בתיה גור הלכה לעולמה

סופרת המתח האהובה בתיה גור הלכה לעולמה בעקבות מחלה קשה. היא הייתה בת 57 במותה. 

גור התפרסמה כמחברת ספרי בלש. דמותו של מיכאל אוחיון, שנולדה בספרה הראשון "רצח בשבת בבוקר" (1988) - אותו ערך בעלה הנוכחי, חוקר הספרות פרופ' אריאל הירשפלד - המשיכה ללוות את הקוראים בחמישה ספרים נוספים.

דמותו של הבלש הירושלמי הנוגה זכתה לאהבה ולהערכה רבה גם מצד קהל הקוראים וגם מצד הביקורת: "מיכאל אוחיון הוא אהבה מתמשכת שמתפתחת מספר לספר", כתבה המבקרת אריאנה מלמד בזמנו, "המפגשים איתו כבר מזמן לא דומים לקריאה של ספר...דרישות שלום מדמות אהובה שהולכת ומתרחקת מן הספר והופכת לכמעט-איש-אמיתי, עד כדי כך שלפעמים, כשאני שומעת על תעלומת רצח שמעסיקה את המשטרה כבר זמן רב, אני שואלת את עצמי, 'מעניין מה אוחיון היה עושה'".

גור עצמה אמרה על אוחיון כי "הוא מבטא אותי. הוא תמיד ביטא אותי. שנים הסתרתי את זה ולא הייתי צריכה להתאמץ להסתיר, כי הוא הרי גבר ואני אשה, אבל כן, הוא מבטא אותי באופן אידיאלי".

אחרי "רצח בשבת בבוקר" ראו אור "מוות בחוג לספרות", "לינה משותפת", "המרחק הנכון - רצח מוזיקלי", "מוות בדרך בית לחם" ו"רצח, מצלמים". כמו כן כתבה גור, בין השאר, את "אבן תחת אבן" "לא כך תיארתי לי" וספר לנוער - "מרגל בתוך הבית".

בשנת 2001 שודרה בערוץ 2 סדרת מתח שכתבה בשיתוף עם רם לוי ואסף ציפור, "רצח, מצלמים", שאף ראתה אור כאמור מאוחר יותר כספר. לאחרונה עבדה על המחזה "חושך של אנשי האור", קומדיה בלשית עבור תיאטרון החאן. במרכז עלילת המחזה נמצאת הגבירה אנטוניה, המחפשת אחר בעלה שנעלם ומגיע בסופו של דבר לכנס האיסיים, כת של אנשי קומראן.

"ההצלחה של ספרי בשבילי זה נס"

ספי בן יוסף, חבר קרוב של בתיה גור, אמר: "בתיה היתה הרבה יותר מחברה קרובה, היא היתה במידה מסוימת האחות הגדולה והחכמה של כולנו. היא חלתה לפני שנה ובהתחלה היא קיבלה את המחלה בחיוך ועם הרבה תקווה, אבל זה היה מאבק. היא עבדה כמעט עד לרגע האחרון והמשיכה לשגר את החומרים לעיתון 'הארץ' בכל פעם שהיא הרגישה שהיא מסוגלת. היא היתה אישה אמיצה וחזקה".

הסופרת שולמית לפיד ספדה לה ואמרה: "זו אבידה גדולה לספרות העברית ולתרבות הישראלית. בתיה גור היתה אשה מוכשרת, משכילה, בעלת שאר רוח והומור רב. התחלנו שתינו לכתוב באותה השנה את ספרי הבלש. היא, עם אוחיון ואני, עם ליזי. הפגישה הראשונה ביננו היתה בראיון משותף על ספרי הבלש. כל אחת מאתנו באה ממקום אחר לאותה המסקנה שזה הרגע הנכון לצאת עם סוג כזה של ספרות והיתה ביננו הרגשה של שותפות למעשה שובבות. צר לי מאוד על מותה".

שרת החינוך, התרבות והספורט, לימור לבנת: "עם ישראל איבד היום סופרת נפלאה ואהובה. בתיה גור היתה סופרת ייחודית, שהצליחה לרתק קוראים רבים בכתיבתה הייחודית. מעיין היצירה של בתיה גור נקטע בטרם עת, אך אוצרות הספרות שהותירה אחריה ימשיכו ללוות את אוהבי הספר בישראל עוד שנים רבות".

גור, בת להורים ניצולי שואה, עסקה גם בכתיבת ביקורות לעיתון "הארץ", לימדה כתיבה בבית הספר לקולנוע בירושלים והרצתה באוניברסיטה הפתוחה. גור התגוררה במשך זמן מה באופקים, ועבדה כמורה לספרות בתיכון במשך שנים רבות, עד שהחליטה לפנות לכתיבה בגיל 39. בשנים האחרונות התגוררה בשכונת המושבה הגרמנית בירושלים. לצד הכתיבה, שמה של גור עלה לכותרות לא פעם בשל מעורבותה הפוליטית והחברתית. היא

הותירה אחריה בעל ושלושה ילדים. הלוויה תתקיים היום (ו') ב-13:00 בגבעת שאול.

לאחרונה העידה גור בראיון ל"ידיעות אחרונות" שהיא עדיין משתאה על הצלחתה: "אני תופסת את החיים כמין מסע חניכה אל המוות, אדם יחיה, יסבול וימות. כל השאר זה חסד – אהבה זה חסד, ולכתוב זה חסד. ההצלחה של ספרי בשבילי זה נס שאין רגע שאני לוקחת אותו כמובן מאליו. כשאני גומרת ספר, ומדפיסים לי אותו, ואנשים עוד עושים טוב וקונים אותו – זה כל כך מדהים אותי, שאין לי מילים לתאר את זה. וזה לא בא מצניעות – זה בא מהפליאה שמה שאני רוצה באמת מתאפשר. איך ייתכן שמשהו שרציתי באמת נהיה? אבל אני תמיד מוכנה לגרוע מכל, לאפשרות שזה לא יהיה, שאנשים פתאום לא יקנו, שלא יתרגמו אותי בחו"ל. לדעתי זו עמדה נכונה יותר כאדם – תמיד להשתאות על כך שדברים מתאפשרים".