אלונה פרנקל זכתה בפרס ספיר
סופרת הילדים אלונה פרנקל זכתה בפרס ספיר לספרות עבור "ילדה", ספרה הראשון למבוגרים. "לא העליתי על דעתי שאזכה", אמרה
אלונה פרנקל היא הזוכה בפרס ספיר לספרות לשנת 2005, שהוענק הערב (ד') על-ידי מפעל הפיס. הפרס, בסכום של 150,000 שקל, הוענק לפרנקל עבור ספרה "ילדה", שראה אור בהוצאת מפה. כמו כן יתורגם ספרה לשפה שתבחר.
פרנקל גברה על ארבעת המתמודדים הנוספים: ישראל סגל עבור ספרו "וכי נחש ממית" (כתר), אלון חילו עבור ספרו "מות הנזיר", אשכול נבו על "ארבעה בתים וגעגוע" (זמורה-ביתן), ומאיה ערד, מחברת "מקום אחר ועיר זרה" (חרגול). את חמשת המועמדים בחר חבר השופטים מתוך רשימה של 65 ספרים שהוגשו על-ידי 14 הוצאות לאור.
"לא העליתי על דעתי שאזכה", אמרה פרנקל עם פרסום דבר הזכייה, "כשהגעתי לארץ כילדה לא ידעתי מילה בעברית. אמא שלי שלחה אותי למורה לעברית שהדריכה אותי בפולנית, ואחרי מספר שיעורים המורה הזמינה את אמא שלי לפגישה ואמרה לה שמעולם לא אצליח ללמוד עברית ובטח שלא לכתוב.
"אני מאוד מופתעת ונרגשת. אנשים סביבי היו מאוד נרגשים לקראת הערב, אבל אני, כמו בכל דבר בחיים, מגיבה ההיפך. בגלל זה החלטתי לשמור על אווירה רגועה ולהיות קולית. זו מחמאה כבירה, אבל זה לא משהו שיעזור לדברים שאעשה בעתיד. זה לא מה שייתן לי את האנרגיה לספרים חדשים".
יצחק לבני, יו"ר חבר השופטים, אמר: "דבר מופלא שפתאום בגיל 67 אלונה פירסמה ספר שהוא לא לילדים, שמתאר את החיים שלה כילדה בשואה. ישנם מעט מאוד ספרים על השואה, שנמצאת בהם האיכות הספרותית, מפני שהשואה היא חוויה כל-כך טראומטית, שהספרות מתגמדת לצד החוויה. אבל בספרה של פרנקל ניתן להבחין באיכות הספרותית, בדיוק, בעושר הפרטים. לא נכתב ספר שכזה על השואה מאז ספריו של פרימו לוי". חבר השופטים כלל השנה את זיסי סתווי, פרופ' דן לאור, פרופ' לנה השילוני, ד"ר אריאל הירשפלד, ציפי גון גרוס ואלאונורה לב.
ילדה ללא זכויות
פרנקל, אחת מסופרות הילדים המצליחות בארץ, כתבה ואיירה למעלה מ-35 ספרי ילדים שתורגמו לשפות רבות ואיירה כ-40 ספרי ילדים לאחרים. כשבנה מיכאל היה תינוק, היא כתבה וציירה עבורו את הספר "סיר הסירים", שיצא לאור בשנת 1975 והפך לרב-מכר.
"ילדה", ספרה הראשון למבוגרים, הוא ספר אוטוביוגרפי המגולל את ילדותה של המחברת והתקופה שעשתה במסתור בזמן מלחמת העולם השנייה. פרנקל נולדה בשנת 1937 בפולין, שנתיים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. הספר מלווה את ילדותה בפולין, בקרקוב ובלבוב, שם שהתה בתקופת המלחמה. הספר מסתיים ב-1951, כשאלונה הילדה רואה מסיפונה של האונייה את העיר חיפה.
ילדותה של פרנקל, כפי שהיא מתוארת בספר, היא ילדות כואבת ומיוסרת, או כפי שפרנקל מגדירה זאת - "ילדות של ילדה ללא זכויות": "אני חושבת שהמוטיב החוזר השזור לאורך כל דפי הספר הוא מוטיב של השתאות, של 'אני לא מבינה שום דבר' . כילדה זה טבעי, ויש תקווה שכאשר תגדלי, תביני. היום עדיין אני לא מבינה, אני מבינה עוד פחות. יש בספר הרבה כעס. כעס על העולם, כעס על ההורים, על הגורל, כעס על כך שילדה קטנה צריכה לעבור כל-כך הרבה. זאת ילדה משוללת זכויות לחלוטין".
הספר מלווה בתמונות ומסמכים אותנטיים, ששרדו באורח פלא את המלחמה. למשל - תעודת לידה מזויפת, תעודת מעבר של הגרמנים, סרט זיהוי שענדו היהודים בגטו על הזרוע וציורים שציירה כילדה נוצרייה בכפר.
פרס ספיר לספרות של מפעל הפיס הוענק לראשונה בשנת 2000 לסופר חיים סבתו על ספרו "תיאום כוונות" בהוצאת ידיעות אחרונות; בשנת 2001 זכה הסופר דוד גרוסמן על ספרו "מישהו לרוץ איתו" בהוצאת הקיבוץ המאוחד; בשנת 2002 זכתה גיל הראבן על ספרה "שאהבה נפשי" בהוצאת כתר; בשנת 2003 זכה הסופר אמיר גוטפרוינד על ספרו "אחוזות החוף" בהוצאת זמורה ביתן, ובשנה שעברה זכה בפרס הסופר דן צלקה, שהלך בשבוע שעבר לעולמו, על ספרו "ספר האלף בית" בהוצאת חרגול.
ישראל סגל ציין את צלקה כשעלה לבמה ואמר: "דן צלקה. סופר, איש תרבות ומתאגרף. דן לא הופל בנוק-אאוט וגם לא הופל לרצפה. הפעמון שיצלצל אצל כולנו - צילצל אצלו בשבוע שעבר. יהי זכרו ברוך".
