הוועדה להחיל את הלימודים מגיל 3, הרי שהדו"ח איננו מתייחס כלל לצורך בהסדרת החינוך לגיל הרך מבחינת רישוי, פיקוח, אכיפה וקביעת סטנדרטים. "נושא החינוך לגיל הרך, בגילאים 3-4, פרוץ היום לחלוטין. ההפקרות הקיימת היום בתחום, רק תלך ותגדל באם לא ייבנו, מבעוד מועד, מנגנוני הסדרה מתאימים".

מספר ילדים בכיתה: המועצה לשלום הילד תוקפת בחריפות את המלצת דו"ח דברת שאינה נחרצת לגבי מספר הילדים בכיתה, לפיה יש לשאוף לכך שבכל כיתה ילמדו 35 תלמידים. "אנו מאוכזבים מאוד מסוגייה זו. מחקרים רבים מוכיחים כי קיים קשר סיבתי בין גודל הכיתה לבין ההישגים הלימודיים, הפחתת האלימות והאווירה בבית הספר. אנו חושבים כי הוועדה היתה חייבת סוף סוף להמליץ על מספר מקסימלי של ילדים בכיתה, שלא יעלה על 25 תלמידים".

לבסוף מתייחסת המועצה לשורה של נושאים נוספים, בהם הטיפול במורים לא ראויים; הקמת בתי ספר על-אזוריים ייחודיים; המערך הטיפולי המשלים בבתי הספר. בנוסף, המועצה מציינת מספר נושאים שלא הוזכרו בדו"ח בהם החינוך המיוחד ואוכלוסיות ייחודיות.

תגובת ועדת דברת: המתינו לדו"ח הסופי

ועדת דברת אמרה בתגובה להערות המועצה: "המערכת זקוקה לשינוי ולרפורמה ומטרתה לתת יותר לילדים, יותר תקציבים, זמן איכות והישגים כדי להצעיד את הילדים קדימה".

"לפני מספר חודשים קיימו שרת החינוך ונציגי הוועדה פגישה עם ד"ר קדמן, שהביע בפניהם את הסתייגויותיו שהועברו לוועדה. הנושאים שמעלה כעת קדמן מתייחסים לדו"ח הביניים, שמאז עבר הרחבות והעמקות, לרבות בנושאים שהוא מעלה. אנו ממליצים להמתין לדו"ח הסופי".