הבועה של ביבי
איך שהוא לא מתפתל כדי להסביר את מעשיו - בסוף נוצרת התחושה שנתניהו חותר תחת ראש הממשלה, ומנסה להפוך בכוח את הכסא שעליו הוא יושב. בשביל מה הוא היה צריך את הפגישה עם הרב עובדיה, כדי ששוב יגידו שקפץ לנתניהו הביבי? נתניהו, עושה רושם, מתנהג כאילו שהוא חי בבועה פוליטית משל עצמו, ולא רואה מה קורה סביבו. האם הוא פשוט מנסה להפיל את שרון, או שאולי רק לרמוז לש"ס בעדינות שלא נורא אם התקציב לא יעבור? וגם: על הצעת החברות של אריק שרון
לא נעים, ממש לא נעים מה שמעולל ביבי נתניהו לאריק שרון בחודשים האחרונים. איך שהוא לא מסובב את זה, מה שהוא לא עושה, עם מי שהוא לא נפגש ואיך שהוא לא מסביר את זה אחר כך בהסברים מפותלים ומיוזעים מול המצלמות או בשיחות רקע עם עיתונאים – בסוף נוצרת התחושה ששר האוצר, לא נעים לומר, חותר תחת ראש הממשלה, כמעט מנסה להפוך בכוח את הכסא שעליו הוא יושב.
הנה, למשל, הפגישה הלילית שלו אמש עם הרב עובדיה יוסף בעניין משאל העם. בשביל מה היה צריך נתניהו ליזום את הפגישה החשאית הזאת בשעת לילה מאוחרת מאחורי גבו של שרון? בשביל מה הוא היה צריך לנסוע לירושלים היישר מאולפני הרצליה בחסות החשכה, ולשבת עם הרב כחצי שעה, כשהוא יודע שאין סיכוי שדבר הפגישה לא ידלוף לתקשורת במוקדם או במאוחר?
לא ברור. נתניהו, עושה רושם, פועל ומתנהג כאילו שהוא חי בבועה פוליטית משל עצמו, כאילו שהוא לא רואה מה קורה סביבו ולא מבין מה עלול להיות מחיר מעשיו. אפשר היה להאשים את שר האוצר בתמימות או בחוסר ניסיון - לו היה תמים וחסר ניסיון. אבל נתניהו הוא לא כזה: הוא לא תמים, הוא לא חסר ניסיון, והוא יודע טוב מאוד שכל מה שהוא עושה מתפרש כחתרנות בלתי נלאית נגד שרון, כניסיון לבצע פוטש כזה או אחר, לבלום את הנסיגה מעזה ולשנות את המציאות.
מפליא במיוחד, ששר האוצר נשבע כמעט תחת כל עץ רענן שתסריטי החתרנות למיניהם נגד שרון הם פרי דמיונם הקודח של ראש הממשלה ושל אנשיו בלבד, וכל קשר בינם ובין המציאות מקריים בהחלט. התנהגותו של נתניהו תמוהה כפליים לאור העובדה שביום שני אחר הצהריים, בישיבת סיעת הליכוד הדרמטית, הוא נאם נאום כה נלהב אודות חשיבות תמיכת המורדים בתקציב ואי היכולת לגייס את ש"ס למהלך משאל העם, כשהיה מי שאמר בציניות שעוד רגע הוא הולך להתחבק עם שרון.
לא נח על זרי השלווה
אבל יומיים מאוחר יותר, התברר, שר האוצר לא נח על זרי השלווה עם שרון. נניח, לצורך הדיון, שנתניהו היה מצליח לשכנע הלילה את מנהיגה הרוחני של ש"ס לתמוך במשאל עם. נניח גם שלאחר מכן, הוא היה מצליח לשכנע גם את המנהיגות החרדית האשכנזית לתמוך במשאל בהצבעה במליאת הכנסת, ומגייס לפחות 32 חברי כנסת בליכוד שהיו מוכנים לתמוך במשאל. האם מישהו מעלה על דעתו שב-31 במרס היה תקציב למדינת ישראל? האם נתניהו באמת מעלה על דעתו שמפלגת העבודה היתה ממשיכה לתמוך בתקציב, שאותו הגדיר בייגה שוחט כגרוע אי פעם, או נשארת בממשלה, כשהנסיגה מעזה מותנית בקיום משאל עם שלקיומו היא מתנגדת? האם יש מישהו במערכת הפוליטית שלא מבין שמהלכיו של נתניהו, לו היו מצליחים או אם יצליחו, יביאו להפלת התקציב והממשלה, ויגררו את ישראל לבחירות?
