דו"ח דברת: יפוטרו עד 14 אלף מורים

דברת נגד המורים: הבוקר יונח דו"ח דברת לרפורמה במערכת החינוך על שולחן הממשלה לאישורה. מאז אוקטובר 2003, החודש שבו החל לפעול "כוח המשימה הלאומי לקידום החינוך בישראל", הידוע בשמו העממי "ועדת דברת" מחכים המורים, התלמידים, המנהלים אנשי חינוך ואקדמיה לפרסום המלצותיו.

• הדו"ח המלא: קובץ word להורדה
• המורים מזהירים: יפוטרו 20 אלף
  

המורים כבר הודיעו שלא ייענו להזמנתה של שרת החינוך, לימור לבנת, ולא יגיעו לקבל את הדו"ח באופן רשמי.

מסקנות נוספות בדו"ח:

• מעבר לשבוע לימודים מקוצר בן חמישה ימים.
• קיום יום לימודים ארוך עם מערך הזנה לתלמידים
• שנת הלימודים תחולק לשתי מחציות שוות באורכן שביניהן חופשה.
• ביטול חטיבות הביניים.
• הגדרת שתי תוכניות ליבה (מלאה וחלקית).
• חינוך ציבורי חינם החל מגיל שלוש.
• הקמת מנהלי חינוך אזוריים.
• תקצוב דיפרנציאלי לתלמידים על פי מעמד סוציו אקונומי.
• הקמת מועצה לאומית לחינוך.
• זכות לקיום ארבע מערכות חינוך נפרדות - דתית, חרדית, ערבית ודרוזית.
  

• אי-יישום מסקנות הדו"ח לגבי המגזר החרדי במסגרת ההסכם הקואליציוני בין נציגי יהדות התורה לראש הממשלה, אריאל שרון.
• ההורים יממנו את הפעילות ביום שישי שבו לא יתקיימו הלימודים ובכלל ימשיכו לשאת בנטל "תשלומי הורים" כפי שיקבע משרד החינוך וועדת החינוך בכנסת.
• במבנה בבגרויות אין מהפך לעומת המצב היום. למרות תכנון הוועדה לצמצם לארבעה מקצועות בלבד את בחינות הבגרות, יתקיימו בחינות בשמונה מקצועות.
• הרפורמה בעיקרה איננה פדגוגית וכל השינויים בה מבניים.
• חוק זכויות התלמיד כלל איננו מצוי בדו"ח ובכלל מורגש חיסרון קולם של התלמידים.
• משרד האוצר לא תיקצב את שיפור התשתיות בבתי הספר, כפי שממליץ הדו"ח, והנטל הזה ימשיך ליפול על כתפיהן של הרשויות המקומיות הקורסות. הבעיה חריפה במיוחד ברשויות הערביות וברשויות העניות.
  

בהרכב ועדת דברת 18 חברים: מומחים מתחום הכלכלה והמשפט, מנהלים מהתחום העסקי, אנשי חינוך ואקדמיה ואישי ציבור. הרכב הוועדה זכה לביקורת רבה, בעיקר מצד ארגוני המורים שטענו כי מדובר באנשי עסקים ולא שדה, שרואים בחינוך פס ייצור, וכי דו"ח דברת ביסודו הוא כלכלי ולא פרקטי בשטח.

תהליך יישום הרפורמה ילווה בחקיקת "חוק החינוך הציבורי", שיחליף בסופו של דבר את כלל החוקים השונים העוסקים בחינוך כיום. החוק יבהיר נושאי יסוד, בהם מעמדו המשפטי של בית הספר, סוגי בתי הספר השונים, אופן מימונם, חובותיהם ועוד. החוק יהווה למעשה את ההצהרה הפומבית, המסכמת והמשפטית של המלצות דו"ח דברת.

ההמלצות בהרחבה

מעבר לשבוע לימודים מקוצר בן חמישה ימים ובמקביל יום לימודים ארוך - יוחל יום לימודים מלא חינם בכל הגנים ובבתי הספר הציבוריים מגיל 3 ועד 18. כל הגנים ובתי הספר יפעלו חמישה ימים בשבוע מ-8 בבוקר ועד ארבע אחר הצהריים. המורים והגננות ישהו בבתי הספר ובגנים במשך כל יום הלימודים ויקיימו בצד ההוראה בפועל בכיתה גם הוראה פרטנית.

