שוב לא ממריא?

עוד חזון למועד. אולי. אבל זמן לא קצר אחרי שובו למערכת הפוליטית, מקורבי אהוד ברק, שחרש בחודשים האחרונים כמעט כל חלקה במפלגת העבודה בניסיון להכשיר את הלבבות לשובו, עושים קולות מוזרים. קולות שלא צריך להתאמץ יתר על המידה כדי להיזכר בהם ולפענח אותם, קולות שרק לפני כמה שנים נשמעו במפלגה מפי אותם אנשים, וכוונו אל אותו איש בדיוק. קולות של ייאוש, של איבוד תקווה, של פסימיות לא מועטה, של תחושה שאהוד לא תופס גובה. הוא לא ממריא. 

למען הסר ספק, נדגיש כי הקולות יוצאים מפיהם של גדולי התומכים, אנשים שלא מסוגלים לחשוב על תמיכה במועמד אחר. אבל אנשים שכבר עכשיו מתחילים לפקפק ביכולתו של ראש הממשלה לשעבר לשוב ולכבוש את צמרת העבודה עוד השנה. האנשים האלה, בהם חברי כנסת בכירים, מבינים כעת כי הדרך לפסגה הולכת להיות קשה הרבה יותר מכפי שסברו. נכון שברק עובד בלי סוף, מתראיין, מטייל, מדבר לכל אחד כמעט ולא מפסיק לפגוש אנשים. אבל התוצאות עדיין לא נראות בשטח. כמו לפני שבע שנים, אומר ח"כ בכיר, "הוא לא ממריא. רק שהפעם את התודה הוא חייב לשמעון פרס - הוא זה ש'דופק' לו את העניינים". 

פרס הקים לאחרונה סוג של מטה. כששואלים אותו, הוא מאשר בלי למצמץ שהוא מתכוון לרוץ לעוד קדנציה בראשות העבודה. אם עד לאחרונה ההערכה הרווחת הייתה שפרס לא יתמודד, הרי שמסתמן שינוי. היו"ר הנצחי בונה מטה, מאייש אותו, גייס לצידו את אמיר לובין, יועצו הפוליטי לשעבר של אברום בורג, וגם שמו של אפי אושעיה, הח"כ לשעבר, עולה כאפשרות לראש מטה. 

"כולם דואגים לתחת שלהם", אומר ח"כ בעבודה המקורב לברק. "לכן יקרה דבר נורא, ופרס ייבחר שוב. בעניינו של אהוד אני לא רואה פריצת דרך, ותאמין לי, אני עובד בשבילו לא מעט, פוגש אנשים, מדבר איתם. בסוף אתה תראה שפרס ינצח, כי אנשים פשוט לא רוצים לשמוע מאהוד".

אבל אל תתבלבלו. מוקדם עדיין להספיד אותו. וגם מוקדם לשים כסף על כך שפרס ירוץ עד הסוף. ייתכן שיועציו של יו"ר העבודה מבקשים בסך-הכל לשמור על הרלוונטיות שלו, ולכן משדרים קולות של התמודדות. זה לגיטימי, זה כבר נעשה בפוליטיקה. מאידך, אפשר שפרס פשוט מוכן לעשות הכל כדי לשים מקלות בגלגלים של ברק, ואפילו לרוץ שוב, הפעם בגיל 82, לראשות. 

אבל המציאות קצת יותר מורכבת מזה. צריך לזכור שיורם דורי, יועצו הקרוב ביותר של פרס, נמנה על חבריו הקרובים ביותר של עמיר פרץ, יו"ר ההסתדרות ובעצמו מועמד לראשות המפלגה. פרץ ודורי מתמודדים בימים אלה עם צווי מניעה של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, שהקפיא לבינתיים את האיחוד בין העבודה ועם-אחד. אין לפסול גם את האפשרות שמאחורי הקלעים, בשקט בשקט, נעשות הקומבינות הגדולות ביותר, נשלפים הטריקים והשטיקים, הכל כדי לבלום את ברק.    

