תחקיר: חיילים מתלוננים על כאבים, צה"ל מתעלם
חייל בסדיר שחלה לפתע במחלה קשה מואשם בהתחזות. חיילת שהתעלפה מחכה שעה וחצי לרכב פינוי. חיילים ממתינים חודשים ארוכים לבדיקת רופא מומחה. זה קורה כמעט כל יום בצבא שנחשב לטוב בעולם, זה עלול לקרות גם לילד או לילדה שלכם. איך תגנו עליהם
בסיוט הכי גרוע שלה לא דמיינה לירון שטרן שכך יסתיים השירות הצבאי שלה. במרץ 2001, כשהתגייסה לחיל המודיעין, היו לה פרופיל 97 וחלומות על קצונה. קשה להאמין שהנערה הנעימה והרהוטה הזאת, כיום בת 22, תזדקק לטיפולים קשים במשך כל חייה.
מיד לאחר שיבוצה לקורס האזנה החלה שטרן לסבול כאבים עזים בפניה ובידה. רופאת היחידה הפנתה אותה למומחה אף-אוזן-גרון, מתוך הנחה שהכאב הוא תוצאה של הרעש החזק באוזניות. "אבל המומחה לא מצא בעיה, והכאב נמשך", היא נזכרת. "כשהמשכתי להתלונן על כאבים, החליטה הרופאה שאני מתחזה ונזפה בי: 'מה הבעיה? את מנסה לצאת מהקורס? רוצה גימלים?'".
בהדרגה החלה שטרן להתעלף. בדיקות הדם שלה הצביעו על אנמיה חמורה, אבל שום נורה אדומה לא נדלקה אצל הרופאה הצבאית. במשך שלושה חודשים היתה מתעלפת ומופנית למרפאה כדבר שבשגרה. גם
מותר לכם
10 דברים שחשוב לדעת
קיבלתם טיפול לקוי? לא זכיתם לטיפול כלל? יש מה לעשות. הנה 10 דברים שעליכם לדעת, אם חלילה תיקלעו למצב שבו צה"ל איכזב אתכם
בדיקות מקיפות במיון הראו שהיא לקתה ב-Takayasus arteritis- דלקת כלי דם נדירה. מכיוון שבצבא לא האמינו לה, וחמישה חודשים עברו עד שטופלה, החמיר מצבה עד כדי כך שגם סטרואידים במינון גבוה ואפילו טיפול כימותרפי לא הצליחו לרפאה. הנזק שנגרם הוא בלתי הפיך, ובגיל 22 נזקקת שטרן לצנתורים. "סמכתי על הצבא יותר משהייתי צריכה ושילמתי את המחיר", היא אומרת. "היום אני חושבת שאולי ההורים עושים טעות כשהם מצפים שהצבא ישמור על ילדיהם".
דוד בן גוריון אמר (והסיסמה תלויה על קירות הלשכות בצה"ל): "תדע כל אם עברייה שהפקידה את גורל חיי בנה בידי המפקדים הראויים לכך". מקרים רבים מאוד מלמדים שכאשר מדובר בטיפול רפואי, צה"ל עשוי למעול בתפקידו. מה גם, שמרגע שחייל מתגייס, אסור לו לפנות לרופא אזרחי.
שטרן נאלצה לתבוע את משרד הביטחון כדי שיואיל להכיר בה כנכת צה"ל (התביעה הוגשה באמצעות עו"ד אבינו ביבר). בסיכום חוות דעת שהגיש פרופ' מרדכי פרס, מומחה למחלות פנימיות ומחלות מפרקים, מטעם משרד הביטחון עצמו, הוא כתב: "סביר להניח שלולא השירות הצבאי היו אבחנת המחלה והטיפול ניתנים לפני כן". המסקנה היתה שהשירות בצה"ל הקטין את סיכוייה של החיילת לקבל טיפול רפואי מיטבי.
