השופטים נגד הקהל
"כוכב נולד" סיפקה דרמה של ממש, כשבחירת השופטים הצילה את טלי מיכאלי, ושלחה הביתה את שני גנזיה. האמת - שתיהן היו מצויינות
נו. אז הגיע או לא הגיע לטלי מיכאלי להישאר? זאת השאלה הגדולה בסיומה של התוכנית המוצלחת ביותר העונה. שלושת השופטים הצליחו בפעם הראשונה להסכים על מועמדת אחת שתקבל חסינות ותעלה שלב אוטומטית, ואז התברר שהיא הגיעה אחרונה בסיכום הקולות, כך ששני גנזיה, שהגיעה למקום הלפני-אחרון, ובכל מצב אחר הייתה ממשיכה הלאה, סיימה את דרכה מוקדם מהצפוי.
גם טלי וגם שני היו נהדרות בהופעה ולפני-כן באודישנים. שתיהן (ביחד עם שלומי סבן) זכו למעט מאוד חשיפה יחסית לאחרים. אצל מיכאלי גם היה מייק-אובר רציני כך שבקושי אפשר היה לזהות אותה. האפשרות של השופטים להציל מישהו נותנת הזדמנות לתקן בדיוק את העוול הזה. מיכאלי שרה את "ילדות נשכחת" בצורה מרשימה מאוד – מלאת כשרון, עם ביטוי אישי ועוצמה לא קטנה. הביצוע שלה היה יותר טוב משל האחרים. מכיוון שלאף אחד כמעט ולא היה מושג מי היא, אז יש הגיון במתן הזדמנות להצלה מצד השופטים. מצד שני, אבל כשההזדמנות הזאת מפילה מישהי שנמצאת בדיוק באותו מצב, זה לא לגמרי הוגן.
היחידה שלקחה את זה בקלילות הייתה דווקא שני שנראתה מאוד משועשעת. אולי היא העדיפה לסיים את הדרך בצורה קצת שנויה במחלוקת במקום להתפייד באחד השלבים הבאים. אולי היא נהנתה ונחשפה מספיק מבחינתה. אולי זה בגלל שהיא לא הייתה צריכה לשיר את השיר שלה בסיום, מה שמנע את הדרמות המיותרות מהשבועות הקודמים (ועל כך תודה אישית להפקה). ואולי היא פשוט יודעת לקחת את כל הנושא בפרופורציות הראויות. בכל מקרה, היא נתנה הופעה סקסית, שופעת בטחון וקלילה עם הפרשנות אישית ל-"ארבע לפנות בוקר".
איפה הרוק?
יעקב גלעד ודאי מופתע לגלות שהמורשת שלו לדור האלפיים היא דווקא השירים הרגועים. מלבד שני, כולם בחרו בשירים איטיים מאמצע שנות השמונים – בין אם בלדות רוק או סתם שירים שקטים. איפה הרוק של בנזין? איפה רפי פרסקי? איפה יהודית רביץ הפחות רכה ועדינה? איפה הרוק הישראלי המחוספס שיעקב גלעד היה ממנהיגיו? נשארנו עם שירים שקטים, שניים מתוכם של הגורו הגדולה של "כוכב נולד" – גלי עטרי.
אפשר לסלוח למועמדים, כי כל המעמד הזה היה קצת גדול בשביל פתיחת התוכנית והם רק רוצים לשרוד אותו. אבל אפשר היה באותה מידה להקדיש תוכנית לשירי גלי עטרי במקום להעמיד פנים שהולך להיות ערב של רוק (כמו במקרה שלום חנוך) ולהשאיר תחושה של פספוס.
מצד שני, מה אני מקטר. הייתה תוכנית טובה. ובינינו, בעונה הקודמת מה שהראו בשלב הזה היו כל מיני סדנאות תנועה ושירה קבוצתית. יש להפקה הרבה חומר למחשבה לגבי נושא ההופעות החיות והבעיות שהתעוררו סביבן, אבל הן שיפור משמעותי והזדמנות טובה להכיר את כל המועמדים באופן שווה.