ההורים בבתי הספר הציבוריים לא יידרשו לממן את הארכת יום הלימודים עד לשעה ארבע. גם בגני הילדים ובבתי הספר העל-יסודיים שבהם תינתן אפשרות לסיים לימודים מוקדם יותר, לא ייגבה תשלום מאותם הורים שיבחרו שילדיהם יקיימו יום לימודים מלא עד ארבע. לעומת זאת, את הפעילות ביום שישי יממנו ההורים.

סבסוד פעילות יום שישי - הדו"ח ממליץ כי פעילות יום שישי תמומן על-ידי ההורים, למעט אוכלוסיות חלשות, שיזכו למימון ציבורי סכום של 200 מיליון שקל בשנה. סכום זה יוקצה למנהלי החינוך האזוריים בהתאם למספר התלמידים מאוכלוסיות חלשות שישתתפו בפעילות זו.

מבנה של 6 אשכולות

מבנה תוכנית הלימודים - תוכנית לימודים המיועדת היא ארצית מלאה וכוללת תלמידים מכיתה א' ועד י"ב. התוכנית מאורגנת במבנה של שישה אשכולות של מקצועות: שפות. מתמטיקה, מדעים וטכנולוגיה. מורשת ורוח. חברה. אומנויות ומיומנויות הגוף. כישורים אישיים וחברתיים.  

• אשכול שפות - שפת אם (עברית או ערבית) כולל ספרות, אנגלית ושפה נוספת (עברית לערבים, ערבית ליהודים, שפות שלגביהם הסכמים בינלאומיים ואחרות). 
• אשכול מורשת ורוח - בבתי ספר עבריים יכלול לימודי תנ"ך, תושב"ע, מחשבת ישראל ומורשת יהודית. בבתי הספר הערביים והדרוזיים יכלול לימודי דת ולימודי מורשת של קהילותיהם. 
• אשכול חברה - מולדת, חברה ואזרחות לכיתות גן ובית הספר היסודי. היסטוריה, גיאוגרפיה, אזרחות, כלכלה, סוציולוגיה, תקשורת, ולימודי ארץ ישראל. 
• אשכול אומנויות ומיומנויות הגוף - מוזיקה, אמנות, תיאטרון, מחול וחינוך גופני. 
• אשכול כישורים אישיים וחברתיים - מחולק לשניים, האחד, פיתוח מצויינות אישית בתחומי הלמידה השונים בהתאם לבחירת התלמיד. החלק השני מבוסס על מעורבות חברתית וקהילתית ויתבסס על התמדה ואחריות, סובלנות, כיבוד זכויות האדם, ויוזמות מחוץ לבית הספר.
  

הלמידה בכיתות א' וב' תתמקד בשפות יסוד - שפת אם ומתמטיקה. בכיתה ב' ייערך מבחן אוריינות ארצי למדידת הישגי התלמידים.

תוכנית הליבה

מבנה תוכנית הליבה - תוכנית הליבה היא גרעין בסיסי, משותף ומאחד לזרמים שונים במדינה, והיא מהווה מכנה משותף לכלל התלמידים ברמה מושגית-תכנית-ערכית ובכישורי חשיבה ולמידה. תוכנית הליבה שעדין לא נקבעה במשרד החינוך, תגדיר את המקצועות שכל התלמידים ילמדו בישראל ובכל מקצוע את המושגים, הערכים, והמיומנויות הבסיסיים הנדרשים. כל תלמיד יידרש להפגין ידע ויכולת ביצוע ב-80 אחוז ומעלה של תוכנית הליבה.