התוצאות הגיעו לאחר שנה
קשה להעריך כמה חיילים נפגעים מדי שנה מטיפול לקוי, אבל סקרים שערך צה"ל, כמו גם אתרי אינטרנט העוסקים בנושא, מלמדים על בעיה נרחבת. דו"ח שהוגש לראש אכ"א (אגף כוח אדם בצה"ל) בשנת 2004 הצביע על גידול של 25 אחוז במספר הקבילות המוצדקות שהגישו חיילי צה"ל בנושא טיפול רפואי.
החיילים קבלו על המתנה ארוכה לטיפול, על יחס לא נאות של רופאים ועוד. בדצמבר 2004 פרסם עיתון "במחנה" סקר שנערך ב-145 מרפאות, בקרב 9,000 חיילים. מסקנותיו: כל חייל שלישי בשירות סדיר אינו מרוצה מהטיפול הרפואי בצה"ל.
אתר האינטרנט האזרחי "הקשב" הוקם לפני שנתיים על ידי עו"ד סמי איליה כדי לטפל בפניות חיילים, והוא מוצף בתלונות על הטיפול הרפואי. "חלק ניכר מהתלונות נוגע להקלת ראש, לחשדנות וליחס משפיל", אומר מפעיל האתר כיום, עו"ד רומן בריק, המשמש כסגן יו"ר הוועדה לענייני צבא וביטחון בלשכת עורכי
תגובה
צה"ל: יש מה לתקן
ראש ענף רפואה בצה"ל מודה שיש בעיות, אבל חושב שהטיפול טוב: "אנחנו יודעים שיש לנו בעיה של זמינות במרפאות מסוימות ובהחלט מנסים להתמודד, כשהדגש הוא בעיקר על מרפאות היחידה הקדמיות"
האתר "הקשב" צוין לשבח כ"אתר החברתי הטוב ביותר" לשנת 2003 על ידי גולשי ynet, והוא פועל בהתנדבות וללא כל תמורה כספית בייעוץ לחיילים, בניסוח תלונות ובהפנייתן לגורמים המתאימים בצבא. "המטרה היא להעביר את הכוח לחיילים, ילדים בני 18 בסך הכל, שעומדים בפני לחצים פיזיים ונפשיים עצומים ללא תמיכה", מסביר עו"ד רומן בריק, המנהל כיום את האתר בפועל.
הנה מקרה אחד לתלונה שהתקבלה באתר מתוך רבים: אחרי שנתיים בצבא חש החייל א' ברע. הוא הופנה לביצוע בדיקות, אלא שהתוצאות בוששו להגיע. כשניסה לברר, קיבל תשובה מרגיעה: "אם היינו מוצאים משהו, היינו מודיעים". הצבא עמד בהבטחה. עברה יותר משנה, ו-א', היום כבר אזרח, קיבל מכתב לביתו: "לאור תוצאות הבדיקות", נאמר בו, "עליך לפנות לרופא בהקדם".
תוצאות הבדיקות המסובכות ביותר שעורכות קופות החולים באזרחות מתקבלות לכל המאוחר בתוך שבועיים. תוצאות בדיקות פשוטות מגיעות בתוך יום, רק לשם ההשוואה.
תרופת הפלא של צה"ל
יש לכם חייל בשירות סדיר? אתם יכולים להירגע. בכל מקרה של מחלה עומד לרשותו אמצעי מתקדם, פאר התעשייה הביטחונית, התשובה הצה"לית לאיום הגרעין האיראני - כדור אקמול. רב"ט ע' קיבל אותו כשהגיע למרפאה עם חום של 38 מעלות, ופחות מיממה לאחר מכן פינה את עצמו לחדר המיון עם דלקת ריאות חריפה (המחיר: שלושה ימי אשפוז במחלקה ועוד שבוע אשפוז בר"מ 2 - היחידה הצבאית הצמודה למיון). על מקרים רבים נוספים אפשר לשמוע מחיילים אחרים.