וכל זה עוד בלי שהזכרנו את עמי איילון, שעובד צמוד צמוד עם טל זילברשטיין, יועצו לשעבר של ברק, שהיום פשוט לא מוכן לשמוע מהבוס לשעבר. הכעס והטינה כל כך גדולים, שזילברשטיין כבר נשבע באינספור הזדמנויות שהוא יעשה הכל כדי למנוע מברק לכבוש שוב את הראשות. 

זמן ש"צ

הדבר הכי אופנתי לעשות בימים אלה בעבודה, חוץ מלהמר נגד אהוד ברק, זה להיות מקורב למישהו מקבוצת ה"שולטים הצעירים", הש"צים. או שאתה בחבר'ה של אופיר פינס, או שאתה ממקורבי בוז'י הרצוג, או שאתה מהמושבים ומהקיבוצים של שלום שמחון או שאתה סחבק של איתן כבל. כך או אחרת, רצוי להיות ביחסים טובים עם מי מהחבורה הזו.

בסוף השבוע התכנסו הש"צים לחגוג את ניצחונם הגדול במרכז המפלגה, שבחר את השרים. האירוע התקיים במושב בעמק חפר, הרחק יחסית מהמרכז, אבל יותר מאלף איש מרחבי הארץ טרחו והגיעו. הש"צים היו מרוצים. אפילו דליה איציק טרחה והגיעה לעשר דקות, וכך גם מתן וילנאי, המועמד לראשות. פתאום מתברר לצעירים האלה שהכוח שלהם שווה משהו, במיוחד אם הם מלוכדים.

"‏זו היתה אמירה של הדור שלנו", אומר שר השיכון הרצוג. "אמירה של דור שרוצה להראות שהוא חי, בועט ונושם. היו הרבה ניסיונות להפחית מהערך של האירוע. היתה נוכחות מאוד מרשימה, גם מהדרוזים והערבים, וגם מכל כיוון".

כרגיל באירועים האלה, כל אחד נאם. שר הפנים פינס אמר שהוא לא מתכוון לפספס את ההזדמנות שניתנה לצעירים. יו"ר הסיעה כבל הבטיח מהפכה. השר שמחון טען שההצלחה של הצעירים תמשוך בוחרים. ורק הרצוג דיבר על האלטרנטיבה לשלטון. "אנחנו חייבים לכידות כדי לנצח", אמר הרצוג, ששונא את המלחמות הפנימיות. "צריך להפסיק עם התככים. זה אתגר של הרביעייה שלנו, ביחד, שלא יסכסכו בינינו".

שר השיכון הוסיף כי אחרי שנבחרו, הבינו הוא, פינס ושמחון שזאת ההזדמנות הבאמת גדולה לנקות את השורות בעבודה, ולהוציא אותה מהקיפאון. "זאת קריאת כיוון", הוא אומר. "אני מקבל מכתבים מאנשים שרוצים מאוד את ההצלחה שלנו. הם רוצים לראות שיש דור צעיר, כמו בליכוד. שם יש את דני נוה, סילבן שלום וציפי לבני, ולנו לא היה כלום. עכשיו יש אלטרנטיבה גם אצלנו".

בובת פורצלן ומלך עירום

אילו היתה אופוזיציה אמיתית בישראל (שינוי, כמו העבודה, מוכיחה שהיא לא ממש מכירה את המילה הזאת), מישהו היה עומד וזועק ששנתיים לאחר הקמת ממשלת שרון השנייה  – המלך, הוא הליכוד, עירום. אבל לא בישראל. שר בכיר בליכוד, שנשאל מה יכולים להיות המסרים של הליכוד בבחירות הבאות, פשוט משך בכתפיו. גם הוא לא ידע לומר אם הליכוד יהיה בעד נסיגה מעזה או נגדה, בעד מדינה פלסטינית או נגדה, בעד שלום או נגדו. "ובכלל", תהה השר, "מי בכלל יכול להבטיח שאריק באמת יוביל את הליכוד בבחירות הבאות, והנסיגה מעזה תעמוד בכלל על הפרק?"

