למה הם אומרים "לא"
ילדים אוהבים שהדברים צפויים ועקביים. לכן הם אומרים "לא" כשהם ניצבים בפני דבר בלתי מוכר ("לא רוצה לעלות על מטוס!"), בפני שינוי ("לא רוצה ללכת לגן חדש!"), בפני אפשרות של כישלון ("לא רוצה לנגן בפסנתר!") ובפני האפשרות לאבד שליטה ("לא רוצה ללכת למעון!")
בגיל הרך ובגיל הגן ממוקד עולמם של הילדים בעצמם. הם רוצים לעשות מה שמתחשק להם, מתי שמתחשק להם. התנהגות זו תואמת את השלב ההתפתחותי שלהם.
הם, כאמור, גם אוהבים שהדברים יהיו צפויים ועקביים. לכן הם אומרים "לא" כשהם ניצבים בפני דבר בלתי מוכר ("לא רוצה לעלות על מטוס!"), בפני שינוי ("לא רוצה ללכת לגן חדש!"), בפני אפשרות של כישלון ("לא רוצה לנגן בפסנתר!") ובפני האפשרות לאבד שליטה ("לא רוצה ללכת למעון!")
גם הורים, שלא במתכוון, מעודדים לעיתים קרובות התנהגות מרדנית; הם אינם קשובים כשילדיהם אכן משתפים פעולה, ולעומת זאת, מעניקים תשומת לב רבה במצבים שבהם הילדים ממרים את פיהם. הילדים, במצב כזה, לומדים שהדרך הקלה לזכות בתשומת לב ההורים היא לא לשתף פעולה.
לבסוף, פעוטות אינם רואים בדרך כלל את התמונה השלמה העומדת לנגד עיני ההורים כשאלה מציבים דרישות. גם חסרה להם תחושת הזמן, ולכן, במקרים רבים הם אינם מבינים את הלחץ שבו נתונים הוריהם.
מומלצים
