דיווח: ירידה חדה בכמות האוזון בקטבים
סערות שמש וחלקיקים מזהמים באוויר גרמו לירידה של כ-60% בנפח מולקולות האוזון בשנה שעברה. החוקרים מודאגים, וטוענים: המקרה מוכיח שאיננו מבינים לחלוטין את התהליכים המשפיעים על האוזון
רוחות הנושאים עמן חומרים מזהמים וסערות על פני השמש גורמות לפגיעה משמעותית בשכבת האוזון שמעל הקוטב הצפוני. נתונים שפורסמו בימים האחרונים מצביעים על ירידה חדה בנפח מולקולות האוזון מעל הקוטב, עובדה המטרידה חוקרים ברחבי העולם בשל ההשלכות שלה על ההתחממות הגלובלית ועל רמות הקרינה ההולכות וגוברות.
שכבת האוזון הצפופה מונעת את חדירתן של קרניים מזיקות לכדור הארץ ומאפשרת לחיים להתפתח על פניו. מולקולות האוזון (O3) סופגות את הקרינה מהשמש, ומתפרקות לחמצן כתוצאה ממנה. במצב הטבעי, מתקיים איזון בין כמות מולקולות האוזון שמתפרקות לבין כמות מולקולות האוזון שנוצרות מחדש, כך שהרמה של האוזון נשארת במצב של שיווי משקל דינמי.
זיהום האוויר, כמו גם העלייה בקרינה המופצת מן השמש, מביאים לפגיעה משמעותית במספר מולקולות האוזון הנפגעות ונהרסות. כתוצאה מכן, יותר מולקולות נהרסות וחדשות אינן נוצרות במקומן, כך שנפח האוזון הולך וקטן - מה שכונה כבר בעבר "חור באוזון". עיקר הפגיעה היא בקטבים של כדור הארץ ובעיקר בקוטב הצפוני, שם מתאספים חומרים מזהמים וקרינת השמש בעלת השפעה רבה יותר בשל הקטבים המגנטיים של כדור הארץ.
סערות והתפרצויות שהיו לאחרונה על פני השמש גרמו לפגיעה ממשית באוזון. הקרינה שנותרה לחלל הגיעה בין היתר גם לכדור הארץ, שם היא נדחתה על ידי השדה המגנטי שלו, אולם בקטבים, ובעיקר בקוטב הצפוני, הצליחה הקרינה לחדור את האוזון ולהרוס כמות גדולה ממנו.
בנוסף, החלקיקים שהגיעו מן השמש יצרו מהחומרים המזהמים השונים הנמצאים באוויר תרכובות כימיות הרסניות, הפוגעות אף הן בשכבת האוזון. בשנים האחרונות הולכת וגוברת המודעות לתפקידם של חומרים מזהמים ובעיקר לגזים הנמצאים בשימוש במתקני קירור ותרסיסים שונים (בעיקר CFCs), וברוב מדינות המערב ישנה חקיקה מתקדמת המגבילה את השימוש בגזים אלה. בזכות החקיקה והמודעות הציבורית, שהובילו למעבר לשימוש בחלופות בלתי-מזהמות, עלה נפח מולקולות האוזון בקוטב הצפוני.
הרוחות בשכבות הגבוהות של האטמוספירה התגברו משמעותית בתקופה האחרונה, אומרים החוקרים. הן יצרו מערבולות ותנועות מעגליות, הנושאות תחמוצות חנקן שונות (ובעיקר חד-תחמוצת החנקן ודו-תחמוצת החנקן), הגורמות לפגיעה במולקולות האוזון ובעיקר בעקבות החשיפה לקרינה המגיעה מן השמש. קרינה זו מזרזת את פירוק האוזון, ואת התדלדלותו בקטבים.
ההתחממות הגלובלית
עדויות נוספות להיעלמות קרחונים
טל איתן
ספינות מחקר של ארגון "גרינפיס" העבירו צילומים משדות הקרח בפטגוניה, המעידים על צמצום משמעותי של הקרחונים ועליית מפלס האוקיאנוסים. האם ההתחממות הגלובלית מתחילה לתת את אותותיה?
בעקבות תהליכים אלה ירדה כמות האוזון בקוטב הצפוני בשנה שעברה ביותר מ-60%. חוקרים מאוניברסיטת קולורדו שבדקו את מצבו של האוזון בשנה האחרונה, הביעו חשש מפני הפגיעה באוזון ומההשלכות הצפויות מכך. "הירידה בנפח האוזון הייתה לחלוטין בלתי-צפויה", אמרו החוקרים, "הממצאים מצביעים על כך שאנו עדיין לא מבינים לגמרי את התהליכים המשפיעים על האוזון ופוגעים בו, ושצריך ללמוד את הנושא יותר לעומק".
לפנייה לכתב/ת 
החור באוזון. פגיעה בין היתר בגלל קרינת השמש
צילום: נאס"א
החור מתמקם בעיקר מעל הקטבים
צילום: נאס"א
קרינת השמש חודרת את שכבת האוזון
צילום: נאס"א