יוגדרו שתי תוכניות ליבה:

• ליבה מלאה - מחייבת לבתי הספר בחינוך הציבורי ולחלק מבתי הספר בחינוך הלא ציבורי שיבחרו ללמדה. תוכנית זו תכלול נושאים מכל האשכולות ובלבד שייכללו בה נושאים נבחרים מהמקצועות הבאים: אזרחות, אנגלית, היסטוריה, מדעים וטכנולוגיה, מתמטיקה, שפת א, תנ"ך/מורשת ערבית או דרוזית. 
• ליבה חלקית - תיגזר מתוכנית הליבה המחייבת, ותהווה תוכנית בסיסית בבתי ספר שאינם ציבוריים ושאר תכלול נושאים שיוסכם עליה במקצועות: אזרחות, אנגלית, מתמטיקה ושפת אם.
  

בתי ספר שאינם ציבוריים יתוקצבו בהתאם למידת היכללותה של תוכנית הליבה בלימודיהם: מי שלא ילמד כלל את התוכנית יתוקצב ב35 אחוז, ליבה חלקית 50 אחוז וליבה מלאה 65 אחוז.

בחינות הבגרות: עוד משקל לציון בבית הספר

מבנה בחינת הבגרות - התעודה תורכב משמונה תחומים: אזרחות (כולל אזרחות פעילה), אנגלית, היסטוריה, מתמטיקה, שפת אם (לשון וספרות), תנ"ך (או מורשת ערבית/דרוזית), מקצוע בחירה מתחום המדע והטכנולוגיה ומקצוע בחירה נוסף (מתוך מבחר שיוגדר). תלמיד המעונין בכך יוכל להוסיף מקצוע בחירה תשיעי לתעודה. כל תלמיד יחויב לקבל ציון במקצוע אחד לפחות ברמה מוגברת.

המקצועות בתעודת הבגרות יתחלקו בין מקצועות ש-50 אחוז מהציון בהם נקבע על-ידי הערכה חיצונית (לרוב בחינה), ו-50 אחוז ציון בית ספרי, לבין מקצועות שהציון בהם נקבע בעיקר על-ידי בית הספר (כ-80 אחוז) והוא מופק בתהליכים של הערכה חלופית כמו: מבחנים, עבודות אישיות ומטלות שיתופיות. גם במקצועות אלה יהיה מרכיב מסוים של הערכה (כ-20 אחוז) שתיעשה על-ידי גורם חיצוני לבית הספר.

הציון הבית ספרי יורכב מההערכות שיינתנו על ידי המורים במספר נקודות זמן, לאורך תקופת הלימודים המלאה של כל מקצוע בחטיבה העליונה של בית הספר העל יסודי. בית הספר יצטרך לקבל מעין "תו תקן להערכה" כדי להוכיח את איכות תהליכי ההערכה שלו ואת הימנות ציוניו ואלה יינתנו על ידי הרשות הארצית למדידה ולהערכה (ראמ"ה).

החופשות: סוף לחופשת חנוכה

שנת הלימודים תחולק לשתי מחציות שוות באורכן, שביניהן חופשה. בבתי הספר היסודיים תהיה חופשת אמצע שנה בת שבוע ובבתי הספר העל-יסודיים חופשה בת שבועיים שתנוצל גם לקיום בחינות במועדי החורף של בחינת הבגרות. בבית ספר יסודי יהיה כל סמסטר בן 92 ימי לימודים ובבתי הספר העל-יסודיים ילמדו 88 ימים בסמסטר.

שנת הלימודים תתחיל ב25 באוגוסט ותסתיים בבתי הספר העל-יסודיים ב-20 ביוני ובבתי הספר היסודיים ב25 ביוני.

חופשות החגים החדשות: תתקיים חופשה ליום הכיפורים וסוכות ברצף אחד. בחנוכה תתקיים חופשה בת יום אחד בלבד והוא יהיה באופן קבוע יום חמישי שיתחבר לסופשבוע ארוך ולא יהיה בתאריך קבוע בלוח העברי. חופשת הפסח תקוצר לשבועיים, ובמגזר הערבי והדרוזי יתקיימו חופשות בהתאם ללוח החגים של הקהילות במגזרים אלה.

שנת העבודה של המורים תחל שבוע לפני שנת הלימודים של התלמידים ותסתיים שבוע אחרי סיום שנת הלימודים של התלמידים. חופשת אמצע השנה שלהם תהיה בת שבוע. בשבועות שבהם המורים עובדים והתלמידים אינם לומדים, ייערכו פעולות הכנה וסיכום של שנת הלימודים, יתקיימו פעילויות צוות והשתלמויות למורים ויתאפשר סיוע לתלמידים.