"יותר מ-20 שנות ייצוג של נכי צה"ל לימדו אותי שהטיפול הרפואי בחיילים, בעיקר בסובלים מבעיות רציניות, הוא רשלני, מזלזל ולא יסודי", אומר עו"ד ביבר. "אבל גם בעיות שגרתיות, כמו למשל פגיעה בעמוד השדרה אצל לוחמים ביחידות מובחרות, נתקלות ב'קח אקמול, יהיה בסדר' - וכשהילד משתחרר יש לו ארבע פריצות דיסק. אני הייתי ממליץ לכל הורה: אם הילד שלכם מתלונן על תסמינים מדאיגים - פנו לרופא אזרחי". איך עושים את זה בלי להיענש? זה כבר סיפור אחר.
ארונותיו של עו"ד ביבר, שגם חיבר את הספר "נכה צה"ל ומערכת הביטחון - הקשר הסיבתי בין המחלה לשירות", עמוסים סיפורים על זלזול ורשלנות שכאלה. רק להושיט יד ולבחור תיק. למשל, התביעה שהגיש החייל ח.צ. נגד צה"ל לאחרונה, שלמרות הבליטה שהתגלתה אצלו, ואף שבלוטות הלימפה שלו היו מוגדלות, לא נשלח לבדיקות מקיפות. סרטן הלימפומה מסוג הודג'קינס התגלה אצלו כמעט שנתיים אחרי תלונתו הראשונה.
"במקרה הזה, כמו ברבים אחרים", אומר עו"ד ביבר, "ההיגיון מחייב להניח שהתלונות היו צריכות להדליק נורה אדומה, ולכל הפחות להביא לבדיקה מקיפה. אם היו מגלים את המחלה של ח.צ. במועד, הוא כבר היה בדרך להחלמה".
כל חייל רביעי חשוד
למה בעצם זה קורה? היכן לחפש את שורשי המחדלים? מוסכם על כולם שהצבא לא מעוניין לפגוע בחייליו, אבל נראה שמדובר בבעיה מבנית: הרופאים מניחים מראש שחלק גדול מהחולים הם מתחזים, ומלוחמים למען שבועת סוקרטס הם הופכים ללוחמים במשתמטים, "לוחמי הגרילה של הגימלים".
מחקר שערך ד"ר יוליאן יאנקו, פסיכיאטר במרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב, סקר 90 אנשי צוות רפואי (45 רופאים ו-45 אנשי בריאות הנפש: פסיכיאטרים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים) והראה שהם מאמינים כי כל חייל רביעי הפונה אליהם הוא מתחזה (באופן מפתיע דווקא הקב"נים היו חשדניים פחות).
"לרופאים הצבאיים יש קונפליקט", אומר יאנקו. "מצד אחד הם אמורים לדאוג לחייל, ומצד אחר הם מזדהים עם המערכת ומלחמתה בהשתמטות. אבל ההערכה שכל חייל רביעי מתחזה היא לא הגיונית ומוגזמת. אם רופא רואה ארבעים חולים ביום וחושב שעשרה מהם שקרנים, לחוסר האמון עלול להיות מחיר: באבחון לקוי, בעיכוב, באי מתן טיפול הולם".
"ברור שיש גם מתחזים", אומר עו"ד בריק, "אבל כשחושדים בכל חייל רביעי, נוצר מצב שמסכן את שלום החיילים. ההנחה שמדובר במתחזה התורן מונעת מהרופא לא אחת לנהוג באופן סביר".
בעיה נוספת היא המטרייה הרחבה שמעניק הצבא לרופאיו. רופא אזרחי חושש מתביעת רשלנות רפואית ונזהר מהתרשלות, ובוודאי שלא מתייחס לחולה כאל מתחזה - שמא יישלל רישיון העיסוק שלו או שהוא יאבד את כל חוליו. הדאגה הזאת מוסרת כמעט לחלוטין מכתפי הרופאים הצבאיים, מכיוון שהחיילים יפקדו את מרפאתם גם אם יחסם אליהם מחפיר, ומכיוון שצה"ל (כלומר המדינה) לוקח על עצמו את החבות המשפטית שלהם במקרה של רשלנות. זאת בשונה מרופאים אזרחיים, שתביעת רשלנות נגדם עלולה להביא להגדלת גובה פרמיית הביטוח שלהם, ובמקרים קיצוניים לפיטורים.