התשובה על כל השאלות האלה היא "לא" - ונתניהו מכיר את התשובה הזאת היטב. הוא גם יודע שהמהלך שהוא הוביל הלילה היא הרמה להנחתה עבור לשכת שרון, שאוספת כל פיסת חומר נגדו לקראת התמודדות עתידית. והחומר, איך לומר זאת בעדינות, נערם בלי בושה: יצירת ראש חץ עם סילבן שלום ולימור לבנת בקיץ שעבר לפני ההצבעה על ההתתנקות בממשלה, ניסיון פוטש כושל לפני ההצבעה בכנסת, הצבעה נגד פינוי היישובים בממשלה לפני שבועות אחדים ועוד ועוד דברים קטנים פחות או יותר. בקיצור, חומר לא חסר, וכל החיצים מצביעים על אדם מזגזג משהו, חתרן לא קטן, שמאיים להחזיר את הליכוד אל זרועות הימין הקיצוני, שלא רואה אף אחד ממטר ומוכן למות בשביל עזה. זה האיש שאתם רוצים שיוביל את הליכוד לארבעים מנדטים, יישאל שרון את חברי הליכוד? הצחקתם אותי. הוא יחזיר את השמאל לשלטון.
להגנתו יאמר נתניהו שהוא מנסה למנוע קרע בעם, טראומה לאומית שלא נודעה כמותה בתולדות ישראל המודרנית. הוא גם יסביר בצורה מסודרת, פוטוגנית ורדיופונית שהוא עושה רק מה שטוב למדינה, ושכל שיקול פוליטי ואישי רחוק ממנו כמרחק הוצאת חצי מיליון ישראלים מתחת לקו העוני. אני חרד לגורל העם הזה, יאמר נתניהו כשראשו מוטה הצידה והחיוך מחוק מעל פניו. אני חייב לפעול לאחדות העם. אני פשוט חייב להציל אותנו מעצמנו.
ביבי רוצה בחירות?
למהלכו החדש-ישן של שר האוצר להשיג את תמיכת ש"ס במשאל עם יכולים להיות כמה הסברים, כולם, איך לומר זאת בעדינות – לא מוציאים אותו טוב, או לפחות לא מוציאים אותו נאמן. ראשית, ייתכן שנתניהו החליט באמת ובתמים להפיל את שרון, ולכן הלך לרב. לו היה משיג את תמיכת ש"ס, היה פותח פתח לאישור חוק יסוד: משאל עם, היה מביא לפרישת העבודה מהממשלה ולהפלת התקציב, ומקדם בחירות כלליות בתוך 90 יום.
האופציה השנייה היא ששר האוצר הבין שאין סיכוי לשכנע את הרב עובדיה לתמוך במשאל, אבל כדי לחזק את מעמדו בקרב חברי המרכז לעת בחירות פנימיות, החליט לפתוח בירי מרגמות גלויות נגד שרון, להבהיר ולציין שהוא בעצם נגד פינוי היישובים מעזה כמתואר בתוכנית ההתנקות (כפי שעשה כשהצביע נגד התוכנית בממשלה), ולחבק אל חיקו את המתנחלים, את הימין הקיצוני ואת חברי מרכז הליכוד. מבחינה פוליטית, יש לציין, מדובר במהלך לגיטימי ואפילו חכם מבחינה אישית: האיש נגד ההתנתקות, הצביע נגדה בפעם האחרונה בממשלה, ועכשיו הוא עושה הכל כדי לבלום אותה. ואם לא לבלום אותה, אז לפחות להציל את העם מפני קרע איום. אין טענות: זאת דרכו של האיש, בה הוא מאמין. זה כמעט לגיטימי. מבחינת הבוחרים שלו, הוא עושה את העבודה.