ביטול החטיבות

מבני בתי הספר - חטיבות הביניים יבוטלו ויתקיים מעבר אחד בלבד בין בתי הספר מכיתה א' ועד י"ב, ויהיו רק שני שלבי חינוך בית ספר יסודי ובית ספר על-יסודי. הוועדה ממליצה כי בבית ספר יסודי שש-שנתי ילמדו 250 עד 600 תלמידים בלבד ובבית ספר על-יסודי שש-שנתי ילמדו 400 עד 1,000 תלמידים בלבד. עוד ממליצה הוועדה כי בבתי הספר היסודיים יהיו שתיים-שלוש כיתות מקבילות.

עוד מומלץ כי מעתה ואילך לא ייפתח בית ספר יסודי שש-שנתי חדש, שבו פחות מ-250 תלמידים או בית ספר על יסודי שש-שנתי שבו פחות מ-400 תלמידים. בתי ספר קטנים מהמינימום שנקבע יאוחדו ואילו בתי ספר גדולים מהמקסימום שנקבע יפוצלו לשני בתי ספר נפרדים, שיפעלו במתחם משותף.

גם כאן יש הקלה שנכתבה במיוחד לגבי המגזר החרדי והדו"ח מציין כי "אם מספר תלמידים השייכים לזרם חינוכי מסוים קטן משליש סך כל התלמידים באזור, יעמוד המספר המינימלי של התלמידים בבית הספר היסודי של אותו זרם על 200 תלמידים".

סולמות התקצוב

סולם תקצוב דיפרנציאלי - בתי הספר יתוקצבו על-פי "מדד טיפוח" מעודכן של תלמידיהם. ככל שמדד הטיפוח הממוצע של תלמידים בבית הספר גבוה יותר, כך יזכה בית הספר ליותר תקציב. התקצוב הדיפרנציאלי מתבטא בהעדפה בתקצוב של תלמידים מרקע סוציואקונומי חלש ("מדד טיפוח גבוה"), על פני תלמידים מרקע סוציואקונומי חזק ("מדד טיפוח נמוך").

אוכלוסיית התלמידים כולה תחולק לעשרה עשירונים בהתאם לממד הטיפוח שיחושב לכל תלמיד. לאחר החלוקה, בתי הספר השייכים לעשירונים החזקים יקבלו תקציב נמוך מהממוצע, ואילו בתי הספר בעשירונים החלשים יקבלו תקציב גבוה יותר מהממוצע.

מרכיבי מדד הטיפוח החלים על כל שלבי החינוך מכיתה א' ועד י"ב יקבעו על-פי המדדים הבאים: השכלת אב (10 אחוז), השכלת אם (20 אחוז), מספר אחים (10 אחוז), תלמיד עולה (20 אחוז), עליה מארץ מצוקה (10 אחוז), הכנסה לנפש (20 אחוז) ומגורים בפריפריה (10 אחוז).

חינוך ציבורי מגיל 3 - על-פי ההמלצה, יורחב מערך הגנים הציבוריים כך שלכל ילד וילדה מגיל 3 יימצא גן ציבורי מתאים בחינם למשך שלוש שנות לימוד מלאות בטרם יתחיל את לימודיו בכיתה א'. מספר השעות בגנים יגדל גם כן ל-40 שעות שבועיות. יבוטל שכר הלימוד המדורג שאותו נדרשים לשלם כיום ההורים בגני טרום-חובה.

חיזוק המנהלים

תחומי סמכויותיהם של מנהלי בתי הספר יגדלו משמעותית וכך גם הדרישות מהם. המנהל בגלגולו החדש יהיה אחראי, על-פי הדו"ח, לבניית חזון בית הספר, הובלת תהליכי ההוראה והלמידה ופעילויות החברה והתרבות, ניהול צוות בית הספר, ניהול הארגון והמשאבים ועוד.