בצה"ל טוענים שיש מי שמגן על החיילים: נציבות קבילות החיילים, שבראשה אזרח ולא איש צבא. אלא שהאזרח הוא תמיד קצין בכיר בדימוס, ומלבדו כל הנציבות מורכבת מחיילים. גופים נוספים שאליהם אמור הציבור לפנות בשעת הצורך הם קצין העיר ו"קצינת פניות הציבור".
"לדעתנו נוצר כך מצב שלעתים 'צורכי ביטחון' משמשים כמסך עשן", אומר עו"ד בריק, "המערכת מתפקדת הרבה מאוד שנים ללא ביקורת מספקת, והרושם בצבא הוא שכרופא המערכת מגוננת עליך".
מסוק הפינוי בוטל
בשנת 2002 הוחלט בצה"ל לבטל את הכוננות של המסוק הרפואי לגבול הצפון, בבסיס רמת-דוד (מרחק 10 דקות טיסה לערך מהגבול). במקומו הוצב בכוננות מסוק בבסיס פלמחים, 170 קילומטר וכמחצית שעת טיסה מהגבול. במקרה חירום הבדל של 20 דקות עלול להיות הבדל של חיים ומוות, ולכן גרר הביטול דיונים ערים באתר "הקשב". הרמטכ"ל הנבחר, דן חלוץ, באותה תקופה מפקד חיל האוויר, הסביר את ההחלטה בכך ש"הסיכון פחת".
הוויתור על המסוק הוא רק קצה הקרחון של בעיה מקיפה ויומיומית יותר - היעדר נגישות ראויה לשירותים הרפואיים בצה"ל. באחד המקרים המתוארים באתר "הקשב", היעדרו של רופא בבסיס ענתות והיעדר יכולת פינוי היו עלולים להסתיים באסון.
בספטמבר 2004, לאחר שהתעלפה החיילת ל' כמה פעמים, הוזעק לענתות רכב פינוי מבסיס אחר. שעה ומחצה עברו עד שהגיעה ל' למיון של בית החולים הדסה הר הצופים. אמבולנס אזרחי עושה את הדרך הזאת בחמש דקות. שבוע לאחר מכן התעלפה ל' שוב. הפעם זכתה להיענות מהירה: היא חיכתה רק שעה. אבל הפינוי הלקוי הוא רק תחילת הסיפור, שכן ל' לא זכתה לבצע את הבדיקות שהופנתה אליהן זמן רב אחר כך.
לצה"ל חסרים רופאים מומחים, וההפניה אליהם כרוכה בביורוקרטיה ובסחבת. "הגעה לרופא מומחה יכולה לקחת חודשים", אומר עו"ד בריק. "זהו מצב שלא קורה אפילו בקופת החולים הכי גרועה".
"אפשר להשוות בין החייל ובין אזרח הפונה לרופא משפחה במרפאה נידחת", מוסיף עו"ד בועז ארד, המטפל בתביעות חיילים. "אם הרופא יחשוב שהוא מבין בכל עניין ובמקום להפנות למומחה ירשום אקמול, הוא יסכן את החולה. למרבה הצער, רופאים צבאיים לא תמיד מפנים לרופא מומחה, והתוצאה היא אבחון מאוחר וחולים שלא מקבלים טיפול נכון".
