מרכז כוסות הרוח של המורדים

בניגוד לכל מה שקורה במציאות, בסתירה מוחלטת למה שרוצים ומחליטים הכנסת והממשלה, פועלים במערכת הפוליטית הישראלית שני גופים, שני מנגנונים משומנים היטב שמזינים אחד את השני ומספקים חמצן אחד לשני, ושמשוכנעים שעל פיהם, ורק על פיהם, יישק דבר בישראל ובמזרח התיכון כולו. מרכז הליכוד והמורדים שמם.

המרכז צפוי להתכנס בשבוע הבא, בעקבות דרישתם המורדים ותומכיהם, כדי לדון ולהכריע בשאלת קיום משאל העם לפני יציאתה לדרך של תוכנית הנסיגה מעזה, למרות שאין חבר אחד בליכוד שלא מבין ויודע שלא משנה מה יחליטו החברים הנכבדים בחממה הפוליטית שלהם, לא משנה כמה החלטות על משאל עם הם יקבלו – העולם נוע ינוע על אפם וחמתם, וחוק משאל עם לא יעבור בכנסת. אלא, כמובן, אם הרב עובדיה יוסף ישנה את פסיקתו האנטי-משאלית בעתיד הקרוב.

שבועות רבים עמלו והזיעו מתנגדיו של שרון ותומכי משאל העם בליכוד כדי לאסוף את מאות החתימות הדרושות כדי לכנס את המרכז. שבועות

 רבים הם הסתובבו ברחבי הארץ והחתימו את כל מי שרק אפשר על עצומה הקוראת לכנס את המרכז בניסיון נוסף לתקוע מקלות בגלגלי ההתנתקות. אלא שהפעילות המאסיבית והלחצים שהפעילו מתנגדי שרון לא ממש הועילו כדי לכנס את המרכז במהרה. לשר צחי הנגבי, יו"ר מרכז הליכוד, לא בער לכנס את המרכז לפני ישיבת הממשלה ההיסטורית, שקיבלה ביום ראשון ברוב גדול את תוכנית ההתנתקות, ואישרה למעשה את פינוי היישובים מעזה מצפון השומרון. רק אחרי לחצים פנים מפלגתיים רבים, נקבע מועד כינוס המרכז ל-3 במרס, הרבה אחרי ישיבת הממשלה, הרבה אחרי שהפור כבר נפל.

בלשכת ראש הממשלה היו מרוצים. כינוס המרכז ביום חמישי בשבוע הבא הוא בגדר כוסות רוח למת, פלסטר על פצע ירי פתוח. שום דבר, כולל מרכז הליכוד הכל יכול, לא יוכל לשנות את החלטת הכנסת והממשלה. שום דבר לא יוכל להחזיר את הגלגל לאחור. כינוס המרכז הוא בגדר בזבוז זמן וכסף, והוא רק יקצין את ההבדלים הגדולים שבין שרון ובין מתנגדיו. ראש הממשלה שוב ייראה ממלכתי ואחראי, בשעה באולם להקת המעודדות של הימין הקיצוני תשרוק לו בוז. אחרי הראיון אמש אצל אלי יצפאן, יהיה זה המופע הטוב ביותר של שרון בחודשים האחרונים. הוא לא ייצטרך להתאמץ יותר מדי: הפייגלינים כבר יעשו בשבילו את העבודה.

המורדים, שהובילו את ההחתמה הגדולה ודרשו את הכינוס, ושיודעים ששום דבר טוב לא ייצא מהמרכז הזה, לא מוותרים. הם מתעקשים לקיים את הישיבה, ואף לקיים הצבעה, למרות שהם יודעים שאין להם שום סיכוי לשנות את המציאות ואת העובדה שאין בכנסת רוב לקיום משאל עם. אפילו שר החוץ, סילבן שלום, שהבטיח אך לפני ימים אחדים להוביל "מהלך ציבורי-רלמנטרי רחב למען משאל עם", ירד קצת למחתרת ומדבר על "החלטות דמוקרטיות שהתקבלו בממשלה ובכנסת". אבל המורדים בשלהם.

הנגבי מנסה בימים האחרונים לנסח הצעת פשרה שתהיה מקובלת על כל הצדדים, כדי להימנע מביזיון ההצבעה. הפשרה של הנגבי כוללנית הרבה יותר מזו של המורדים, שמבקשים לקבוע כי המרכז דורש משאל ויהי מה. מתנגדיו של שרון לא מתלהבים מהרוח הפייסנית של הנגבי, ומתנגדים להצעת פשרה. כדרכם בקודש, הם פתחו בחזית אגרסיבית נגד יקירם לשעבר, והם טוענים: הוא אינטרסנט. "מעניין איך הפך צחי לשקט כל כך בתקופה האחרונה", אומר בכיר בקרב המורדים. "פתאום הוא מנסח הצעות פשרה, דוחה את המרכז. נראה שזאת הצעת פשרה שצריכה לפייס לא את חברי המרכז, אלא את אנשי המשטרה והפרקליטות שחוקרים את פרשת המינויים במשרד לאיכות הסביבה".

