הניצחון של אריק, ההפסד של שרון

את תוצאות היום הסוער שעבר על הליכוד אפשר וצריך לחלק לשלושה: החלק הגלוי והמובן מאליו, זה המציג ראש ממשלה שנגרר להצבעה שבה לא רצה, והובס באופן די משפיל. החלק השני קשור למציאות העגומה שבה מצוי הליכוד, הקרוע והמפולג. והחלק השלישי - זה המוכיח בבירור כי שרון עבר אתמול עוד משוכה בדרך להעברת התקציב במליאת הכנסת.

לא מוכרחים לסמוך על דבריהם של תומכי התקציב כדי להאמין שהוא יעבור עד סוף החודש במליאת הכנסת. מספיק להקשיב לחבר הכנסת מיכאל רצון, מראשי המורדים, כדי להבין היכן עומדים הדברים: "נמנעתי בהצבעה בסיעה", אמר רצון ל-ynet אחרי ההצבעה, "משום שאני חושב שלפי הרווח הפרקטי, אחרי שהתקציב עובר בוועדת הכספים, הרבה יותר קל להעביר אותו במליאה".

כלומר, גם רצון הבין שלמרות ההשפלה שעבר שרון, בסופו של מהלך, ראש הממשלה לקח איתו את הקופה הביתה, מבלי לשלם למורדים ולו גרוש אחד על שהם מוכנים להתחלף ולאפשר לאחרים לתמוך בתקציב בוועדת הכספים.

נכון שמצד אחד זה נראה כאילו המורדים בסיועו הנדיב של יו"ר הסיעה, גדעון "המתפטר" סער, כופפו את שרון כיפוף לא נעים, ונכון גם שהם הכריחו אותו לשלוף מוועדת החוקה את רוני בר-און שהתנגד למשאל עם ולשתול שם מישהו אחר, וגם כפו עליו הצבעה בסיעה, והביסו אותו תבוסה צורבת. הכל נכון, וזה לא ממש נעים.

הכל נכון. אבל מצד שני זה נראה הרבה יותר טוב עבור שרון ממה שנדמה: בסיעה היו רק שלושים חברים בעת ההצבעה, התקציב יעבור באופן חלק בוועדת הכספים, ומשאל העם, גם אם יעבור בוועדת החוקה - צפוי להתרסק לתמיד במליאת הכנסת. אלא, כמובן, אם הרב עובדיה יוסף יחלום דבר מה אחר בלילה שיורה לו לשנות את דעתו המתנגדת לקיום משאל עם. עם כוחות עליונים אין מה להתווכח, וגם אי אפשר לדעת מתי הם יצוצו.

לכן, בינתיים שרון מוביל, כי אם שום דבר יוצא דופן לא אמור לקרות, יהיה לו תקציב עד סוף החודש. "מחר בבוקר, בניגוד להבוקר, התקציב עובר בלי שזה עולה לנו חצי שקל", אומרים בלשכת ראש הממשלה. "משם, התקציב יעבור למליאה, ואנחנו צריכים למצוא רוב למליאה. בינתיים, אין חולק על כך שבמליאה התקציב עובר, ונפגש בבחירות בסוף 2006. את ההצבעה בסיעה אומנם הפסדנו, אבל יהיה תקציב".

מי לצרינו ומי לנו

עד כאן המציאות הגלויה. עכשיו למציאות שמאחורי הקלעים, זאת שהתרחשה בסיעת הליכוד. ראשית, נמנה כמה מהשרים שהצביעו נגד עמדתו של ראש הממשלה: בנימין נתניהו, סילבן שלום, לימור לבנת וישראל כץ. ארבעתם הצביעו בעד הצעת הפשרה ובעד משאל העם, שנוא נפשו של שרון. לא צריך להתאמץ יתר על המידה כדי לראות מי, שוב, לא עמד מאחורי ראש הממשלה.

שנית, נציין לשבח את התנהגותם של חברי הכנסת של הליכוד ברגעים שבהם שרון הציע לכל אחד להצביע על פי מצפונו וכראות עיניו במליאת הכנסת. הצבעה כזו, היה ברור לכולם, היתה מביאה להפלת הממשלה, וכל הגיבורים כמעט נפלו מהכסאות. "אל תגרור אותנו לבחירות", כמעט והתחננו בפני שרון. "אל תעשה את זה".

שלישית, אילו היתה אופוזיציה ראויה בישראל, היא היתה קורעת אתמול את הליכוד לגזרים, מפרקת אותה לגמרי מכל מה שכבר אין בה. כי הליכוד, כפי שהוא הצטייר אתמול, הוא הכל חוץ ממפלגה אחת. כל אחד עושה שם כרצונו: יו"ר הסיעה מאיים בהתפטרות, שליש סיעה מאיים להצביע נגד החלטת סיעה וכל השאר פוחדים מהצל של עצמם. אבל אופוזיציה אין, ושרון יכול להמשיך להפליג קדימה.

את הנקודה האחרונה שמאחורי הקלעים צריך להקדיש לרוני בר-און, חבר ועדת החוקה של הכנסת. אם יש מישהו בכנסת שחייך לעצמו חיוך גדול הלילה, היה זה בר-און, מנאמניו הגדולים של שרון, ומתתנגדי משאל העם. בראון נשבע לעצמו להצביע בוועדה נגד משאל עם, גם אם את הכנסת הוא היה רואה בקדנציה הבאה רק בתמונות. היותו הקול המכריע לא בהכרח עשה לו טוב, והלחצים, הפוליטיים והרגשיים, שהופעלו עליו בשבועות האחרונים היו קשים מנשוא. לכן, החלפתו בוועדת החוקה תעשה לו רק טוב, מכל הבחינות. מה עוד שבסביבתו של שרון אומרים שבקרוב הוא יתמנה להיות שר.