ויש גם את האפשרות השלישית, שהיא קצת יותר מסובכת. נתניהו מבין שמבחינת ש"ס בחירות מוקדמות הן התסריט הטוב ביותר לעת הזו, והן יכולות להביא למפלגה של אלי ישי ים של מנדטים מאוכלוסיית המדוכאים, וכאלה לא חסר, הודות לתוכנית הכלכלית. לכן, מאותת שר האוצר לש"ס שלמרות המאמצים הגלויים שלו להשיג רוב לתקציב, לא נורא אם הממשלה הזאת תיפול כבר בסוף החודש בגלל שלא יהיה רוב. איך? לא קשה: ש"ס תתמוך במשאל במליאה, העבודה תפרוש במחאה על כך מהממשלה, התקציב ייפול, ובאו לישראל בחירות מכל הסוגים ומכל המינים, והבלגאן ישלוט. מה ייצא לביבי מכל זה? אם הוא ייבחר לעמוד בראש הליכוד ויוביל אותה בבחירות, בש"ס לא ישכחו לו שהוא סייע להם להגדיל את כוחם. ומה עם ההתנתקות? ההתנתקות, אם זה לא ברור, תדחה למועד אחר. לביבי, כנראה, היא ממש לא בוערת.
כדאי לשים לב...
...לעונת החיזורים שנפתחת זה עתה, ממש עכשיו, בליכוד. בהנחה שתוכניותיו של בנימין נתניהו לא יצלחו, ובהנחה שהרב עובדיה לא יחזור בו מעמדתו בעניין משאל העם והצעת החוק תיפול בכנסת ובמקביל – התקציב יעבור, ב-1 באפריל תיפתח עונת החיזורים הפוליטית בתוך הליכוד. אריק שרון החל בה כבר עכשיו. הוא לא מחכה, הוא רוצה לשלוט בתהליך. בגלל זה, בין היתר, הוא זימן אליו אתמול את "המורדים" לפגישה מפויסת של כשעה, והיד נטויה, כולל הבטחות בסביבת ראש הממשלה לעתיד ורוד ל"מורדים" שינטשו את קבוצתם.
בקיצור, שרון רצה לתת ל"מורדים" את התחושה שעדיף לחשוב ביחד על היום שאחרי, ויפה שעה אחת קודם. בכל זאת, החיים לא נגמרים בעזה, ו"ספין" המפץ הגדול בעיתוי הנוכחי מתחיל לסיים את חיי המדף שלו בתקשורת. לאור זאת, גם שרון וגם המורדים ייצטרכו אחרי ההתנתקות מפלגה לרוץ איתה הלאה, ובמצב הנוכחי הליכוד לא נראה כמפלגה שרק היא יכולה.
"ראש הממשלה היה אמפטי", מספר ח"כ מיכי רצון, מראשי המורדים, ואחד המפוכחים מביניהם. "השוני הגדול בפגישה הזאת היה בזה ששרון דיבר על היום שאחרי התקציב ואחרי ההתנתקות. הוא שידר מסר של קירוב לבבות, התבטא בנחמדות. אני מכיר אותו בכל מיני סיטואציות. זה לא שהוא ניסה להיות מקסים, אבל דיבר אל ליבנו: לא יהיו ויתורים חד צדדים נוספים לפני הסדר קבע, לא תהיה נסיגה מרמת הגולם, ירושלים לא תיפגע. בקיצור, נחמד". כל כך נחמד, ששרון אפילו הציע בבדיחות הדעת "חברות" למורדים. "חברות חד צדדית", שאל אהוד יתום. "לא, לא", השיב ראש הממשלה. "לא לא".
לפנייה לכתב/ת 
