איך מכינים וויסקי?

כדי להכין וויסקי משתמשים בשעורה שהושרתה במים, הונבטה, יובשה, נקלתה (אז היא הפכה למאלט, שנקרא בעברית לתת), ולבסוף נגרסה. הלתת הגרוסה בושלה במים חמים והתוצאה היא תמיסה של סוכרי מאלט, הנקראת וורט. את תמיסת הסוכרים (הוורט) מקררים תחילה, בכדי שאלו לא יתפרקו מהחום, ואז שופכים אותה לדודי עץ או נירוסטה ומוסיפים שמרים. בתום מספר שעות תוסס הוורט והופך לתמיסה בעלת ריכוז אלכוהול נמוך, בשם ווש.

כעת מתחיל תהליך הזיקוק – הווש נמזג לתוך דודי נחושת גדולים, ומחומם. האלכוהול, שטמפרטורת אידויו נמוכה יתר משל מים, מתנדף ראשון מהתמיסה. את האדים מעבים בחזרה לנוזל ומזקקים שוב. רבים מהוויסקים האיריים עוברים אף תהליך זיקוק שלישי (היות וכל תהליך זיקוק הופך את הנוזל לטהור וחלק יותר, וויסקי אשר זוקק שלוש פעמים מתאפיין בתכונות אלו).

הנוזל המזוקק עובר כעת לחביות ליישון. החביות משחקות תפקיד מכריע בקביעת צבעו ובטעמו של המוצר הסופי, כשהשאיפה היא להשתמש בחביות אשר יטמיעו בוויסקי את טעמיהן, מבלי להשתלט עליו או לתת לו טעם "עצי". לרוב משתמשים ליישון וויסקי בחביות מיד שנייה, בהן השתמשו ליישון משקאות אחרים, כגון בורבון, שרי או פורט, במקרה כזה משפיע גם טעם המשקאות המקוריים על טעמו של הוויסקי. יישון הוויסקי אורך מינימום של 3 שנים (על פי חוק) ונמשך לרוב בין 8 ל-25 שנים. במשך השהייה בחבית אובדים כ-2% מהאלכוהול בכל שנה, בשל התנדפות.

בתום תהליך היישון מוצא הנוזל מהחבית ומבוקבק - וויסקי זה נקרא 'סינגל מאלט'. אם מערביים אותו עם מאלטים אחרים מתקבל מה שנקרא 'פיור מאלט'. כאשר מערבבים אותם עם 'גריין ויסקי' (וויסקי שלא יוצר משעורה, כי אם מגרגירי תבואה אחרים, כגון חיטה, שיפון או תירס), או אז יכונה הוויסקי 'בלנדד'.

עוד על תהליך ייצור הוויסקי ועל סוגיו השונים ניתן לקרוא כאן ובאתרים רבים נוספים.