בהמשך לשבוע שעבר, צביקה הדר לא עשה חוכמות והשופטים לא בזבזו יותר מדי זמן והיו ענייניים. הנגנים הסתדרו נפלא עם העיבודים של יעקב גלעד שנועדו להרכבים דומים מוזיקלית. אפילו מצאתי קרן אור אישית במסלול המבוגרים – אורי אטלן – עובד נמל בגימלאות שיש לו נוכחות של מספר סיפורים, סוג של אריה אליאס מזמר. אבל העיקר הם המתמודדים, שכמו בשבוע שעבר קיבלו את מרכז הבמה בלי בזבוזי זמן מיותרים.
ביצוע יעיל
עומרי רוטברד עם "הכל עומד במקום" נתן ביצוע יעיל וקצת לחוץ, אבל מדי פעם יצאו ממנו ניצוצות של רוקר אמיתי ואם הוא יחפור אותם החוצה, יהיה קשה לעצור אותו. אסף אברבוך, בשיר הכי מאתגר – "ילד אסור, ילד מותר" – הצליח לשרוד בכבוד וגם הוא נראה כמו הבטחה גדולה להמשך. שיר ביטון, כמו יהודה סעדו בשבוע שעבר, הגיעה יותר בטוחה מהאחרים – גם בזכות החשיפה המוקדמת מגלגל ההצלה וגם בזכות הידיעה שיש לה בנק קולות לא קטן של אנשים שכבר הצביעו לה בעבר. וכאן, כמו סעדו, ואולי אפילו יותר ממנו, היא נתנה תצוגת תכלית, למרות שהיא היתה יכולה לעבור הלאה גם בלי להתאמץ. הבחירה שלה לשיר את "סתיו ישראלי" קצת יותר לאט מהמקור של גלי עטרי יצרה ביטוי קצת אחר, יותר מריר, לשיר - והרבה יותר מרחב לקול שלה. היה קצת מוזר בהתחלה לשמוע את השינוי בשיר, אבל זה יצא טוב למרות מחאות השופטים. אם אצל האחרים היו בעיקר ניצוצות של הבטחה, אצלה כבר אפשר לשמוע מיומנות של זמרת אמיתית שיודעת להוביל את השירים לאן שהיא רוצה.
שלומי סבן, בתחפושת הראל סקעת (היכנסו לאתר הבית שלו ותראו), החליט לצעוק את "עיניים שלי". יש לו קול נהדר, אבל למה לצעוק? ועוד בכזה שיר שקט? אולי זה לחץ. אחרי הכל, הוא גם היה בין הפחות מוכרים והרבה הימרו עליו כעל מי שייפול רק כי לאף אחד אין מושג מי הוא. לפחות עכשיו כולם מכירים אותו. למרות הווליום הגבוה הוא הראה שהוא זמר נהדר, הוא לקח שיר שאיפשר לו להפגין איכויות קוליות ובתנאי אולפן רגועים הוא יכול להיות הפתעה גדולה.
ניצן קייקוב, שעל אף היותו צעיר המשתתפים כבר צבר ניסיון בימתי מסוים וקהל מעריצים, נתן ביצוע ילדותי משהו ל"מילה טובה". כמו מועמדים צעירים אחרים שלקחו שירים בוגרים, הוא הלך לאיבוד. הפעם הוא ניצל אבל זה לא יספיק לשלב הראש בראש שמתחיל בשבוע הבא. שם אין הנחות ובחירת שיר לא נכונה יכולה להיות סוף התחרות.
שלב הראש בראש הבא עלינו לטובה מתחיל מעניין. מריאור שחר ושירלי נוב בוודאי לא מרוצות ששותפן לתוכנית הראשונה הוא יהודה סעדו. האם הן יתעלו על ההופעות הפושרות שלהן עד עתה או שהתקווה הגדולה של קריית עקרון יטייל לשלב הבא וישאיר אותן לריב ראש בראש על כרטיס לגלגל ההצלה? נחכה ונראה.
לפנייה לכתב/ת 