התמונה העולה מתלונות החיילים עגומה. לעתים נדמה שהמערכת מאבדת כיוון במאמציה להערים קשיים על המתחזים ולחסוך באמצעים. "במידה מסוימת החשיבה הזאת מבוססת על התפיסה שאם אתה כבר בצבא, מותר לעשות איתך הכל", אומר עו"ד בריק, "גם לשלוח אותך למות. זה באמת נכון. הצבא רשאי לקחת ילד מידי הוריו ולשלוח אותו לכל מקום, אבל בין זה ובין רמת הטיפול הרפואי הצבאי שהוא כיום פגום, אין כל קשר. כשחייל צריך למות בעד ארצו כולנו מבינים זאת, אבל כשהמערכת מתפקדת באיטיות שגורמת להחמרת המצב הרפואי, זה לא קשור בשום צורה למטרות הצבא".
אז מה אפשר לעשות?
מלבד פנייה לגורמים האחראים לקבילות חיילים בצה"ל, ומעבר לפנייה ישירה למפקדים (שעשויה לעזור, מכיוון שלחץ פיזי מתון מקובל באזורנו), מתברר שלמרות פקודות הצבא אפשר להיעזר ברופאים אזרחיים גם במהלך השירות, משום שבלשון הפקודה הרלוונטית יש סייגים רבים המאפשרים לעקוף אותה.
הסייגים מתירים קבלת טיפול באזרחות בשעת חירום (בחדר מיון), פנייה לקבלת חוות דעת (אך לא טיפול) מרופא אזרחי, קבלת טיפול נפשי (באישור קצין בריאות), טיפולי שיניים באזרחות, קבלת חיסונים שלא ניתנים על ידי צה"ל, וטיפולים ברפואה משלימה - והכל על חשבונו של החייל (אם פניתם לחדר מיון ורופא היחידה יאשר שהפנייה מוצדקת, אתם פטורים מתשלום).
אם המערכת מערימה קשיים ומאיימת להעניש את החייל (מה שלא סביר שיקרה, מכיוון שצה"ל מודע לעובדה שחסרים לו מומחים), תוכלו להפנות את הנוגעים בדבר לסעיף 45 בפקודת מטכ"ל 33.1204, שלפיו "חייל רשאי להיבדק על חשבונו הפרטי אצל רופא אזרחי כדי לקבל חוות דעת רפואית". בסעיף אמנם מצוין כי "תוצאות הבדיקה אינן מחייבות את צה"ל כל עוד לא אושרו על ידי רופא צבאי", אבל סביר להניח שהרופא הצבאי לא יתעלם מהמלצות כאלה לחלוטין.
אם הצבא לא אישר לכם חלק מהבדיקות, החוק הצבאי מתיר לבצע אותן (שוב, על חשבונכם) במכונים פרטיים. כך לפחות תדעו אם אתם סובלים מבעיה כלשהי.
בכלל, אפשר שעצם האיסור לבחור בין רופאים, המוטל על החייל, מנוגד לחוק זכויות החולה, שגם צה"ל כפוף לו. אם חייל יעתור לבג"ץ, ייתכן שזה יקבע תקדים נגד פקודות צה"ל. חוק זכויות החולה משנת 96' מתייחס מפורשות לכוחות הביטחון. לדברי עו"ד בריק, "משתמעת ממנו זכותו של החייל לפנות לרופא אזרחי, ויותר מזה, החוק מנחה את שירותי הרפואה הצבאיים לסייע לחייל בכך".
שאלה שתישאר פתוחה לעת עתה היא השאלה המוסרית. צבא העם סובל ממערכת שירותי בריאות שאינה מושלמת, בלשון המעטה, ואין לו די מומחים. איך הוא מתמודד עם הבעיה? בהתירו טיפול תמורת תשלום וביצירת שני מסלולים - "טיפול גיבוי" פרטי לחיילים עשירים, וטיפול סוג ב' לכל השאר. ממש כמו באזרחות.
זה עלול להסתיים באסון
צילום: דן לב
מניחים מראש שאתה משתמט (אילוסטרציה)
צילום: דובר צה"ל
מומלצים