כך השר. אבל במערכת האופוזיציונית הישראלית אין מי שיאמר את הדברים האלה, אין מי שיזעק שהנסיגה מעזה עוד עלולה להיקבר בין חורבות הליכוד. חברי כנסת בעבודה, ביחד ובשינוי מהנהנים בדעתנות בכל פעם שהנושא עולה לדיון, אבל כשמגיע זמנם לומר את הדברים – הם משתתקים. התפיסה הקיימת בשמאל בימים האלה היא עדיין שרק אריק יוציא את ישראל מעזה. בשל כך, נזהרים בכבודו. אף אחד לא ממש חושב קדימה, מעבר למה שיהיה בעוד חודשיים, שלושה או שישה. אף אחד לא שואל את עצמו מדוע שרון חושש כל כך לצאת לבחירות, למרות שהקואליציה שלו עם העבודה שברירית כמו בובת פורצלן.

האמת, מודים בכירים בליכוד, שלאריק שרון לא ממש יש מפלגה לרוץ איתה בבחירות. תיאורטית, כמובן, יש לו: הליכוד, המפלגה הגדולה בישראל, מפלגתם של עוזי לנדאו, דוד לוי, מיכי רצון, סילבן שלום ולימור לבנת, וכן - גם של ביבי נתניהו - היא מפלגתו של אריק שרון. אבל בפועל, הליכוד, למרות השקט התעשייתי הזמני של השבועיים האחרונים, הוא מפלגה שלא ממש יודעת מה היא רוצה מעצמה. יום אחד היא נגד הנסיגה מעזה, יום אחד היא בעד שרון, יום אחר נגד עמרי וביום שאחריו – נגד הפייגלינים. ולחשוב שזו המפלגה שאמורה להוציא את ישראל מעזה ולהוביל את המדינה.

אין צורך ביותר מדי דוגמאות כדי לדעת עד כמה אין לשרון מפלגה. מספיק להסתכל על מה שקורה בוועדת הכספים בכנסת. כבר כמעט שבועיים מי שמנהל שם את העניינים בוועדת המשנה העוסקת בחוק פינוי-פיצוי הם אנשי השמאל, בעיקר בייגה שוחט וחיים אורון. השניים, יחד עם רוני בריזון משינוי, עובדים ימים כלילות כדי להוציא את החוק הזה לפועל. אנשי הימין, לעומת זאת, נעלמו באפלה. ח"כ דני בן-לולו מהליכוד מפציע רק לעתים נדירות, וחברי הכנסת ניסן סלומיאנסקי מהמפד"ל וצבי הנדל מהאיחוד הלאומי זורקים הערות מידי פעם, למרות התנגדותם לחוק. בינתיים, שוחט ואורון כותבים את החוק, ומזיזים את העניינים קדימה.

"‏יש קואליציה לחוק, אבל זה לא אותה קואליציה כמו בממשלה", אומר שוחט. "הקואליציה לחוק מורכבת מיחד, שינוי, העבודה ומחצית אנשי הליכוד ויהדות התורה. זאת קואליציה רק לדבר הזה, רק לחוק הזה, ובכלל לא ברור אם אנשי הליכוד הם בעד או נגד".

היו"ר החדש של ועדת הכספים הוא יעקב ליצמן. ליצמן לא ממש מכיר את החוק הזה. וכך יוצא ששוחט, שר האוצר לשעבר, איש העבודה, ינהל ביום שני גם את דיוני הוועדה לקראת ההצבעה על החוק.

כדאי לשים לב...

... ‏למפלגת יחד. הדם הרע ממשיך לזרום שם, גם אחרי ההתנצלות של יוסי ביילין והחיבוק עם יוסי שריד על במת הוועידה. המלחמה הזאת, לא רק שלא נגמרה - היא רק תופסת תאוצה. מה חושב שריד, שלא אוהב שמשחקים איתו? מה הוא מתכנן? כבר בתחילת פברואר צריכה ועידת יחד להתכנס ולבחור את האופן בו תיבחר הרשימה לכנסת. על פי ההצעה המקורית, מי שכיהן שמונה שנים כח"כ יצטרך לזכות ב-60 אחוזים לפחות. במילים אחרות, ייתכן מאוד שבבחירות הבאות, שריד, חיים אורון ורן כהן ייצאו בחוץ.