כל עובדי ההוראה, המינהל והמשק בבית הספר יהיו כפופים למנהל. המנהל יעמוד בראש הצוות המוסמך להחליט על הפסקת עבודה של מורה בבית הספר אולם יידרש לכך אישור ממנהל החינוך האזורי (מח"א). למנהל, בשיתוף הצוות הניהולי, תהיה גם סמכות לקבל מורים ועובדים לבית הספר.

למנהל, כמו למורה, יהיה גיליון הערכה אישי מצטבר, שילווה אותו לאורך כל שנות עבודותיו ויעבור איתו בין בתי הספר. גיליון זה ימולא על-ידי מנהל מינהל החינוך האזורי, או גורם אחר במינהל פעם בשנה. קידום או הפסקת עבודתו של מנהל יתבססו על גיליון זה.

מועמד לתפקיד מנהל יידרש לתואר שני, קורס להכשרת מנהלים וניסיון הוראה של חמש שנים לפחות. גם מועמדים מחוץ למערכת החינוך ידרשו לעמוד באותן דרישות סף. מועמדים חריגים בעלי ניסיון ניהול במערכות אחרות יידרשו באופן חריג לניסיון בהוראה של שלוש שנים בלבד. לכל בית ספר יוקם ועד מנהל.

תקצוב בתי הספר הייחודיים על-אזוריים וכלל-ארציים

בתי הספר הייחודיים על-אזוריים הם בתי הספר המפתחים גוון ייחודי ומושכים אליהם תלמידים ממקומות שונים ברשות המקומית או אזור רחב יותר, כאשר התלמידים והוריהם בוחרים ללמוד בהם על פני בתי ספר העומדים לרשותם במרחבי החינוך הרגילים.

בהגדרה זו נכללים למשל בתי הספר של רשתות פרטיות במגזר החרדי וגם בתי ספר אליטיסטיים במגזר הממלכתי, הממיינים תלמידים. מי שלא ילמד את תוכנית הליבה במלואה - יזכה ל"קנס", בדמות הפחתה בתקציבי משרד החינוך כנהוג כיום. כלומר, בתי ספר שאינם ציבוריים יתוקצבו בהתאם למידת היכללותה של תוכנית הליבה בלימודיהם: מי שלא ילמד כלל את התוכנית, יתוקצב ב-35 אחוז, ליבה חלקית 50 אחוז וליבה מלאה 65 אחוז.

חינוך ציבורי - תקצוב מלא יינתן רק לבתי הספר הציבוריים. מוסדות חינוך שאינם ציבוריים יזכו לאחוזי מימון של סלי הוראה ושירותים משלימים בהתאם למידה שבה הם מקיימים את לימודי הליבה ומידת נכונותם לא לקיים סינון בקבלת תלמידים.

תלמידים בעלי צרכים מיוחדים - תלמידים אלה לא יקראו עוד תלמידי החינוך המיוחד. המונח "זכאות לחינוך מיוחד" ישונה ל"זכאות לחינוך משולב מותאם". הגדרת תלמיד עם צרכים מיוחדים הורחבה גם היא בדו"ח שלפיו תלמיד בעל צרכים מיוחדים הוא "אדם בגיל 3 עד 21, שמחמת מגבלה גופנית, חושית, שכלית, נפשית או התנהגותית נזקק לתמיכה מיוחדת במסגרת החינוכית".

בהתאם למגמת משרד החינוך לשלב תלמידים בעלי לקויות בכיתות בבתי ספר רגילים, ממליץ הדו"ח כי הורי התלמיד הזכאי לחינוך משולב מותאם יוכלו לבחור שילדם ילמד במסגרת של חינוך רגיל באיזור מגוריהם או במסגרת חינוך מיוחד.

בכל מינהל חינוך אזורי, תפעל "ועדת זכאות לחינוך משולב מותאם", והיא תקבע על-פי קריטריונים שיוגדרו, את זכאותו של התלמיד לחינוך משולב מותאם ואת היקף הסל האישי שיינתן למסגרת החינוכית שלו.

ארגון מחדש של מערכת החינוך

מינהלי חינוך אזוריים (מח"א) - יועברו סמכויות ממשרד החינוך למינהלי חינוך אזוריים, שיקבלו סמכויות ואחריות כוללת על מערכת החינוך באזורם.

