אם גירוש, אז כולנו יחד

בשבת קיימנו סימפוזיון בין הנוער לכמה מבוגרים במושב. כשפתחתי את הדלת של המועדון, התפלאתי לראות שם את כל הנוער כולו - וגם את המבוגרים - יושבים כאחד ומספרים מה מפחיד אותם בתקופה הזו, ומה הם מציעים לעשות בשביל להקל על התחושות. פתאום אתה רואה שגם המבוגרים מפחדים, שגם להם יש חששות וחרדות מפני הגירוש הנורא. באותו רגע הבנתי שהתפקיד שלנו עכשיו, בזמן שנותר עד התאריך הנורא, זה לעשות כל שביכולתנו כדי להיות להם למשענת.

אני חייבת להבהיר: אם חלילה וחס יתבצע הגירוש, אנחנו הולכים יחד, כולם, לכל מקום. גם מי שלא חותם למנהלת המרשעת הזו. החברים במושב דואגים לכולם. גני טל זו משפחה אחת גדולה. וכמו כל משפחה, לא כולם מסכימים על הכל, אבל כולם עוזרים - בכל דבר.

השבוע האחרון היה שבוע דיי קשה, בגלל כל האירועים שהתרחשו בגני טל - כן חפץ-חיים, לא חפץ חיים; כן לחתום, לא לחתום - יש המון בלבול, אבל גם המון גיבוש. כל שנות חיי בגני טל, כ-18 שנה, לא ראיתי כזו אחדות וגיבוש.

כל הנוער הבוגר שמשרת בצבא קיבל "מיוחדת" בשביל לארוז את הדברים ולעזור בבית - מזל שהצבא לא בודק מה הם עושים באמת. אם מישהו היה בודק הייתי ממליצה לו לחפש אותם בים, על אחד הגלים, או אולי בחוף החדש שהם הקימו - "חוף-טל". גם הילדים הגדולים, בני ה-25 ויותר וגם הילדים הנשואים חזרו כולם לגני טל כדי לתמוך בהורים, במשפחה, ביישוב כולו.

בשבוע שעבר התקיים כנס נוער לחבר'ה של גני טל והוחלט במהלכו שעושים מסע אופנים מגני טל לירושלים. אני התנגדתי לרעיון. אמרתי שאין טעם לצאת עכשיו מהגוש ולעשות מסע מחאתי שבכל מקרה לא יעזור. אף אחד שם למעלה - בממשלה - לא שם עלינו. כשהצגתי את העמדה הזו אמרו לי להציג רעיונות אחרים, חלופיים. "אי אפשר לשבת בחיבוק ידיים", הוסיפו.

אז הצעתי שנעשה פעילויות להורים ולילדים של המושב. היה לי ממש חשוב שנוציא את ההורים שלנו לאיזה ערב כיפי - בלי פוליטיקה, בלי ויכוחים. היה לי חשוב כי בזמן האחרון שמעתי לפחות על שלושה מקרים של בעיות בלב. אתם חייבים לזכור שבשביל להרוג מישהו לא צריך לירות בו, מספיק שאתה מגרש אותו מהבית שלו, מהקהילה, ועוד בכזו רשעות - זה יכול להרוג אנשים, אנשים פה עברו כל כך הרבה בשנה האחרון ויש אנשים שהלב שלהם חלש בשביל כל הדברים האלה. לי הכי חשוב שכולם יהיו בריאים, כי אחרי הכל, אחרי ה-15 באוגוסט, איפה שלא נהיה, אנחנו צריכים להמשיך לחיות. החיים חזקים מהכל.

אז התחלנו לארגן על האש לכל המושב ואתמול בערב התכנסנו כולם ברחבת בית הכנסת. היה פשוט ערב כיפי, היו חידונים על שמות משפחה. וכשחיברנו את כל החידות גילינו פתאום כמה משפחות חדשות יש בגני-טל ואיך כל כך התפתחנו בשנה האחרונה. הצגנו מערכונים מהעשור האחרון של גני-טל, כאלה שתמיד נשארים ויישארו אקטואלים, והיה אוכל וערב שירה עד השעות הקטנות. היה פשוט כיף. זה לא היה חלילה ערב של פרידה, זה היה ערב גיבוש ויציאה מהשיגרה.

היום אירגנו פעילויות מים ובלונים מתנפחים לילדים הקטנים, כדי לתת להורים קצת לנוח. אנחנו עומדים 14 יום לפני הגירוש וממשיכים להיות חזקים, ממשיכים להאמין באמונה שלמה "שהיוֹ לא תהיה". אם תבואו לגני טל לא תראו ארגזים, או אנשים אורזים. תראו מושב מלא אנשים, מושב שוקק חיים.

אנשים, אני קוראת לכם להגיע לעצרת בשדרות או אופקים. יש ביכולתנו לעצור את התוכנית הזאת, כי בשורה תחתונה השלטון שלנו מתבסס על רצון העם, והעם לא רוצה שהתוכנית הזאת תצא לפועל. העם לא רוצה שירשם בהיסטוריה של העם היהודי, שיהודי גירש יהודי! בואו לגוש קטיף בהמוניכם, הצילו את העם היהודי מהפשע הנורא שעלול להתרחש פה. זיכרו והפנימו עמוק בליבכם: אין עוד מלבדו.