זה לא ניצחון. זה ניצנים
למרות שבמוקדמות השופטים השאירו אותו בחוץ, למרות שלפעמים הוא נראה תלוש ולא בעניין, יהודה סעדו הוא הדבר האמיתי. הוא בוחר שירים מצויינים, מסלסל ומרגש כל פעם מחדש. מקס סמולוביץ בוחר צד
בשביל רגעים כאלה שווה לראות את "כוכב נולד". יהודה סעדו - ביישן, צנוע, חסר בטחון, תקוע באיזה בגד כתום, נעלם בביצועים המשותפים, ובכלל נראה שהוא לא מבין מה רוצים ממנו בתוכנית הזאת. ועוד תוקעים לו כל מיני שאלות כמו איזה בעל חיים הוא רוצה להיות ואיך היה בפנימייה הצבאית. אבל רק תיתנו לו את ההזדמנות והוא משחק אותה ובגדול עם שיר שמבליט את כל הקסם שלו ומביא ניצחון חסר-פרופורציות. מה זה חסר-פרופורציות? הוא קיבל יותר מפי 2 קולות משתי המתמודדות שמולו ביחד. הפרש של 86,000 קולות בינו לבין המקום השני. זה לא ניצחון. זה ניצנים (או כל מקום אחר שבו יערכו השנה את הגמר).
מריאור שחר העיזה הרבה יותר והלכה על "צל כבד" של "כשניקו תתחיל לדבר". זה לא שיר שמתאים בבסיסו לכוכב נולד (ריקי גל אפילו לא הכירה אותו), ואין בו מקום להפגנת יכולות ווקאליות. מה גם שהיא יותר מדי ילדה בשביל השיר הזה. זו לא הפעם הראשונה שהיא בוחרת שיר שבוגר ממנה ומבליט את הבוסריות שלה. החיוכים שלה באמצע הטקסטים הטעונים של השיר דופקים כל טיפה של רגש. על ידה עמד רועי חיים זינר, שעשה לה קולות רקע, והיה הרבה יותר מתאים לשיר הזה וגנב לה את ההצגה שלא במתכוון. אולי התעוזה שלה ללכת עם הראש בקיר נתנה לה קצת יותר סימפטיה מצד הקהל, מה שהוביל למקום השני ולגלגל הצלה אפשרי. מה שכן, עם פחות מ-30,000 קולות, הסיכוי להמשיך הלאה הוא קלוש.
כשיהודה מתחיל לשיר
היו לי בהתחלה חששות לגבי יהודה סעדו. הוא נראה קצת תלוש. כשהוא שר יחד עם הבנות, בקושי שמעו אותו ושתיהן
זרחו לידו. בנוסף, שירים כמו "אני שוב מתאהב" ו"לידיה הלוהטת" הם לא בדיוק השטח שלו. למרות שבשלבים הקודמים הוא השקיע, התגנב חשש שהוא ייקח סתם איזה שיר שקט של פוליקר, יתן ביצוע סטנדרטי ויעלה לשלב הבא בלי מאמץ.
ואז הוא התחיל לשיר. הבחירה של השיר "אל תשכחי אותנו" היתה מושלמת. זה מסוג השירים שנולדו בשביל כוכב נולד. השיר הזה, של מיסטר הרי האנונימי (קוראים לו יוסי הרי למי שמתעניין), הוא שריד יחיד לפרוייקט אבוד מסוף שנות ה-70 בשם "סולו ראשון". זה היה פרוייקט שבו זמרים לא ידועים קיבלו הזדמנות חד-פעמית להיחשף. נשמע מוכר? רבע מאה אחרי שהיה להיט לרגע, השיר הזה המתין שיגלו אותו מחדש. יהודה סעדו מגיע, עוטף אותו באופי קצת יותר מזרחי ומעביר דרכו את כל הקסם של השיר ושל עצמו.
כמעט בלי צורך בזמרות הליווי ובלהקת הנגנים, הוא לוקח את השיר על עצמו ומנצח בסטייל. סעדו מוצא את השירים שלו כל פעם במקום אחר (אביתר בנאי, בועז שרעבי ועכשיו מיסטר הרי) ונותן הופעה מלאת רגש ונשמה, שרק גורמת לרצות לשמוע מה עוד יש לו להציע.
מה שמחזק עוד יותר את הניצחון שלו הוא הביקורת של צביקה הדר על השופטים. אחרי שהם סיימו לכתוש את שתי המתחרות וגמרו להתמוגג מסעדו, צביקה הדר בא ושאל אותם את השאלה שכנראה תעלה עוד הרבה פעמים. אם זאת דעתכם, למה באודישנים חשבתם אחרת? איך זה שסעדו היה צריך לעבור את כל הויכוחים המקצועיים ואת שלב גלגל ההצלה של הקהל, כשברור לחלוטין שיש לו את זה? ואיך זה ששתי הבנות האחרות שעלו אוטומטית, עם זה שהן מוכשרות, יפות ונוצצות, מגרדות חמישים אלף קולות ביחד והשופטים בקושי מוצאים מילה טובה להגיד עליהן? ניתן להפקה לשבור את הראש מה הם צריכים לשנות.
בשבוע הבא התחרות נראית יותר צמודה על הנייר. אריאלה עדוי, אסף אברבוך וקסניה זמסקוב הם שלישייה הרבה יותר מאוזנת. קסניה קיבלה תנופה טובה באודישנים, אבל חייבת למצוא שיר שיתאים לה. אסף אברבוך היה בולט עד עכשיו, אבל הוא צריך את הרגע הגדול שלו. אריאלה עדוי נתנה בהופעה החיה ביצוע נהדר ועם השיר הנכון היא יכולה לעקוף את שניהם. בחירת שיר נכונה וביצוע שיזיז משהו אצל הצופים הם ההבדל בין מקום בטוח בחצי הגמר לבין הדחה מוקדמת.
ולסיום, איך אפשר בלי ההופעה הנוצצת של שירי מימון שלא שכחה מאין היא באה וגם לא ויתרה על ההזדמנות לשיר עוד פעם במגרש הביתי. פשוט היה כיף לראות אותה ועוד כל-כך משוחררת ושמחה. יש לצביקה הדר וההפקה של כוכב נולד הרבה מניות בהצלחה שלה, ואחרי שרואים את כל אירופה נותנת לה נקודות למרות כל הקומבינות בין מדינות שכנות, זה עושה חשק שעוד יוצאי כוכב נולד יתחילו להסתובב בזירה האירופאית. או לפחות, שיתחילו להוציא שירים בארץ. מכל משתתפי העונה השניה מה שיש לנו עד עכשיו זה אלבום של ניסו סימן-טוב. למה אתם מחכים?
לפנייה לכתב/ת 