המח"א יהיה אחראי על הגעת התקציבים ליעדיהם השונים ובין היתר גם על גביית תשלומי ההורים. כדי להבטיח כי התקציבים אמנם מגיעים לבתי הספר ולגנים, יהיה חלק התקציב המיועד לכל אחד מהם "צבוע" על-פי יעדו בתוך התקציב הכולל שיועבר לכל מינהל חינוך אזורי. שירותים שינתנו על ידי המח"אות כוללים הסעות, פסיכולוגים ועוד.

רשות ארצית למדידה ולהערכה (ראמ"ה) - רשות זו תוקם כיחידה עצמאית, פנים-ממשלתית, שתדווח לגורמים שונים במשרד ומחוצה לו על מצב מערכת החינוך. הרשות תנוהל על-ידי איש מקצוע בולט בתחום ההערכה החינוכית, ותאויש על-ידי העוסקים בתחום מדידה והערכה מתחומים שונים.

הרשות תהיה אחראית על פיתוח בחינות בגרות, פיקוח מקצועי על ביצוען, הערכה וניתוח תוצאות מבחני הבגרות, מבחנים חיצוניים כדוגמת מבחני המיצ"ב הנערכים כיום והגשת דו"ח הערכה שנתי שיוגש למועצה הלאומית לחינוך.

מערכת החינוך כולה תאורגן בשלושה דרגים ניהוליים בלבד: משרד החינוך, מנהלי חינוך אזוריים - מח"א ומוסדות החינוך עצמם. משרד החינוך ימשיך לשאת באחריות כוללת למערכת החינוך בישראל, אבל כגוף מתווה מדיניות, מתקצב, קובע סטנדרטים ומפקח על ביצועם. תפקידיו התפעוליים יועברו למנהלי חינוך אזוריים, שיפעילו את הגנים ובתי הספר באזורם ויגבו כסף מההורים עבור תשלומי הורים. שינוי זה התגבש בשל קביעת הוועדה כי "המבנה הנוכחי של מערכת החינוך עוצב בנסיבות משתנות משך שנים רבות, וכיום אינו יעיל ואינו מאפשר הפעלה אפקטיבית".

מועצה לאומית לחינוך

במסגרת הרה-ארגון ממליץ הדו"ח לכונן "מועצה לאומית לחינוך". הסיבה לכך היא שהשינויים במערכת שמחליט עליהן כל שר חינוך חדש ושפוגעים במערכת "מבנה השלטון בישראל והתנודות הפוליטיות שלצדו המצריכים מנגנונים שיאפשרו לשמור על שקיפות, עקביות והמשכיות", נכתב בדו"ח.

המועצה תמנה כ-25 חברים והעומד בראשה יהיה שר החינוך. חברי הוועדה ימונו על-ידי הממשלה והיא תורכב מאנשי אקדמיה, מדע ורוח, ראשי ארגוני המורים, נציג השלטון המקומי, תעשיינים, אנשי כלכלה ומשק ואישי ציבור שונים. לחינוך תפקידה לייעץ למערכת החינוך בגיבוש מדיניות לטווח ארוך, לאשר שינויים מהותיים במדיניות בהם תכנים, ארגון ותקצוב ולשאר את הגדת תוכנית הליבה המחייבת.

עוד במסגרת הקמת היחידות החדשות, ממליצה הוועדה על הקמת "יחידה תומכת תלמיד", שתוקם כגוף מטה מקצועי לנושא שוויון וצמצום פערים. תחום טיפולה הוא תלמידים בעלי צרכים מיוחדים, נוער בסיכון, עולים חדשים, חינוך פנימייתי, מחוננים ושירות פסיכולוגי ייעוצי.

הדו"ח דורש ממשרד החינוך לתת מענה ותקציב גם לפנימיות חינוכיות לנוער בסיכון במגזר הערבי.

הבעיה העיקרית: הדו"ח לא ייושם במגזר החרדי

ההחמצות בדו"ח הן רבות והביקורת הציבורית כלפיו מצד אנשי חינוך ואקדמיה רבים פורסמה בהרחבה. כמה מהבולטות:

אי יישום הדו"ח במגזר החרדי - אחד הכשלים העיקריים עליהם מצביע דו"ח דברת הוא "פיצול של מערכת החינוך הציבורית" ובכלל זה המגזר החרדי. בחלקיו השונים של הדו"ח ישנה ביקורת רבה לגבי זרמים אלה ועל כך שהם מתוקצבים באופן מלא למרות אי קיום תוכנית הלימודים המחייבת ותוכנית הליבה.

