עדות אישית: תחנה אחרונה רבדים
שלומי דונר, כתב ועורך ב-ynet, חזר ברכבת לביתו בדרום, ממש כמו בכל יום. בשעה 17:40 בערך קטעה את הנסיעה חבטה עזה. "אנשים מדממים ירדו מהקרונות הראשונים, בוכים וכואבים, והרבה אחרים נותרו מאחור"
השעה 17:40. עוד רבע שעה נגיע לתחנה בקריית גת, אני חושב לעצמי, וממשיך לקרוא בעיתון. האדם שיושב לידי מדבר בטלפון הנייד שלו, זה שמולי פותר תשבץ וזה שלידו סתם בוהה בנוף. בארבעת המושבים לידנו יושב זוג עם תינוקת שרוצה לאכול. לידם אשה מבוגרת. כולם רוצים להגיע הביתה - לאזור קריית גת או באר שבע - אחרי יום עבודה, לימודים או סתם סידורים.
פתאום הרגשנו חבטה. חבטה אדירה. אחרי זה הרגשנו שאנחנו נגררים ויורדים מהפסים. שניות ארוכות של הלם וחרדה. אנשים נפלו ממקום מושבם, חלקם נחבלו, חלקם צעקו בהיסטריה. ואז נעצרנו. אחר כך היו עוד כמה שניות של הלם. כל אחד בדק את עצמו ואת שכניו, לראות שהכל בסדר. למזלנו, בקרון שלנו כולם יצאו ללא פגע, כי היינו לקראת סוף הרכבת.
האסון והחקירה
במוקד החקירה: התנהגות נהג המשאית
טובה דדון וכתבי ynet
שר התחבורה הקים ועדה לחקירת נסיבות התאונה הקשה, שבה התנגשו רכבת ומשאית ליד רבדים בדרום. במוקד החקירה תעמוד התנהגות נהג המשאית שניסה לחצות את המסילה ובכך גרם לתאונה הקשה. הנהג עבד בחברה שנחקרה בעבר בחשד שהעסיקה עובדים שעות רבות מעבר למותר בחוק
עברו עוד כמה שניות, והצצנו החוצה: ראינו קרון רכבת זרוק בצד, מעוך לחלוטין, והבנו שמשהו נורא קרה. רצינו לצאת, לעזור לפצועים. התחלנו לנוע לכיוון הדלת וירדנו למטה. וכשירדנו למטה הבנו שהמשהו הנורא שקרה הוא הרבה יותר נורא ממה שחשבנו.
שלושת הקרונות הראשונים של הרכבת נפגעו קשות, אנשים מדממים ירדו מהקרונות הראשונים, בוכים וכואבים, והרבה אחרים נותרו מאחור עד שהתחלנו לעזור בחילוץ. חיילים רבים עם תחבושות אישיות וחוסמי עורקים התחילו לתת עזרה ראשונה למי שאפשר. היו שם פצועים קל, פצועים בינוני ופצועים קשה, והרבה דם. הרבה מאוד דם.
רבים מאלו שלא נפגעו בכו, חלקם בהיסטריה. והאמת - זה היה מפחיד, מזעזע וקשה לעיכול. היינו באמצע שום מקום, בלי כביש מסודר ליד. כל דקה שחיכינו לכוחות ההצלה נראתה כמו נצח.
אבל לאט לאט החלו להגיע מסוקים, ואמבולנסים, ומשטרה, וחיילים ואנשי זק"א. עשרות אלונקות הובילו פצועים. על אחת האלונקות היתה תינוקת קטנה, ואני רק חשבתי לעצמי איפה ההורים שלה ונעשה לי רע.
בקרונות הראשונים היו עוד כמה פצועים שקיבלו טיפול. טלפונים ניידים זרוקים על הרצפה, כסאות שבורים, שעונים, כיפות, תיקים, זגוגיות מנופצות ושלוליות דם - כולם נותרו עדות אילמת לזוועה שהתרחשה שם כמה דקות קודם לכן.
חשבתי לעצמי מה היה קורה אילו לא היה לי מקום ישיבה בקרון האחורי שבו ישבתי. מה היה קורה אילו הייתי מתקדם עוד שני קרונות קדימה כדי לשבת בנחת אחרי יום עבודה, והבנתי שהחיים הם בעצם רולטה רוסית.
לא נותר לי אלא לומר תודה לאלוהים, למסור תנחומים למשפחות האבלות והחלמה מהירה לפצועים.
לפנייה לכתב/ת 
שלומי דונר
צילום: גבי מנשה
תאונת הרכבת
צילום: רויטרס
זוועה בדרך הביתה
צילום: צפריר אביוב
חילוץ הנפגעים
צילום: אבי כהן
מומלצים
