אין כמו אבא
יום המשפחה עושה צדק עם כל המשפחות. סוף סוף האבא יכול להרגיש שווה ערך בבית, והילדים לא מחויבים לפצות את אמא המסכנה
בשבועיים האחרונים עסוקים הילדים ב"משפחה". הקטנטנה רצה בבית ושרה בקולי קולות "אבא יש לי רק אחד, רק אחד, רק אחד" ו"משפחה חה חה, משפחה חה חה חה" ולעיתים נדירות היא נזכרת גם ב"אמא יקרה לי, יקרה" הנוסטלגי וההכרחי. האחרים מציירים את המשפחה, בונים אילן יוחסין, לומדים הלכות כיבוד הורים ואחים ומדרשי חז"ל על יחסים במשפחה, מספרים על "מה מיוחד במשפחה שלנו" ו"למה ההורים בחרו את השמות של הילדים", ובהזדמנות חגיגית זו מקטרים שיש להם כל-כך הרבה לכתוב בגלל גודל המשפחה-חה-חה שלהם.
משפחה אחרת
אבא ואמא לא נשואים? פויה
מורן זליקוביץ'
מה לעשות כשהילד חוזר מהגן ומספר שאמרו לו להביא את תמונת הנישואים של ההורים ליום המשפחה? ואם התגרשתם? ואם אתם משפחה חד-הורית? מסתבר שבגנים רבים ובמשרד החינוך טרם הפנימו את העובדה שבישראל יש משפחות מסוגים שונים
יום המשפחה החליף זה מכבר את "יום האם" המיתולוגי. ועל-אף שלא מעט אמהות חדשות וותיקות מחמיצות פנים על ההחלפה הזאת, אני שמחה בה וחושבת שהיא ראויה ומעודכנת.
צורתו האחידה של יום האם ז"ל נהגתה בסמינרים שהכשירו דורות של גננות ומורות. בימים שלפני, הורגשה תכונה בלתי שגרתית בבית. הילדים הזכירו לאבא בלי הרף שלא ישכח לקנות פרחים ומתנה, ציירו ציורים והחביאו אותם, התאמנו על "אמא יקרה לי יקרה" ובעיקר זממו על הקפה של הבוקר עם העוגה שיאפו בעצמם מחמש בבוקר, כשאמא שלהם שוכבת במיטה ועושה את עצמה רגועה לגמרי ומתעוררת מופתעת.
והאבא, כל אבא, שיתף פעולה. הרי גם כשהוא היה ילד בגן לימדו אותו ש"אמא יש רק אחת" ו"פרח לב הזהב" ו"אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא". אז בימים ההם הוא קטף לאמא שלו פרחים, חיבק אותה והלך לגן. והיום הוא היה קונה לאשתו זר ענק, שולח אותה לספא והולך לעבודה. עם חיבוק, בטח, אבל גם עם תחושת קיפוח ועצבנות קלה.
ומאז שאני אמא (ועוד זכיתי גם אני ליהנות כמה שנים מיום האם כהלכתו) אני יודעת שזה עוול איום ונורא. עוול לאבות, עוול לילדים, עוול למשפחה, עוול לחינוך ולערכים של הדור הבא. עוול תרבותי. ועוול לאמא, שהפכו אותה, בהסכמה, לפרה קדושה מעונה.
נכון, מאז ולתמיד אמהות עדיין עסוקות יותר בפרקטיקה היומיומית של טיפול בבית ובילדים. בדרך-כלל הן יותר מגהצות, יותר מבשלות, מכבסות, מתאמות בייביסיטר, קונות מעילים ורצות אחרי העבודה להיות עם הילדים, אבל באופן ערכי זה לא שווה יותר או פחות, ולא צריך להיות שווה יותר או פחות, ממה שהאבות עושים (המפרנסים העיקריים, מתקני הפנצ'רים, מתקיני מדפים, מפרמטי מחשב, מורידי זבל ורצים אחרי העבודה להיות עם האשה והילדים).
התרגלנו לחשוב שיום המשפחה עושה צדק רק עם משפחות מהסוג החדש, שאין בהן אמא כלל או שיש בהן יותר מרק אמא אחת. אבל האמת היא שיום המשפחה עושה צדק עם כל המשפחות, גם מהסוג הישן. סוף סוף האבא יכול להרגיש שווה ערך בבית, הילדים לא מחויבים לפצות את אמא שלהם המסכנה, וגם האמא יכולה להרגיע את עצמה ולצאת מהפוזה הקורבנית.
שיהיה לכם יום משפחה שיוויוני ושמח.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