הדו"ח כותב במפורש: "ריבוי המגזרים והזרמים בחינוך הוא להערכתנו בעיה מרכזית במערכת החינוך בהיותו גורם מפורר של הרקמה החברתית-תרבותית, מביא לאיבוד תחושת השותפות בחברה הישראלית ומהווה מקור לבזבוז רב של משאבים". עוד נכתב כי "במהלך השנים נוצרו זרמים המתוקצבים על ידי המדינה אך הפיקוח והשליטה עליהם מוגבלים או לא קיימים כלל: כיתות ה"פטור", החינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני".

מאז שפורסמו מסקנות הביניים מהדו"ח, אמרה שרת החינוך, לימור לבנת, כי "יש ליישם את הדו"ח כמקשה אחת" משום שמדובר ב"מהפכה, לא רק חינוכית, אלא גם חברתית". אולם, במסגרת ההסכם הקואליציוני בין נציגי יהדות התורה לראש הממשלה, המגזר החרדי יהיה זרם חינוך עצמאי נפרד ולא ייכלל במסקנות.

השבוע נשמעה לבנת אחרת "אני עומדת מאחורי הדו"ח לגבי כלל יישום הרפורמה. לגבי המגזר החרדי, הידברות עם מגזר זה תהיה כמו שהיה לגבי מגזרים אחרים". לבנת הוסיפה כי הדיונים לגבי המגזר החרדי יימשכו במסגרת צוות מיוחד שיוקם בימים הקרובים תוך הסכמה על הרכבו. "יישום הדו"ח יהיה תוך הידברות".

המלצת הדו"ח לגבי המגזר החרדי היא להכיר בו כאחד הזרמים האפשריים בחינוך הציבורי. כדי להיות בפועל חלק מהחינוך הציבורי, יהיה עליו לעמוד בחובות החלות על כל חלקי החינוך הציבורי בישראל.

תשלומי הורים - למרות חזרותיו של הדו"ח כי תשלומי הורים הם אחד הגורמים העיקריים ליצירת פערים בחברה, הרי שהוועדה מנציחה את המצב כיום בכך שאת הסכום אותו נדרשים לשלם ההורים ימשיכו לקבוע מדי שנה משרד החינוך וועדת החינוך של הכנסת. ההורים גם נדרשים, כאמור, לשלם עבור פעילות חינוכית בימי שישי, בעוד בטיוטות קודמות של הוועדה תשלום זה יועד לרשויות המקומיות.

חוק זכויות התלמיד - מטרת חוק זה היא קבוע עקרונות לזכויות התלמיד ברוח כבוד האדם ועקרונות "אמנת האומות המאוחדות בדבר זכויות הילד", תוך שמירה על ייחודם של מוסדות החינוך לסוגיהם השונים כמוגדר בחוק לימוד חובה, התש"ט-1949, בחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג-1953, בחוק חינוך מיוחד, התשמ"ח-1988, ובכל דין אחר.

האמנה מחייבת את כל המדינות שחתמו עליה, ובכללן את מדינת ישראל. האמנה נחתמה על-ידי מרבית מדינות העולם והינה המסמך הבינלאומי הראשון מסוגו והמקיף ביותר מעגן בתוכו קשת רחבה של זכויות הנתונות לילדים. במישור הבינלאומי מהווה האמנה חלק מהמשפט הבינלאומי הפומבי - וככזו מחייבת את המדינות שאשררו אותה לקיים את הוראותיה.

האמנה מעגנת את זכויות הילדים במסמך בעל תוקף משפטי בינלאומי מחייב, וזאת להבדיל ממסמכים הצהרתיים בלבד שקדמו לה. בהמלצות אין איזכור למעמד התלמיד וזכויותיו הנובעות מהחוק וזאת בניגוד למעמד המורה והמנהל המצויים בו בהרחבה.