השבוע ציינו שרי מפלגת העבודה חודש מתחילת העבודה במשרדים הממשלתיים השונים שקיבלו לידיהם, והשמחה גדולה. השרים עובדים מבוקר עד ליל, נלהבים מהכוח הגדול שבידיהם, מושקעים עד הצוואר בשינויי מדיניות. שר השיכון, יצחק הרצוג, מקבוצת הש"צים (השולטים הצעירים) כל כך מרוצה מהעבודה שהוא וחבריו עושים, שהוא משוכנע שסדר העדיפויות של הממשלה השתנה ללא היכר בחודש האחרון בזכותם.

ובכל זאת, משהו, או ליתר דיוק מישהו, מקלקל להרצוג את מצב הרוח. שמו של מקלקל החגיגות הוא אהוד ברק, שעורר השבוע הדים גדולים בגלל התבטאויותיו נגד ראש הממשלה ונגד ההיגררות של העבודה "מתחת לשמלתו של שרון". הרצוג, שנמנע בדרך כלל מהתבטאויות חריגות, לא נשאר חייב לברק.

"בחודש האחרון שינינו את הכיוון שהמדינה הולכת אליו", הוא אומר ל-ynet. "אפשרנו לאבו מאזן להתארגן, דחפנו לפסגת שארם, אנחנו דוחפים לפיתוח אזורי, מנענו הפרטות ופגיעה בעובדים. זה הכל בגללנו, בגלל השותפות שלנו בפורומים הכי סודיים. יש הרבה תפוקות והרבה תוצאות, אבל הציניות של כל מיני גורמים שרוצים לחרב את הקואליציה ולקלקל את החגיגה - מקלקל את החגיגה. העיתוי אחרי הצבעה כה חשובה בממשלה היה עיתוי לא טוב. לאן שאני לא הולך, אנשים מברכים על כניסתנו לממשלה. הבאתם תקווה, הם אומרים לי. יש לנו הישגים, אבל יש אנשים שרוקדים על הדם".

למרות מה שהרצוג אומר, ולמרות ההישגים שהוא מונה, מצבה של מפלגת העבודה בציבור הרחב עדיין קשה. שר השיכון סייר ביום שלישי בצפון, וביקר גם בתמרה, ישוב ערבי שבו מרבית התושבים הצביעו בעבר למפלגת העבודה. הרצוג לא שמע על געגועים לברק, אלא בעיקר לאישים שעזבו את המפלגה כבר לפני שנים.

"אדוני השר", אמר אחד ממכובדי תמרה, "אני פונה אליך כי אתה מסמל בעיני את התקווה החדשה של מפלגת העבודה. 20 שנה תמכתי

במפלגת העבודה, ונטשתי אותה בשנת 2000, יחד עם חברים נוספים. האם מפלגת העבודה לא שואלת עצמה היכן עוזי ברעם? היכן יוסי ביילין? היכן חגי מירום והיכן האנשים הטובים שהאמינו במפלגת העבודה? אני קורא למפלגת העבודה להקים ועדה שתבדוק מה קרה במגזר הערבי. חוסר האמון של הציבור בתמרה הוביל לצניחה בשיעור התמיכה במפלגת העבודה מ- 90% בעבר ל- 5% בבחירות האחרונות. ואתם לא שואלים למה? במשך 40 שנה התרגלנו להבטחות. אם התסריט הזה יחזור על עצמו, מצבה של מפלגת העבודה יהיה גרוע. אם לא תשנו את התפיסה, לא תצליחו להחליף את השלטון. לא תהיה לכם דריסת רגל במגזר הערבי. ואני אומר זאת בכאב".

הרצוג התפתל בכיסאו באי נחת. " איני מגיע לכאן כשר", השיב לנוכחים. "אני מגיע כחבר. אני מאמין באמת בקירוב ללבות ושוויון של ערביי ישראל בכל הרמות. יש משקעים, ויש חומה פסיכולוגית שצריך להעביר מן העולם. אני מייצג דור חדש של שרים צעירים. שמנו כמטרה לסייע ולקדם את המגזר בכל דרך אפשרית. איני יודע כמה זמן נהיה בקדנציה הזו, אך אני יכול להבטיח שיש לי ולחברי במפלגה רצון אמיתי להראות תוצאות ולהוכיח דוגמא אישית".

"הם לא תקפו את מפלגת העבודה", הסביר הרצוג לאחר הסיור. "הם דווקא אמרו שיש תקווה. אבל יש הרבה אנשים שהיו מאוכזבים, זה נכון".

במשרד החוץ התמוגגו, ובימים האחרונים מדברים שם על התחממות ביחסי שתי המדינות. עד כדי כך, שצפויה גם האצה בעבודת ועדת חיאת-לנקרי הצרפתית-ישראלית, העוסקת ביחסים הדו צדדיים בין שתי המדינות. "צרפת מובילה באירופה במאבק נגד אנטישמיות", אומר בכיר במשרד החוץ. "הם סוגרים את אל מנאר. והם מאוד קשוחים בעניינים האלה. גם בדיונים של גרמניה, אנגליה וצרפת מול איראן, הצרפתים הם הכי קרובים אלינו. ללא ספק, מדובר בשינוי, וזה לא רק דיבורים. הם גם עושים".